מורים, זו הטעות שאתם עושים בתעודות

בשבוע שעבר חילקתי תעודות ונזכרתי איך לפני כמה שנים, כשחינכתי בבית ספר מוכר מאוד בירושלים, ניגש אליי תלמיד בסוף השיעור ואמר לי בצחוק: "בחייאת המחנך, בבקשה תרחם עליי בתעודה. בפעם שעברה היתה לנו חתיכת שבת בגלל שכתבת לי: 'כדאי לך להשתדל יותר'".

"מה זאת אומרת?", שאלתי.

"זאת אומרת שאבא שלי כבר הבטיח לקנות לי משחק אקסבוקס, בתנאי כמובן שאביא תעודה טובה, ואז הוא קרא את הערה הזו שלך ואמר לי: "אתה רואה, אפילו המחנך שלך כותב שאתה מסוגל ליותר! למה אתה לא משקיע? זה העתיד שלך! מילא היית טיפש, אבל אתה חכם. ברגע שתשקיע ותראה שנתת את כולך אני אקנה לך. התחילה לנו בבית מלחמת עולם וצעקות כי אני אמרתי לו שאני באמת לא מסוגל ליותר, וכל השבת לא דיברנו ובקושי יצאתי מהחדר שלי, אז בבקשה תרחם עליי ותיתן לי הערות טובות".

נזכרתי דווקא עכשיו בהערה זו של התלמיד שלי כי ביקשו מאיתנו לסיים את התעודות עד ליום חמישי, ומאז, כשאני כותב הערה או ציון, אני לא חושב רק על התלמיד אלא גם על אמא ואבא שלו, ועל האחים הקטנים שלו, ועל כל המשפחה שהולכת להיות מושפעת מהתעודה הזו.

נהוג שסופרי סת"ם הולכים בכל פעם למקווה לפני שהם כותבים את האותיות של ספר התורה. ואני שואל את עצמי: איך אפשר לכתוב תעודה מבלי שהיד תרעד לך? הרי אם תהיה טעות בספר תורה, אז הוא ייפסל וזה דבר נורא, אבל בכל זאת לא החרבנו אף נשמה, אבל אם פקששת בציון או לא כתבת את הערה שלך במידת הרחמים, אתה יכול ממש להחריב את הדימוי של הילד. מעבר לכך, בשביל מה בכלל מורים ומחנכים נכנסים לחינוך אם לא בשביל היכולת להעצים את התלמידים שלהם ולתת להם כנפיים?

שמעתי פעם מחנך עם ותק של 40 שנה ויותר שאמר לי שבכל פעם שהוא מחלק תעודות, הוא יודע שלבבות התלמידים שלו פתוחים, ושכל מילה נחשבת ונזכרת ונחקקת בסלע, ושמי אמר לו שהתלמיד שיושב מולו הוא לא מאותם ילדים או נערים שהעבירו חיים שלמים מבלי שמישהו אחד בכל העולם הזה הסתכל להם בלבן של העיניים ואמר להם: "אני באמת מאמין בכם ואני מבקש מכם שגם אתם תאמינו בעצמם!".

הוא סיפר לי שהוא נהג לשייף את המחמאות שלו, וכשהוא ישב עם התלמידים שלו הוא כל פעם אמר: "אני חושב שאתה מדהים!", ו"יש לך את כל הכוחות שבעולם", ובכלל לא חשש שהם יתחילו לעוף על עצמם או להיות שחצנים, כי הוא הכיר אותם וידע שחלק גדול מהם לא ממש אוהבים את הדימוי שלהם, מחפשים את אישור החברה, וחייבים לקבל ציונים גבוהים אחרת הם יכולים להתפרק לו מול העיניים. בכל פעם שיוצא לו לפגוש תלמידים שלו מלפני שנים, כך הוא סיפר לי, הם לא שוכחים להגיד לו עד כמה שהם זוכרים לו את עניין חלוקת המחמאות והתעודה לטובה.

אז מחנכים ומורים יקרים, אם אתם כבר מחלקים תעודות, תתחילו להרים לתלמידים שלכם, כמובן באמינות ובדיוק, ותנו להם את התחושה שכל העולם מחכה לשליחות הייחודית שלהם ושהם לגמרי לא שקופים. להפך. רק הם יוכלו למלא את החתיכה החסרה בפאזל של החיים.