בת החמש מצהירה שנמאס לה לחיות איתנו
מיכל דליות: אופירה, בעלך הגיב מצוין. הוא היה תקיף ונחוש והעביר לילדה מסר מאוד ברור. בדרך כלל תגובות עוצמתיות כאלה של הורים מרתיעות את הילדים מלעשות את השטויות האלו שוב. לדעתי, המשפט סתמי לחלוטין ולא היתה לה לרגע מחשבה לבצע אותה. היא רצתה להכעיס אתכם ולהפחיד אתכם ואמנם הצליחה. כשהיא אומרת לך משפטים כמו "נמאס לי לגור איתכם" תעני לה באופן אגבי וללא התרגשות שלך לא נמאס ולא יימאס אף פעם ושהיא מדברת שטויות. כרגע, אני מניחה שאתם מגיבים בנאום, בהרצאה, בתוכחה וכו', וזו בהחלט סיבה טובה מאוד עבורה להמשיך לדבר כך. היא צריכה להבין שאתם לא מתרגשים, לא כועסים וגם לא עושים מזה עניין. זה דרך ילדותית להראות לכם כמה היא כועסת. אני חושבת שכל אחד מאיתנו חשב, כמה פעמים בחייו, שהוא מוכן לברוח מהבית. הכניסי הומור לתשובותייך וזכרי את המשפט "כשאין קהל, אין הצגה". אז הפסיקי להיות קהל. בהצלחה.
להוציא את הילדה מהגן בשעה ארבע או חמש?
יעל: בתי בת שנה ועשרה חודשים, ונכנסה עכשיו לראשונה לגן. עד כה הייתה אצל חמותי שטיפלה בה במסירות רבה. יש אפשרות בגן להשאיר אותה עד שעה חמש או עד שעה ארבע. אנחנו בחרנו בחמש. כך אני מוציאה אותה פעמיים בשבוע, בעלי פעם אחת וחמותי פעמיים (למעט ימי שישי, אז אני ובעלי מוציאים אותה יחד). אם נבחר בארבע, אז אני אצליח להוציא אותה יום אחד בשבוע בלבד, אולי יומיים. העניין הוא, שגם כשאני מגיעה בארבע ורבע, נשארים רק כחמישה ילדים בגן וזה יוצר אצלי רגשות אשם. יש לנו אפשרות שחמותי תוציא אותה כמעט בכל יום עד ארבע, אבל אנחנו רוצים שהיא תרגיש בנוכחות שלנו כשבאים לקחת אותה. מה לדעתך עדיף?
מיכל דליות: יעל, אמנם לא יקרה לילדה נזק אם תישאר בין האחרונים, אבל אם זה עושה לך ייסורי מצפון, אזי הוציאי אותה יותר מוקדם. זה בסדר גמור בעיני אם סבתא מוציאה אותה. והרי כעבור שעה גם את כבר תהיי איתה בבית, כך שההבדל לא גדול. תהיי מחוברת לבטן שלך (שהרבה פעמים צודקת) ותעשי את מה שנראה לך נכון. סבתא היא דמות טובה וחשובה אצל בתך ולכן אינני רואה בזה כל נזק.
בת השלוש תולשת לעצמה שערות
אורית: בתי בת שלוש. מאז גיל חצי שנה ועד היום היא מושכת לעצמה בשיער ומשחקת איתו סביב המוצץ ועכשיו סביב הבקבוק, או שהיא תולשת אותו די בחוזקה ומשחקת עם זה ולפעמים גם בולעת. מה עושים ואיך עוצרים את זה, כי בלצעוק ובלכעוס זה ממש לא עוזר. לפעמים תלישת השיער גם נעשית לא במודע באמצע הלילה, ולאו דווקא כשהיא עצבנית - לפעמים זה גם סתם מתוך משעמום. למרות שאני מנסה לתת לה צעצוע ביד היא חוזרת למשיכת השיער של עצמה. אשמח לפתרון בבקשה. תודה.
מיכל דליות: שלום אורית, תופעת תלישת השיער מוכרת וידועה. בדרך כלל היא מתחילה בגלל לחץ. איננו יודעים איזה לחץ (סובייקטיבי של התינוקת), אבל זו דרך להשתחרר ממנו. לכל אחד מאיתנו יש חשמל בגוף ואנחנו פורקים אותו תוך תנועות הגוף שלנו. תינוקות ופעוטות לא תמיד מצליחים לעשות זאת (וגם אולי כי רמת הלחץ/חשמל היתה גבוהה) ולכן הם מוצאים פורקן בתלישת שיער או מישוש חיתול וכדומה. אין מה לצעוק (זה רק מלחיץ אותה יותר) ואין מה להעיר (היא עושה זאת בלי מודעות), אלא להיפך: להתחיל לייצר מצב של שקט ורוגע. להודיע לה שלא תכעסי עליה יותר במצבים האלה, אלא רק תזכירי לה. בנוסף, תשקלי לספר אותה כדי לעזור לה. התספורת לבד לא תפתור את הבעיה וצריך כאן אורך רוח וכבוד אל הילדה. אם המצב לא ישתפר, פני להדרכה הורית ואולי יישקל טיפול רגשי לקטנה. בהצלחה.
בן השמונה לא אוכל עם סכו"ם
סיגל: יש לי ילד בן שמונה עם ADHD. קשה לו לשבת איתנו יחד בארוחת הערב סביב השולחן וכשהוא אוכל איתנו הוא לא מוכן לאכול עם סכו"ם אלא רק עם הידיים. הוא ילד רזה מאוד ואני מנסה לשדל אותו לאכול עם סכו"ם, אך לבסוף אני נכנעת על מנת שיאכל בכל זאת. זה לא נעים בעיקר כשאנו הולכים לבקר אצל משפחה או חברים והוא אוכל כך. רציתי לקבל עצה כיצד לגרום לו לאכול עם סכו"ם ולהפסיק לאכול עם הידיים, ובנוסף, כיצד לגרום לו לשבת איתנו סביב השולחן מתחילת הארוחה עד סופה.
בן השלוש מתעצל ללכת לשירותים
דנה: יש לי שלושה בנים. בני בן השלוש וחצי נגמל מטיטול יחסית מאוחר - בגיל שנתיים ועשרה חודשים, אך הוא מתעצל ללכת לשירותים. רק כשמתחיל לטפטף לו בתחתונים הוא רץ לשירותים, וכך יוצא שחלק הוא עושה במכנסיים וחלק בשירותים. השאלה שלי האם להחליף לו תחתון מכנס, וכיצד אני בתור אמא צריכה לנהוג? הדבר גורם לו שפשפת וכאבים ממש חזקים.
מיכל דליות: דנה, בגיל של בנך הילדים מתאפקים. אחרי שהם כבר גמולים ויודעים לרוץ מיד כשיש פיפי, עכשיו הם עסוקים מדי מכדי לרוץ בזמן ולכן מפספסים. אני חושבת שאת צריכה להעביר לו את מלוא האחריות לנושא. קיימי איתו שיחה בה את אומרת לו שמהיום את לא מעירה לו יותר על נושא הפיפי. שילך כשהוא רוצה. אם יברח לו שיחליף או שלא יחליף תחתונים – לפי החלטתו. ואם יגרד לו שיבוא אלייך ואת תמרחי לו משחה. ומרגע סיום המונולוג הזה – אל תדברי איתו יותר על הנושא. כל עניין שהופך להיות "עניין", בעצם מקבע את ההתנהגות של הילדים. צריך לשחרר את הלחץ ואת העיסוק בעניין הזה ואז הילד אוסף את עצמו ומטפל בבעיה לבד. בהצלחה.
>> בטור הקודם: איך מפסיקים ריבים של ילדים בזמן נסיעה?
לכל המדורים הקודמים של שאלות הגולשים
>> יש לכם שאלה למיכל דליות? תעלו אותה לעמוד הפייסבוק שלה או שלחו למייל family@mako.co.il והיא תשיב לשאלות נבחרות במדור מיוחד