"ההורים לא מבינים שהם מגדלים כאן מפלצות?"

השבוע דיווחה התקשורת על בחור שקפץ אל מותו בהפגנה של הציבור החרדי והשאיר אחריו מכתב. המקרה הטרגי הזכיר לי מקרה לפני עשור כשלימדתי בירושלים והיה לי תלמיד שעשו עליו חרם במשך שלוש שנים. הפכתי את העולם. ביום. בלילה. בחופש הגדול. דיברתי עם המנהלת. עליתי לפיקוח. זימנתי את ההורים של אותם ילדים וכלום. לא הבנתי האם הם לא מבינים שהם מגדלים כאן מפלצות. אשכרה מפלצות!

בכל יום מחדש ראיתי איך התלמיד שלי נכבה. "קשב וריכוז" צעק הצוות החינוכי. הוא לא מפסיק "להשפריץ אנטי". "איך אפשר בכלל להתחבר לתלמיד כזה?", "כל ההתנהגות שלו זועקת 'איזה ילד מעצבן!'", "זה לא שלא רוצים להיות חברים שלו, מי יכול בכלל להיות חבר שלו?".

ואז היה אירוע עם הכיתה וההורים, ופתאום אני קולט איך שאמא שלו יושבת עם עצמה לבד. חיכיתי שמישהו מההורים ייגש אליה. יציג את עצמו. לפחות ייתן לה את הרושם שהיא חלק. אבל כלום. היא פשוט ישבה שם לבד, באירוע. עם מבט מושפל. אבוד. כואב. היא באה בשביל הבן שלה. בשביל לתת לו את התחושה שהוא לא לבד בעולם. אמא לביאה. יחידנית. רק היא והוא בעולם.

באיזשהו שלב הרגשתי בתור מחנך הכיתה לא בנוח וניגשתי לאמא אחרת, מובילה. זו שהבן שלה הוא אחד משני הילדים שמובילים את החרם. שאלתי אותה אם היא תוכל לדבר איתה. לגשת אליה. לתת לה את התחושה שמישהו מסתכל עליה. שהיא לא שקופה. ואז עצרתי רגע וחשבתי לעצמי: אבל זה בדיוק מה שעובר הבן שלה. יכול להיות שבאופן מעוות האמא חווה עכשיו את ההתעללות שעובר הילד שלה? שגם ההורים של אותם ילדים מתעללים בה עכשיו? לא רק שהם לא מכירים ומנסים לעצור את התופעה הזו, הם לא רק מתכחשים לה - אלא אפילו מאמצים בעצמם את הדפוס הזה?

היא הסתכלה עליי ואיך שהיא שמעה את השם שלה, היא אמרה לי: "האמא הזו? אין מצב, היא פשוט משוגעת! ראית איך שהיא הרסה את השם של הילד שלי? יאללה שתתאפס על עצמה! ושתגיד לילד שלה להפסיק להתקרבן! אני אומרת את זה בשבילה, באמת".

כעבור יומיים נודע לי מאותה אמא שקבוצת האימהות של הילדים המובילים, שהיו בעצמן אימהות מובילות העיפו אותה מהקבוצה. "הם מה עשו לך?", שאלתי ולא האמנתי. "מה ששמעת. העיפו אותי מהקבוצה. לא התאים להן כל התלונות שלי, הן אמרו שאני כבדה וחופרת להן, אז הן העיפו אותי".

בכל יום ויום מאות תלמידים ותלמידות עוברים חרם ושיימינג (ביוש) ובריונות ברשת ומה שתרצו. לא זכור לי כמחנך שקיבלתי אי פעם איזו הדרכה או השתלמות בעניין החרמות. מקסימום מפגש של מיקור חוץ של מישהו שבא מבחוץ והעביר שיחה. פסיכולוגית. יועצת או משהו דומה. מצד שני יש מיליון השתלמויות בלשון, מתמטיקה אנגלית ושפה.

כנראה שזה יותר חשוב.

אז מה עליכם לעשות אם אתם חושדים שהילדים שלכם עוברים חרם?

הנה 4 נקודות עיקריות שיעזרו לכם לדייק את התגובה ההורית שלכם:

• אם הילדים שלכם לא פונים אליכם, חתרו למגע ותפנו אליהם בעצמכם. כל הזמן.
• שאלו את המחנכים שלהם איך הם בכיתה. מה הולך? איך הם מרגישים. אל תרגישו שאתם חופרים להם. אתם לא. אתם עסוקים בלהציל את הילדים שלכם וגם הם מבינים את זה.
• תעברו (כן, זה לא קל. אבל מה לעשות לפעמים זה הכרחי) על הטלפון שלהם וקבוצות הוואטסאפ ונסו לצוד דברים חשודים. החיים שלהם חשובים הרבה יותר ואם יש ספק אין ספק. ברור שהם יתנגדו ל"חיטוט" בטלפון שלהם, ובכל זאת בסופו של דבר גם הם אמורים להבין שמדובר בדיני נפשות ושזה לגמרי לטובתם.
• תהיו בקשר עם לפחות הורה אחד מקבוצת הילדים שלכם כדי לקבל תמונת מצב עדכנית לגבי כל מיני פעילויות שמתרחשות אחר הצהריים. תבררו מולם מתי הילדים הולכים לפעילויות ואם יש מידע שאתם אמורים לדעת. המודיעין הזה הוא אקוטי כדי להמשיך ולקבל את תמונת המצב העדכנית בנוגע למצבם החברתי של הילדים שלכם. בכל מה שנוגע למצבם החברתי של הילדים שלכם אין באמת עניין כזה של "נו ניוז גוד ניוז". ערנות ויוזמה יכולים בסופו של דבר להיות ההבדל בין חיים למוות. אל תחכו. תיזמו.

הילדים שלכם צריכים אתכם חזקים ולגמרי על זה.