ליצנים בלימודים: המיזם הלא צפוי שעשוי להקל על ילדי הקורונה

מ', תלמידה בכיתה ד', עומדת במסדרון, מול דלת הכיתה הסגורה, השיעור כבר התחיל אבל היא חוששת להיכנס לכיתה. בשבוע שעבר היא לא הגיעה לבית הספר, קרובת משפחה שלה אומתה כחולת קורונה ומ' שנחשפה אליה, נאלצה ביחד עם כל משפחתה להיכנס לבידוד של שבוע. כעת היא חוששת להיכנס ולקבל תגובות מרושעות מחבריה, חוששת להיכנס ולגלות שכולם מפחדים להתקרב אליה, היא חשה עצמה אשמה ומבוהלת מפני שהיא לא יודעת למה לצפות ואיך עליה להתנהג.

הליצנית החינוכית ליפלייה, פוגשת אותה בדיוק שם, במסדרון. אחרי דיאלוג קצר בו מ' משתפת את ליפלייה בחששותיה, ליפלייה מקשיבה ברוב קשב ומציעה למ':
ליפלייה: "כשהמצב הוא כזה ולא ברור מה יהיה ...נראה לי שהכי טוב, זה פשוט לברוח"
מ': "לברוח?!"
ליפלייה :"כן ,בואי נברח מפה. כי לא בטוח מה יקרה, איך יקרה.. והכי טוב זה פשוט לברוח."
מ': "אני לא יכולה לברוח ליפלייה, נו באמת."
ליפלייה: "באמת? למה?"
מ': "כי אני לא רוצה לברוח. כבר רציתי לחזור לבית הספר!"
ליפלייה: "באמת? למה?"
מ': "נו ליפלייה, את לא מבינה כלום! כי התגעגעתי לחברות שלי וגם ללהיות כמו כולם בבית הספר ."
ליפלייה: "נכון, באמת אני לא מבינה כלום. צריך להסביר לי לאט לאט. למי הכי התגעגעת?"

הסיפור של מ' הוא דוגמא להשפעתו הגדולה של משבר הקורונה על החברה כולה ומערכת החינוך בפרט. השינויים התכופים וחוסר הוודאות איך שנת הלימודים תראה, בליווי דאגות, חששות ומתחים, יוצרים אקלים חינוכי מאתגר במיוחד, שמחייב טיפול. אחד הכלים המרכזיים העומדים לרשותנו הוא הומור, שיח וגמישות ובכלל זה שילוב של ליצנים חינוכיים בבתי הספר.

לפיכך חשוב שמשרד החינוך והרשויות המקומיות ישלבו ליצנים חינוכיים בבתי הספר בשנת הלימודים הקרובה. דמות הליצן החינוכי תתן ביטוי לצרכים הרגשיים, החברתיים והלימודיים, העולים בתוך מערכת החינוך, באופן שתואם את רוח התקופה ואתגריה, כך שהם עשויים להיות אוזן קשבת ודמות משמעותית לתלמידים – בעזרת דיאלוג מבוסס הומור, אמפתיה, יצירתיות, העצמה וגמישות. בואו נפתח את שנת הלימודים תשפ''א עם נשימה עמוקה, חיוך שרואים גם מבעד למסכה ויכולת להכיל את העולם החדש שנוצר.

הכותבת היא ליצנית חינוכית וראש התכנית לליצנות חינוכית במכללת סמינר הקיבוצים