שש דרכים מומלצות לדבר עם ילדים בזמן מלחמה ולהשרות עליהם ביטחון

בימים אלו, כשהמתח הביטחוני גבוה במיוחד והשהות הארוכה בבתים ובמרחבים המוגנים הופכת למציאות יומיומית, חשוב לזכור: הילדים שלנו חווים את כל זה, לא פחות ואולי אף יותר מאיתנו. איך מדברים איתם? איך מחזקים אותם, וגם את עצמנו? הנה שש דרכים פשוטות, מבוססות ונגישות ליישום מידי.

1. הסבירו את המצב בצורה פשוטה, כנה ומרגיעה
   
   

   הילדים שומעים קולות אזעקה, מרגישים את המתח מסביב ורואים את המבטים החרדים של המבוגרים. אל תתעלמו מהשאלות שלהם ואל תחכו שיתפרצו בבכי אלא תיזמו שיחה מתאימה לגילם. הקפידו להסביר גם את המצב, וגם את החשיבות להקשיב להנחיות בזמן אמת, כאשר מתקבלת התרעה של פיקוד העורף או כשיש אזעקה.
   
   ההסבר לא צריך לכלול את כל פרטי המלחמה, אלא לתווך את המציאות בשפה שמייצרת הבנה ותחושת שליטה: "יש מדינה רחוקה שקוראים לה איראן. היא שלחה לישראל טילים, ויש לנו מערכת הגנה שמיירטת אותם באוויר לפני שהם פוגעים במשהו. אנחנו נכנסים למרחב מוגן כדי להיות בטוחים. חשוב שנגיע לשם מהר ונקשיב להנחיות."
   
   התאימו את רמת הפירוט לגיל, הקשיבו לשאלות – וענו בלי להפחיד.

2. הפכו את המרחב המוגן למוכר וידידותי
   
   

   כולנו מרגישים טוב יותר במקומות שמוכרים לנו, ובמיוחד ילדים. חשוב שנסייע לילדנו להכיר את המרחב המוגן גם בזמן רגיעה, ולא רק בזמן אזעקות. שתפו את הילדים בארגון המרחב המוגן: שיבחרו משחקים, כריות, שמיכה וספר. הכנסו למרחב המוגן, גם אם הוא המקלט של הבניין, או מקלט שכונתי, גם בשעות היום ובזמן רגיעה. חשוב לשלב בתוך הדברים שניקח איתנו למרחב המוגן – גם משחקים שיסייעו לנו ברגיעה של הגוף והנפש – כמו בועות סבון – אשר מאפשרות לנשום נכון וגם להתמקד בהן במקום בפחד, כדורים קטנים שניתן ללחוץ אותם ולהירגע.
   
   חשוב לתרגל את ההגעה למרחב המוגן בזמן, ובמידת האפשר להפוך אותה לפעילות 'משחקית' כמו תחרות משותפת, כל עוד נקפיד להגיע למרחב המוגן בזמן.

3. דברו על רגשות, שלהם ושלכם
   

   פחד, תסכול, בלבול – אלה רגשות אנושיים ונורמליים. אל תבטלו אותם באמירות כמו "אין מה לפחד" או "הכל בסדר", אלא תנו להם לגיטימציה.
   
   "זה בסדר לפחד, גם אני מרגישה כך לפעמים. אבל אנחנו יחד, שומרים אחד על השני, ונעשה מה שצריך כדי להיות בטוחים".
   
   אם אתם בעצמכם מוצפים - שתפו במידה, והיעזרו במבוגר נוסף אם צריך. הפגיעות שלכם, כשהיא משולבת במסר של אחריות וביטחון, מחזקת את הילדים ולא מחלישה אותם.

   

4.  צרו שגרה פשוטה בתוך הבלגן ולצידה סביבה נעימה
   

   גם כשאי אפשר ללכת לגן או לבית הספר – סדר יום ברור, פעילויות מוכרות, ואווירה ביתית מסודרת עוזרים לילדים לחוש ביטחון:
   • התחילו את הבוקר בהתארגנות רגילה – התלבשו, אכלו ארוחת בוקר יחד.
   • שלבו פעילויות מהנות: בישול, שירה, משחקים משותפים, ציור.
   • ואם אתם מתארחים, או לא בבית הקבוע – נסו להפוך את המקום הנוכחי למקום מוכר, דרך ריחות, חפצים מוכרים, ואפילו פעילויות קטנות מהשגרה הקודמת.
   
   שגרה לא חייבת להיות מדויקת, היא רק צריכה להרגיש מוכרת ומסודרת ככל האפשר. אם הדברים שכיוונו ליצור משתנים, זה גם בסדר והגיוני, תווכו זאת והסבירו לילדים.

5. הפחיתו חשיפה למסכים וחדשות
   

   אצל ילדים, ובמיוחד הצעירים, הצפייה החוזרת בדיווחים, קולות פיצוץ או אזעקות יכולה להעמיק את תחושת הפחד.
   • הגבילו את זמן המסך שלכם לידם, במיוחד כשהם קטנים.
   • עם ילדים בוגרים יותר - צפו יחד, דברו על מה שנראה, והסבירו את ההקשרים.
   • העדיפו קריאת עדכונים על פני טלוויזיה או סרטונים, כדי למנוע הצפה חושית.
   • זכרו: ילדים קטנים קולטים הכול - גם כשנדמה שהם "משחקים בצד".
   
   הפחתת רעש הרקע מאפשרת יותר נוכחות, שיחה, וקירבה משפחתית.

6. דאגו גם לעצמכם וזכרו: גוף רגוע = ילד רגוע
   

   הגוף נמצא במתח מתמיד, ערוך למצב 'ברח או הילחם', אך ללא מוצא. נשימות עמוקות, רגע של דמיון מודרך או זמן לעצמכם יכולים להוריד את מפלס הלחץ ולשפר את התחושה אצל כולם. • תרגלו נשימות יחד עם הילדים: נשימה דרך האף כמו להריח פרח, ונשיפה כמו לכבות נר. • עצרו לשתות מים, לצחוק יחד, לדמיין מקום בטוח. • ואל תשכחו את עצמכם – דברו עם חברים, מצאו רגע קטן של שקט או שמחה.
   
   כשאתם שומרים על עצמכם אתם שומרים גם עליהם.

את המצב הביטחוני אולי לא נוכל לשנות, אבל אנחנו יכולים, וצריכים, להיות המגן הרגשי של ילדינו. דרך הסבר כן, נוכחות מרגיעה, סדר יום פשוט והפחתת רעשים – נוכל ליצור עבורם תחושת ביטחון גם בלב הסערה.