כבר שבוע שמשפחות שלמות במדינה חיות יחד בסגר כמעט מוחלט, 24 שעות ביממה, בלי מסגרות ובלי עזרה מסבא וסבתא. הרשת מלאה בטיפים איך להעסיק את הילדים בפעילויות משפחתיות, אבל מה עושים כשהם שואלים: "אבא, אימא, מה זה קורונה?".

אז איך מונעים מהילדים להיכנס לחרדות ולהפוך להיפוכונדרים קטנים? "צריך להכניס דברים לפרופורציות", מסביר ערן כ"ץ, פסיכולוג קליני. "חשוב לתת לרגשות להתקיים. אם ילד פוחד, לא צריך לומר לו 'אין ממה לפחד', כי זה קצת שקר והם יודעים את זה. אפשר להגיד – 'אני רואה שאתה פוחד, אני מבין וגם אני חושש', אבל גם להכניס דברים לפרופורציה, בהתאם לגיל ולרמת ההבנה שלהם. לדוגמא, אפשר להגיד שיש מדענים ורופאים שעובדים ימים כלילות עכשיו למצוא פתרונות, ושרוב האנשים שנדבקים הם בסדר.

"אנחנו נזרקנו כולנו לסיטואציה שיש בה המון אי ודאות. אנחנו מתעסקים עם משהו בלתי נראה. אני לא יודע איפה זה נמצא. האי ודאות מעוררת הרבה פחד, וכדי שאנחנו לא נכניס את הילדים לסחרחורת של פחד אנחנו צריכים לנסות לא להיות בסחרחורת של פחד בעצמנו".

איך עושים את זה?
"קודם כל, מנסים עד כמה שאפשר להימנע מתקשורת וחדשות. צריך להישאר מעודכנים ולדעת מה קורה, זה בטוח, אבל אנחנו לא צריכים את זה בווריד כל הזמן, המציאות לא משתנה בכל רגע. נכון, יש וירוס שמסתובב והוא מפחיד, או הפוטנציאל של מה יקרה כלכלית הוא מפחיד, אבל המציאות כרגע היא נתונה. הפחד הוא יותר הפרשנות שלנו לדברים, אז לנסות לעשות את ההפרדה הזו איכשהו.

עוד דבר שעוזר לנו, כהורים, להתמודד, הוא לקחת לעצמנו זמן. מותר לכם להושיב את הילדים מול מסכים קצת אם אתם צריכים זמן למשהו שיעזור לכם להרגיש טוב - שיחה עם חברים, לצאת להתאוורר במגבלות האפשר כמובן, לשתות כוס יין או כוס קפה, לצאת למרפסת לעשן, לעשות יוגה. ברגע שתהיו יותר רגועים יהיה לכם יותר קל לא לשדר להם פאניקה. הם נושאים את העיניים אלינו ומחפשים מבוגר אחראי, ומבוגר אחראי הוא לא בהכרח סופרמן שלא מפחד - אבל עדיף שהוא גם לא יהיה בפאניקה".

שטיפת ידיים (צילום: Alexander Raths, shutterstock)
כמו שאנחנו שוטפים ידיים, כדי לשמור אחד על השני אנחנו חייבים להיות עם עצמנו | צילום: Alexander Raths, shutterstock

איך מתקשרים את המצב לפעוטות ולגיל הרך?
"כמה שיותר בפשטות. אני חושב שבגילאים האלה לא צריך לדבר על קורונה, אבל חייבים להסביר - אנחנו עכשיו נשארים הרבה בבית ולא הולכים לגן כי יש איזושהי מחלה חדשה. וכמו שאנחנו מקנחים את האף ומיד זורקים לפח, כמו שאנחנו שוטפים ידיים - כדי לשמור אחד על השני אנחנו חייבים בתקופה הקרובה להיות קצת יותר עם עצמנו.

"אם יש להם שאלות, לענות הכי בפשטות. לא להלעיט אותם ולהעמיס אותם בפרטים שגם ככה יעברו להם מעל הראש. הם שואלים את השאלות כי הם באיזושהי חוויה של אי ודאות והמוח שלהם רוצה שליטה. אנחנו יכולים להעניק להם איזושהי תחושה מסוימת של שליטה ולהסביר  להם – 'אנחנו נהיה עכשיו בבית ואנחנו נעשה פעילויות ביחד', לא 'למה אנחנו ככה' אלא 'איך זה הולך להיראות'".

חשוב להגיד - מותר לכם לפעמים להתפרק ולהתעצבן על הילד. זה קורה, זה לא סוף העולם, אתם לא צריכים להיות הורים מושלמים כרגע. אבל חשוב מאוד שאחרי שקורה משהו כזה, לקחת נשימה ולדבר על מה שקרה

ערן כ"ץ

איך מבהירים לילדים שלא מדובר בחופש גדול 2.0?
"החופש הגדול תחום בזמן, אנחנו יודעים מתי הוא מתחיל ומתי הוא נגמר. התקופה הזו ייחודית, וחשוב להסביר להם את זה. מצד אחד, חשוב לעשות סדר יום של פעילויות. נקום, נתארגן, נחליף בגדים ונאכל ארוחת בוקר. זו לא אווירת חופש שבה כל אחד עושה מה שבא לו. מצד שני, זה לא חייב להיות מאוד נוקשה. לא חייבים לעקוב אחרי מערכת שעות שבית הספר מכתיב. צריך לחלק את היום לשעות שבהם צריכים לעזור בבית, שעות בהן צריך ללמוד משהו וגם זמן לשחק, וכמובן לאפשר גם להורים את הזמן לעבוד מהבית".

מה אומרים לילדים שמתגעגעים לחברים או לסבתא וסבא?
"את האמת - אנחנו חייבים לא להדביק ולא להידבק, לכן נשארים בבית. כן חשוב לדבר על איך זה מרגיש: גם אם הילדים יגידו שהכל בסדר, זה לא מפריע להם, או לחילופין יגידו שזה מבאס – זה לגיטימי. למזלנו אנחנו חיים בתקופה שאפשר לתקשר עם חברים בשיחות וידאו ובווטסאפ, לשחק יחד אונליין. אבל ההסבר הוא שזה המצב, זה מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לשמור על עצמנו, בשאיפה שזה לא יימשך יותר מדי זמן ונוכל לחזור לשגרה".

איך מתמודדים עם סיר הלחץ שנוצר בבית?
"חשוב להגיד - מותר לכם לפעמים להתפרק ולהתעצבן על הילד. זה קורה, זה לא סוף העולם, אתם לא צריכים להיות הורים מושלמים כרגע. אבל חשוב מאוד שאחרי שקורה משהו כזה, לקחת נשימה ולדבר על מה שקרה. אם צריך להתנצל אז להתנצל, ואם צריך לקחת אחריות אז לקחת אחריות. לפעמים אנחנו מתעצבנים ואז אוכלים את הלב על זה שאנחנו עושים טראומה לילד או שאנחנו הורים גרועים, ובעצם לא מתקשרים עם הילד על מה שקרה. אני חושב שקשרים בריאים בין הורים וילדים לא מבוססים רק על הרמוניה אלא גם על חיכוכים, אבל מה שחשוב זה מה שקורה אחרי החיכוך. אנחנו נמצאים איתם יותר, אז סטטיסטית יהיו לנו יותר רגעים של חיכוך.

אין מה לעשות, עלינו ההורים מוטלת החובה להיות הבוגרים יותר בקשר הזה. אם קשה לווסת את עצמנו ברגעים האלה, אנחנו צריכים למצוא איזשהו פתרון - יש לא מעט קבוצות הורים בפייסבוק ובווטסאפ שבהן אפשר לעשות ונטילציה או להתייעץ. אם אנחנו נוכל לנשום יותר טוב, יהיה לנו יותר קל להתמודד עם החיכוכים האלה כשהם יקרו".