הורים מפנקים
חיבוק טוב או חיבוק דוב? | צילום: BjArn Kindler, Istock

 אנחנו מנסים לתת לילדים שלנו כל מה שהם רוצים, למלא את כל צרכיהם ולוודא שיחושו בטוחים ואהובים. אבל איך נדע מתי אנחנו מגוננים יותר מדי, מתי הנתינה גולשת לוותרנות וביטויי האהבה מתחלפים בפינוק?

חלי ברק שטיין, פסיכולוגית חינוכית ומחברת הספרים "בגובה העיניים", "תקשיבו לי רגע", ו"כשהילדים יוצאים מהבית", מבחינה בין פינוק חיובי לשלילי. "פינוק חיובי זה אהבה, חום, חיבוקים, מילה טובה, תשומת לב ומחמאות, ומזה אף פעם אין יותר מדי", היא אומרת. "פינוק שלילי זה כשנותנים לילד שירותי יתר והגנת יתר, ועושים עבורו מה שהוא יכול לעשות בעצמו. למשל, כשמביאים לילד כוס מים שהוא יכול להביא לעצמו – זה פינוק שלילי".

אחת הסיבות לפינוק שלילי היא הפחד של ההורים מאובדן האהבה של הילד. "בקרב הורים מודרניים זה אופייני מאוד. הורים רוצים שהילדים יהיו מרוצים, קשה להם לסבול תסכול, בכי או אי שביעות רצון מצד הילד", אומרת ברק שטיין. "הם רוצים להפוך את הילדים למאושרים עכשיו. יש גם סוג של עסקה בין הורים לילדים: אני אתן לך הכל – את הזמן, הכסף והאכפתיות שלי – ואתה תיתן לי אהבה בכל רגע נתון. אם הורים לא יכולים לסבול את זה שהילדים לפעמים לא יהיו מרוצים מהם ולא יאהבו אותם, הם לא יוכלו לחנך ולהקנות להם משמעת".


דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית מומחית, טוענת שפינוק עשוי לנבוע גם מרצון לפצות על חסכים שההורים סוחבים איתם עוד מהילדות. "יש הורים שלא עושים הפרדה בין הצורך שלהם לצורך האמיתי של הילד", היא אומרת. "לפעמים הפינוק נובע מרגשות אשם של ההורים, כמו אצל הורים גרושים, או בצורך להגן ולגונן, שנובעים מחרדת יתר. הורים רבים שמנסים לשלב בין קריירה לגידול ילדים חיים בלחץ מאוד גדול, מבלים פחות זמן עם הילדים ושואפים ליחסים טובים איתם. אבל הם מבלבלים, הם חושבים שהילד יאהב אותם יותר אם הם יוותרו לו ויתנו לו כל מה שהוא רוצה".
וכאן טמון המלכוד הגדול: ילדים מפונקים נוטים שלא להתרצות אף פעם.

 "מרוב שהילדים עסוקים ברצון שיאהבו אותם, הם אף פעם לא יהיו מרוצים וכל הזמן ידרשו עוד", מסבירה ברק שטיין. "בשלב מסוים יהיו אלה ההורים המפנקים שיימאס להם והם יתחילו לכעוס על הילדים".

מילדים מפונקים למבוגרים חסרי ביטחון

אבל מה בעצם רע כל כך בילד מפונק? לדברי אלוני, ברמה הראשונית פינוק יכול לעורר אצל הילד חרדה. "אם ממשיכים לפנק את הילד ולעשות במקומו בפעולות יומיומיות שהוא מסוגל לעשות בעצמו, למשל לקלח ולהלביש אותו בגיל שמונה-תשע, זה עשוי לגרום לו לתחושה של חוסר שליטה על הגוף שלו, ועל הצרכים הראשוניים שלו".
מעבר לזה, ילד כזה יחוש חוסר ביטחון גדול. "הילד יקבל את התחושה שהגבולות שרירותיים, שאין משהו קבוע בעולם. זה מערער את הביטחון שלו בכוחותיו, ביכולות שלו להציג את הדברים בעצמו".

בטווח הארוך, ילד מפונק ייתקל במכשולים מכל עבר כשהוא ייאלץ להתמודד עם העולם שמחוץ לבית.
ברק שטיין: "ילדים שהופכים למבוגרים מפונקים גדלים בתפיסה שמישהו עומד לשרת אותם, וכועסים כשזה לא קורה. יכול להיות שתהיה להם בעיה ביחסים חברתיים, בהשתלבות במקום עבודה, בזוגיות. זו לא גישה שמקלה על התמודדות בחיים".

עימותים הם חלק בלתי נפרד מחייהם של המפונקים. "ילד מפונק יהיה תלותי, לא רגוע, תובעני, וגם פחות גמיש כי מה שהוא מקבל נתפס בעיניו כמובן מאליו", אומרת אלוני. "מחקרים מצאו שילדים מפונקים הופכים להיות מבוגרים רגשנים יותר שנושאים איתם רגשי נחיתות וחוסר ביטחון, וגם פחות מסתדרים בחברת אנשים מבוגרים".

איך הורים יכולים לדעת שהפינוק שהם מרעיפים מתחיל להכביד?

ברק שטיין: "הסימן הוא הכעס. כשאתה מוצא את עצמך כועס על הילד או אומר לו כל הזמן - 'אתה מפונק' זה סימן אזהרה. גם כשהילד מתחיל לא להסתדר בכל מיני מקומות, ואנשים אחרים אומרים לך שהוא מפונק, זה סימן".

 לא לתת את כל היד

תינוק נסיך
מי הבוס בבית? | צילום: digitalskillet, Istock

האם אפשר לחנך מחדש ילד שהתרגל לחיי פינוק? ברק שטיין מאמינה שכן: "ילדים כן רוצים לעמוד על הרגליים ולהיות עצמאיים. ברגע שההורים מזהים שהילד מפונק, הם צריכים לעשות הערכת מצב ולשנות גישה, ולא ליפול להאשמה או כעס. ייתכן שהילד יתנגד בהתחלה אבל כדאי להתמיד.
איך מחנכים ילד מחדש? אלוני וברק שטיין מסכמות:
1. נסו להבין מה אתם מרוויחים מהפינוק של הילד. הצעד הראשון הוא להיות ערים למניעים שלכם; שאלו את עצמכם למה קשה לכם לסרב לו ומאין החרדה שהוא לא יסתדר לבד.
2. לא צריך לשאת נאום ולהודיע בבית שמשהו השתנה, אלא פשוט לפעול אחרת. למשל, לומר לילד: "חשבתי על זה ומהיום אני רוצה שתתלבש לבד".
3. תנו לילד עבודות בית קטנות; להוריד כלים מהשולחן, להשקות עציצים, לשים בגדים בסל הכביסה. זה יעזור לו להבין שהוא חלק מהמשפחה, וצריך לקחת חלק במטלות.
4. אל תתחשבו בגילו של הילד; גם בגיל שנתיים אפשר לבקש מילד להחזיר צעצוע למקום. בכל גיל כדאי להורה לשאול מה הילד יכול לעשות בעצמו במאמץ סביר.