מה זה בכלל טנטרום? טנטרום הוא המצב הזה שהילד מתפרץ ומשתולל לכל עבר ואת בכלל לא מבינה מה קורה. אתמול קילפת לו את הבננה והוא ממש שמח, והיום קילפת בדיוק באותו אופן בננה חדשה. אבל הוא? הוא בכלל רצה לקלף בעצמו. ועכשיו אין עוד בננה, זו הייתה האחרונה.

אוף איזו אמא מעצבנת.

בום. טנטרום.

טנטרום הוא האחראי המרכזי לכינוי הנורא בעיני ״טריבל טו״ או בעברית - גיל שנתיים הנורא. הוא לא חייב להיות נורא, הוא יכול להיות גיל מופלא אם מבינים שטנטרומים הם חלק בלתי נפרד מהגיל הזה, אם יודעים איך לעזור לילד להימנע מהם ובעיקר אם מגיבים לטנטרום כמו שהילד צריך שנגיב אליו.

הטנטרומים מתחילים בגיל הזה מכמה סיבות שאם מבינים אותן ויודעים להימנע מהן, יהיו לילד פחות טנטרומים ואתם תוכלו לסיים יום בלי להיות מותשים.

הסיבה המרכזית להתפרצות טנטרום היא תסכול, ילד בן שנתיים לא יודע לבטא במילים בדיוק למה הוא זקוק, מה הוא צריך ורוצה וכשהוא לא מצליח לבטא את הצורך במילים, הוא מתוסכל, כשהוא מתוסכל דמייני שעובר בגוף שלו כדור אש שצריך להתפרץ והנה לנו טנטרום.

אוקיי, אתם אולי חושבים, מתוסכל, שיתמודד.

אממממ… אז רגע, קודם כל חשוב שתדעו ששתיים משלוש הסיבות לתסכול בדרך כלל יהיו כשהילד עייף או רעב ולכן כדי למנוע טנטרום משתי הסיבות האלה.

אני משיימת לילד את הרגש שלו כדי לשדר לו שאני אוהבת אותו גם כשהוא פועל ככה, גם כשהוא צועק ומשתולל

 כשאתם אוספים אותו מהגן, בדיוק בתקופה שהוא נגמל משנת צהריים, חשוב שתקפידו להגיע לבית או למקום שיהיו לו נוח לנוח בו, אולי אפילו להירדם וכמובן שאת שעת שנת הלילה הקדימו אם אתם מזהים שהטנטרומים מתפתחים בעיקר בערב (אלה שגורמים לכם להרגיש בכל ערב שאתם מותשים).

לגבי רעב, באופן דומה, כשאתם אוספים את הילד מהגן כדאי שתביאו אתכם משהו שהוא יכול לאכול, פרי או חטיף (בריא, עדיף) שיהיה לך זמין. אם הוא לא עייף ולא רעב, עכשיו אתם יודעים שהוא מתוסכל.

ממה? זה בכלל לא משנה, אל תנסו לחפש את הסיבה לתסכול, אין איזו לוגיקה להתפרצות הזו, וכשהילד ״מאבד את זה״ ומתפרץ, הדבר שהוא הכי זקוק לו זה שההורה מולו יהיה אסוף וקר רוח, לא אדיש! קר רוח. כשאנחנו נבהלים ממנו הוא נבהל מעצמו עוד יותר, הוא גם ככה מבוהל מה״דבר״ הזה שעובר עליו, הוא זקוק לעיניים טובות שמביטות בו רגועות ומאפשרות לו שניה לפרוק את כדור האש הזה.

אז איך תוכלו להיות קרי רוח?  כשתדעו מה בדיוק אתם צריכים לעשות וממה ממש כדאי להימנע.

לפני הכל אני רוצה שתזכרו - כשקשה לך, לילד שלך הרבה יותר קשה.

הנה כמה דרכים שיסיעו להבין מה אתם יכולים לעשות כדי שהוא ירגיש שאתם מבינים אותו וכדי שתוכלו לנהל את הסיטואציה הזו ולאפשר לה לעבור במינימום זמן.

נתחיל בזה שהוא צריך שתתני שם ל״זה״ למה שהוא מרגיש. במקום לומר ״לא קרה כלום, נאכל משהו אחר במקום בננה״ או  ״לא נורא, תאכל את הבננה שקילפתי״  או לחילופין לתת לו הרצאה ארוכה על מה שהוא עובר כרגע.

ילד בטנטרום לא שומע כלום, לא פנוי לכלום והוא זקוק למעט מאוד מילים, אם בכלל לכאלה שיסייעו לו להבין שאת מבינה אותו, שאת לא נבהלת.

למשל אם הוא רוצה את הגלידה שבדיוק נגמרה במקרר, את יכולה לומר לו משהו כמו ״אני יודעת שממש רצית את הגלידה וזה מאכזב לראות שהיא נגמרה״ . לפעמים די במשפט כזה כדי שהוא יירגע.

אבל אם זה לא עוזר? אם הילד לא נרגע?

המטרה בלשיים לילד את הרגש היא לא רק כדי שהוא יירגע,  אני משיימת לילד את הרגש שלו כדי לשדר לו שאני אוהבת אותו גם כשהוא פועל ככה, גם כשהוא צועק ומשתולל הוא יכול להיות בטוח שזה לא ישנה לי כהוא זה את אהבתי אליו, שלא באמת אכפת לי עכשיו מה חושבים האנשים סביבי, בסופר, בגינה, באוטובוס, אני לא עסוקה בהם אלא רק בלתת לך ילד שלי, מקום בטוח להביע אכזבה וכרגע אתה מסוגל להביע אותה ככה, בכעס, בהשתטחות על הרצפה.

הוא זקוק למבט שלך , לעיניים שלך שמופנות אליו, בטנטרום חשוב מאוד ליצור קשר עין בניגוד לאינסטינקט שלנו להסתובב ולחכות שהמבוכה שלנו תעבור כי הוא מאפשר לו להבין שאת כאן לתמוך בו כשהגל העכור הזה יעבור.

המטרה בזמן הטנטרום היא לא לדחוק ולהדחיק את הרגשות המכאיבים שהוא חווה כרגע, לא משנה כמה ארוכה המחאה שהוא מביע ןהיא יכולה להיות ארוכה, טנטרום יכול להימשך דקות ארוכות ולפעמים גם שעה, הוא צריך שנאפשר לו להוציא ולבטא את התסכול, בתוך המרחב הבטוח שאנחנו יוצרים עבורו רק בעצם זה שאנחנו נוכחים, ישובים לידו, גם אם זה בבית, בקניון, בגינה או בארוחת ערב רבת משתתפים.

תמונת אילוסטרציה | למצולמים אין קשר לכתבה
אין טעם להרצות | צילום: kateafter | Shutterstock.com

מה לא לעשות בזמן טנטרום

 לא להרצות לילד, הרצאה ארוכה ומפורטת על מה הוא מרגיש או חושב או על מה המשמעות של מה שהוא עושה הוא לא מקשיב, כל העמדות תפוסות, הוא לא שומע, הוא לא רואה הוא בוודאי לא מקשיב או מבין אז זה מיותר. שחררו את האפשרות הזה.

לא לבייש אותו במילים כמו: אתה מתנהג כמו ילד קטן עכשיו, מה זה הדבר הזה?
לא לנזוף בו להפסיק עכשיו ומיד את ההשתטחות או הצעקות - זה הפוך למה שהוא צריך, פיזית לפרוק את התסכול שלו.

ובשום אופן אסור לנטור טינה על הטנטרום הזה להמשך היום. היה. עבר. נקסט. הילד שלנו די בקלות אחרי הטנטרום, נח קצת ומתקדם הלאה להמשך היום שלו כאילו לא קרה כלום, אפילו שאנחנו מרגישים שדרסה אותנו משאית.

הטנטרום לא מופנה נגדכם, אין לכם מה להיעלב או לקחת אותו באופן אישי, אין לכם אפילו מה להיות נבוכים, כי אותם אלו שמסכלים סביבכם ומהם אתם נבוכים עברו או יעברו את זה בדיוק עם הילד שלהם. תנשמו, אין דבר יותר נורמלי מזה.

טנטרום הוא לא בעיה, אז אין צורך לפתור לילד את הבעיה, זו הדרך שלו ללמוד שדברים בחיים לא מסתדרים בדיוק כמו שאני רוצה או הוא.

מה כן לעשות בזמן טנטרום

חשוב ליצור קשר עין עם הילד, הוא משחרר דופמין וכשלעצמו יכול להרגיע

את יכולה לומר משהו כמו - ״קשה לי לראות שקשה לך כל כך״

להישאר רגועה, ואם את לא רגועה, תעשי כאילו, תנשמי עמוק ואזכיר לך שהוא חייב אותך רגועה, זה מה שנותן לו ביטחון, זה מה שמאפשר לו להירגע.

כשאת מנסה להרגיע ילד בטנטרום או מנסה לפתור את הבעיה שבגללה הוא נכנס לסערת רגשות, זה גוזל המון אנרגיה, במקום זה תני לו מרחב להשתוללות, ממש מרחב פיסי, רדי לגובה העיניים שלו והישארי שם, מחפשת את המבט בעיניו. וזהו. ככה הוא מבין שאת לא נבהלת ואת כאן בשבילו.

במקום לחמם את עצמך בראש במילים כמו ״אני לא מאמינה שזה קורה לי, איזה בושות, אמאל'ה כולם מסתכלים״ תחזרי בראש על מנטרה - ״אני אוהבת אותו וקשה לו, אני אוהבת אותו אני פה כדי לעזור לו״ המוח שלנו לא יכול לחשוב שתי מחשבות בו זמנית כך שאם זו המנטרה שתשנני תזכרי בדיוק מה את עושה ולמה

אמליץ לך להציע חיבוק ואם אפשר, לתת חיבוק, יש ילדים שייענו לחיבוק המכרבל שלך בחיבוק בחזרה ויש ילדים שידחפו אותך אחורה, וזה בסדר, הישארי קרובה אליו פיסית כך שאת מאפשרת לו מרחב בטוח לפרוק את הקושי שלו, את יכולה להוסיף ״ אני כאן אם אתה צריך את העזרה שלי להירגע או בכלל״

את יכולה למזוג כוס מים ולהציע, ללא מילים, להגיש לו אותה.

ולחכות. פשוט לחכות עד שזה ייגמר  זה ייגמר בסוף אני מבטיחה.

אמא מחבקת את בתה אחרי בית ספר
צריכים לדעת שאתם אוהבים אותם | אילוסטרציה: Mariia Boiko, shutterstock

מה לעשות אחרי שהטנטרום נגמר בשעה טובה?

אחרי שהוא נרגע, הילד עלול להיות עייף, מותש, אולי ירצה לשים את הראש או קצת על הידיים וזה בסדר, לזה הוא זקוק.

עזרי לו לשתות, לשטוף את הפנים, לנגב את הנזלת, הציעי לו חיבוק מרגיע ותני רגע לזמן לעבור כדי שאת והוא בנפרד וביחד תוכלו ליצור פרספקטיבה לטנטרום הזה.

עכשיו את יכולה לעבד איתו, לשאול מה היה קשה לו ולבקש שיסביר לך במילותיו שלו, לשאול את השאלה המכוננת ״מה אפשר לעשות אחרת בפעם הבאה?״ ולבוא ממש סקרנית לשמוע את הפתרונות עליהם הוא חושב.

גם אחרי טנטרום מהגיהנום, את יכולה לעיתים קרובות לראות שהילד פשוט ממשיך הלאה את יומו כאילו לא קרה כלום,

הוא לא מחזיק בבטן את הטנטרום הזה, לא כועס על עצמו על עצם הטנטרום, דווקא בגלל שהוא איפשר לצינור הרגשי שלו להיות פתוח ולתת לתסכול גדול לעבור דרכו, דווקא זה מה שמאפשר לו להמשיך הלאה ליומו.

האפשרות של הילד שלך להתפרץ ככה למולך, להשתטח, לבכות ולצרוח, לרקוע ברגלים ולצווח עד לב השמים, בעצם אומרת לך - אני סומך עליך אמא, אני יודע שאת תצליחי לעזור לי לעבור את הרגעים האלה שעכשיו אני בתוכם, אני יודעת שאת מסוגלת להישאר רגועה ושלווה ושתאהבי אותי אחרי שכל זה ייגמר.

אז בפעם הבאה שהילד שלך בטנטרום, תלחשי לעצמך אמא שהוא עושה את זה כי הוא בוטח בך ואיזה מזל שככה את משמעותית עבורו - את העוגן שלו.

אז אם את מכירה חברה או שכנה שהמידע בטור הזה יכול לעזור לה, שלחי לה את הטור או הזמיני אותה לכאן.

אפרת לקט היא יזמית בתחומי חינוך ואימון, מחברת הספר "אמא מאמנת" ובעלים של בית הספר להכשרת אימהות מאמנות ומאמנות אישיות