איך המלחמה משפיעה על המוח של הילדים?

כולנו יודעים שסביבה מיטיבה ומעשירה טובה להתפתחות יכולות חשיבה, יכולות רגשיות ויכולות למידה בילדים. אך מה בנוגע לסביבה בלתי צפויה? כבר שנתיים וחצי ששגרת חיינו משתנה ללא הרף: פתיחה וסגירה של מערכות חינוך, הורים במילואים, אזעקות. אומנם בחלק מהבתים יש מרחבים מוגנים, אך חלק מהמשפחות נאלצות לרוץ למקלט חיצוני בהישמע אזעקה. אנחנו יודעים שילדי ישראל מיומנים בשינויים אלה, שהם כורח המציאות במיוחד בשנים האחרונות, ומחקרים בתחום המוח מראים כי מוחם של ילדים גמיש מטבעו ולכן הם יכולים להתאים עצמם למצבים משתנים. לשינויים האלה אנו מתייחסים כ"חוסן".

אבל האם כל שינוי המאפשר לנו התמודדות עם מצב נתון הוא חיובי? במילים אחרות, מה אנו יודעים על השפעת אירועי המלחמה הנוכחית על יכולות החשיבה, הקשב והלמידה של ילדי ישראל, והאם המלחמה משפיעה גם על הקשר בין הורים לילדיהם?

בשנתיים וחצי האחרונות אנו בוחנים את הקשר בין רמת החשיפה לאירועי מלחמה (מספר אזעקות, בני משפחה במילואים, קיומו של מרחב מוגן וכו') ליכולות חשיבה, יכולות רגשיות ולימודיות ולפעילותם המוחית של כ-40 ילדים בני 6-14 (בין התאריכים דצמבר 2023-דצמבר 2024) המתגוררים במרכז הארץ ובאזור חיפה לעומת ילדים בגיל זהה בתקופה שלפני המלחמה (ינואר 2021-ספטמבר 2023). הממצאים מצביעים על ירידה ביכולות חשיבה, מוכנות שפתית, יכולות קשב ויכולות קריאה בילדים שנחשפו ליותר אירועי מלחמה.

מדדי הפעילות המוחית מאפשרים לנו הצצה ל"מנגנונים" המסבירים את היכולות הנמוכות שנמצאו אצל הילדים שנחשפו לאירועי מלחמה, ובמילים אחרות מאפשרים לנו לענות על השאלה "מדוע אנו רואים ירידה ביכולות?".

מנתוני הדימות המוחי עולה כי בילדים שנחשפו לאירועי מלחמה, הרשתות המוחיות התומכות בעוררות גבוהה הן מקושרות יותר - מה שמצביע על דריכות יתר. ככל שילדים נחשפו ליותר אירועי מלחמה (יותר אזעקות, הורים במילואים לאורך זמן, היעדר מיגון מתאים וכו') - רמת הדריכות המוחית גבוהה יותר. רמת העיבוד החושי, לעומת זאת, פעילות החיונית לעיבוד ראייתי ושמיעתי התומך ביכולות קריאה וכתיבה - נמוכה יותר.

באשר לקשר בין הורים לילדים, נמצא שילדים שנחשפו לאירועי מלחמה מפגינים דפוסי התקשרות חרדתיים יותר עם הוריהם, יחד עם קישוריות נמוכה באזורים מוחיים הקשורים לעיבוד רגשי. תוצאות אלה, שנמצאו בילדים בדצמבר 2024 ונמצאות תחת שיפוט מדעי בימים אלה, מגלמות רק חלק מהתשובות לשאלות. איננו יודעים מהי ההשפעה של סבבים חוזרים של לחימה על פעילותם המוחית של ילדים בהקשר של יכולות למידה ויכולות רגשיות; האם יש הבדל בין ילדים שנאלצו לעזוב את בתיהם לתקופות ארוכות לבין ילדים שחוו מספר אזעקות גבוה יותר? מה בנוגע לילדים החיים בקרבת הגבול וכתוצאה מכך חוו את אירועי המלחמה באינטנסיביות גבוהה יותר? כמו כן, איננו יודעים עדיין מהן ההשלכות ארוכות הטווח, בכל ההיבטים, של האירועים הבלתי צפויים והממושכים האלה, והאם המוח יוכל לחזור להיות מוח של "ילדים לפני המלחמה" - שאלות שעליהן יכול לענות רק מחקר אורך.

מה אנו כן יודעים? מה אנו כהורים יכולים לעשות? למרות הגמישות המוחית של הילדים והיכולת שלהם להתאים עצמם למציאות משתנה ובלתי צפויה, חשוב שנשתדל לייצר שגרה אחרת ולמזער את האירועים הבלתי מתוכננים: ארוחות בזמנים קבועים, שעות שינה סדורות עד כמה שניתן ואיזון בין שימוש במסך לבין קריאה ופעילות גופנית. וכן, כדאי להקפיד על זמן האיכות שלנו עם הילדים, בין אם בשיחה, בין אם בקריאה משותפת או בצפייה משותפת בסרט, גם אם הזמן שברשותנו מוגבל. אנו יכולים לנסות להניח את הניידים בצד, לחבק ולספק ביטחון. כן, זה נכון גם לילדים הגדולים יותר.

הכותבת היא חוקרת התפתחות מוח, היא פרופסור חבר וראש הקבוצה לדימות מוחי בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה ובפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון