לפני כמה ימים הייתי בגן השעשועים עם הבן שלי. ילד שאני לא מכירה, בערך בן 7 עלה על הנדנדה. אחרי שתי דקות ניגש אליו איש מבוגר עם ילד קטן ואמר לו בתוקפנות: "התנדנדת מספיק. עכשיו תורו" והצביע על הילד שלו. הילד ירד מהנדנדה בלי להתווכח והלך. שבוע לפני כן במכולת, עמדה ילדה עם שלושה מוצרים ביד. שני מבוגרים עקפו אותה בתור והיא שתקה. קשה להיות ילד. לפעמים כשאני נכנסת להרצות בבתי ספר ורואה את היחס של המבוגרים לילדים אני מרגישה צביטה בלב. "בוא, לך, תחזור, תשב, תשתוק, תתיישר". יש מבוגרים ששכחו מה זה להיות ילדים.
שולמית זילברברג (בת 56), בוגרת הפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת ת"א, עבדה שנים בחברת הייטק גדולה, בשנת 2009 החליטה לעשות שינוי בקריירה ולעסוק במה שהיא אוהבת באמת, היא החלה להנחות חוגים וסדנאות כתיבה יוצרת לילדים ולנוער, להעביר שעות סיפור בספריות, לכתוב ספרים לילדים ולעבוד מעת לעת כמורה מחליפה בבתי ספר יסודיים. כמי שמבלה זמן רב בחברת ילדים היא מכירה היטב את נפשם, היא לא שכחה מה זה להיות ילדה וכתבה ספר במיוחד עבורם, "מפתח עם כנפיים", אסופה של 24 שירים שכאילו נכתבו על ידי הילדים עצמם.
יש בספר שירים שמחים, שירים עצובים, שירים מתוקים ושירים חמצמצים אבל דבר אחד מאד בולט, המחברת חיה ונושמת את עולם הילדים ואת חוסר הצדק שבו. מצד אחד יש בספר שירים פשוטים, על ילדה שיש לה דודה שכל הזמן מבלבלת לה את המוח עם מיליון שאלות, על פיות מתחת לכרית, על ילד שמדמיין שהעיפרון שלו מכין את שיעורי הבית במקומו והוא יכול ללכת לשחק עם חבר, יחסים עם סבא וסבתא, אמא ואבא ועל הרצון להיות מישהו אחר. אך בין לבין ישנם שירים על נושאים שלא מוצאים בדרך כלל בספרי ילדים. בשיר "מלך האבירים" הילדה מספרת על אבא שלה שלא הולך לעבודה כבר כמה ימים ויושב מדוכא בבית אחרי שפוטר מהמפעל שבו עבד. השיר "מפתח עם כנפיים" מספר על ילד שההורים שלו עובדים עד שעות הערב והוא נאלץ להישאר כל יום לבד בבית. בשיר "גיבור של אמא" מתוארת השגרה האיומה של ילדים תושבי הדרום שנאלצים לרוץ לממ"ד בכל פעם כשנשמעת אזעקה ובשיר "מלכת שביל החלב" ישנו סיפור על התמודדות לא פשוטה של ילדה שאלרגית למוצרי חלב וכל מה שהיא חולמת עליו זה ללכת למסיבת כתה ולאכול כמו כולם פיצה ועוגה.
צריך הרבה אומץ להוציא לאור ספר שכולל שירים שעוסקים בנושאים כל כך מורכבים. ילדה עם אמא חולה, ילד עם שני אבות שלא תמיד יודע מה לענות כששואלים אותו איפה אמא שלו, ילדה שההורים שלה כל הזמן רבים וכו'. לא חששת שההורים יירתעו מהנושאים בספר ולכן לא ירצו לרכוש אותו לילדיהם?
״ישנו קו מחבר בין הנושאים של השירים בספר. עניין אותי להעביר הלאה לאחרים כיצד ילד או ילדה מושפעים מסיטואציות משמעותיות שקורות או נגרמות על ידי מבוגרים. ככותבת לילדים רציתי להעמיד דרך השירים מראה בפני המבוגרים כדי שנתבונן באומץ באותם נושאים עמוקים, שלאו דווקא נמצאים על סדר היום, הנוגעים בעולמם העכשווי של הילדים, וגם לשמש לילדים פה. הילדים משתוקקים לאוזן קשבת ולא תמיד המבוגרים מסוגלים להקשיב להם, מאלף ואחת סיבות אמיתיות. בהתחלה כשכתבתי את השירים הראשונים אכן חששתי ועברה בי המחשבה שאולי הנושאים ירחיקו את ההורים מהספר, ואולי הם לא יקנו אותו אבל לאט לאט כשהתווספו עוד ועוד שירים שהלכו וקיבלו צורה וחיים, וגם מתוך התגובות הטובות שקיבלתי מילדים שנתתי להם לקרוא טיוטות של שירים, הבנתי את גודל השליחות שאעשה עבור ילדים ומבוגרים בהבאת ספר כזה לעולם.״
מה את חושבת שזה עושה לילד כשהוא קורא על סיטואציות כאלו?
״השירים מאפשרים לשני הצדדים לחוות יחד רגע מזקק וטוב של שיתוף רגשות. חשוב לי לציין שלמרות הנושאים העמוקים, השירים כתובים בגובה עיניי הילדים עם קריצה והומור, ברגישות ואהבה לצד איורים יפיפיים של רונה מור. היום אני מקבלת חיזוק מתגובות נהדרות מילדים וגם ממבוגרים שקראו את הספר וזה רק מצביע על כך שיש מקום לשירים שנוגעים עמוק בכל אחד מאיתנו. אני חושבת שספרות לילדים ונוער צריכה להיות אמיצה ולהציג את החיים כמו שהם. לא ליפות, לא לברוח מנושאים מפחידים, אלא להסתכל בלבן של העיניים. זה יאפשר לנו להיות מודעים לרגשות ולמחשבות של הילדים ומתוך זה כולנו יכולים רק לצמוח.״
מאיפה הכול התחיל? איך קיבלת את הרעיון לכתיבת הספר?
״במהלך מבצע צוק איתן התבוננתי בילדים ששומעים אזעקה ורצים לממ"ד. הרגשתי צורך לכתוב על זה שיר. רציתי לבטא מה הם מרגישים. האמת היא שכתבתי את השיר ׳גיבור של אמא׳ לעצמי ולא חשבתי שיום אחד הוא יצטרף לאסופת שירים. לאחר כמה חודשים הרגשתי דחף להמשיך לכתוב. הכנתי רשימה של רעיונות לסיטואציות שילדים חווים, ולאט לאט הרשימה גדלה והיוותה את הגרעין לספר.״
האם בין השירים ישנם כאלו הקשורים לזיכרונות אישיים שלך?
״השירים נכתבו משילוב בין מציאות ודמיון. ישנם שירים שכתבתי בהשראת מצבים שראיתי אצל ילדים או בהשראת משפטים שילדים אמרו לי, וישנם שירים שנוצרו בהשראת משפטים ותמונות שמשכו את עיניי בעיתון. רק שיר אחד קשור למשפחתי האישית והוא כֶּלֶב מֵהַלֵּב, לפני כמה שנים כשחן בתי הבכורה הייתה נערה היא רצתה מאוד שנקנה טרמפולינה ענקית לחצר שלנו. בעלי ואני לא היינו כל כך בעניין, אבל חן לא נכנעה ועלה לה רעיון לכתוב מלא פתקים עם משפטי שכנוע למה טרמפולינה זה דבר טוב! את הפתקים היא הדביקה בכל הבית, אפילו על ההגה במכונית. בסופו של דבר זה עבד, והייתה לנו טרמפולינה בחצר קרוב לעשר שנים. הסיפור של אימוץ כלב בא מבתי הצעירה נוי כשהייתה בת 5 ביקשה שנאמץ כלב. גם אז לא היינו בעניין, אבל לאחר שנה של נדנודים השתכנענו ואמצנו כלבה, שעד עצם היום אצלנו. שני מקרים אלו השאירו אצלי רושם חזק של ההבנה מהי נחישות והתמדה.״
המפתח הוא מוטיב חוזר בספר. הוא מופיע על הכריכה הקדמית, בכותרת ובכל אחד מהאיורים בספר. רצית להעביר דרכו מסר כלשהו?
״כשכתבתי את השיר ׳מפתח עם כנפיים׳ בגרסאות המוקדמות שלו, המפתח בכלל לא היה נוכח. השיר דיבר על ילד שנמצא לבד בבית שעות רבות עד שההורים שלו חוזרים מהעבודה. הסתובבתי חודשים רבים עם השיר הזה, בהתלבטויות ומחשבות שמשהו חסר לי. עד שיום אחד נכנסתי לחדר של בתי הבכורה חן, וניגשתי למדף הספרים שלה.הושטתי את ידי ולקחתי את "הארי פוטר ואבן החכמים". התחלתי לדפדף עד שעצרתי. היה זה העמוד שבו מתוארים הארי וחבריו עומדים בחדר מואר ומפתחות מעופפים בחלל החדר. מיד הרגשתי שהנה מצאתי את מה שחיפשתי כל כך הרבה זמן. הילד בשיר צריך מפתח! ואם אנחנו קוראים שוב ושוב את השיר הזה ובכלל את יתר השירים בספר, אנחנו מבינים שהמפתח הזה הוא לא רק מפתח של בית. הוא מפתח ללב של כל ילד וילדה, הוא מפתח למבוגרים להבנת מצבים בנושאים עמוקים של ילדים בעולם המודרני שבו אנו חיים.״
מפתח עם כנפים - שירים לכל ילד וילדה / שולמית זילברברג, איורים רונה מור, הוצאת צמרת