"אמא אחת סיפרה שילדים יהודים ברחו מהבת שלה בג'ימבורי, ובכל זאת הדיון היה מכבד"

כיצד מלמדים מורים לעתיד לעבוד בכיתה שבה יושבים יחד תלמידים יהודים וערבים, דתיים וחילונים, כשבחוץ מתנהלת מציאות ביטחונית וחברתית מורכבת? קורס "זהות ומקום", במסגרת תוכנית הסבת אקדמאים להוראה של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט בשיתוף עיריית רמלה, מנסה לתת לכך תשובה מעשית. התוכנית החלה ב-2024, וכעת נפתח המחזור השלישי שלה. במחזור הראשון היו 12 בוגרים ובשני 22. בסך הכל 30 מהבוגרים כבר מלמדים, חלק מהם ברמלה והאחרים בלוד.

הייחוד של הקורס אינו רק בתכנים, אלא גם באופן שבו הוא מתקיים. ד"ר נועה בן יוסף, ראש התוכנית, וד"ר ג'אדה ותד, מרצה בתוכנית, מלמדות אותו יחד. אחת יהודייה והשנייה ערבייה, מול קבוצת סטודנטים וסטודנטיות יהודים וערבים, דתיים וחילונים, כולם תושבי רמלה. הכיתה עצמה נועדה להיות מעין הדמיה של חדר המורים ושל בתי הספר בעיר, שבהם לומדים ילדים ובני נוער מרקעים לאומיים, דתיים ותרבותיים שונים. עבור שתי המרצות, המטרה אינה ליצור מצג של הסכמה, אלא לאפשר שיח. "ניהול דיאלוג מכבד לא אומר החלקת פערים", הן מסבירות. "תפקידנו ליצור מרחב שבו אפשר לחלוק זה על זה, ולפעמים לא להסכים בפומבי – ובלבד שהשיח נשאר מכבד, בלי לפחד מקול שונה אלא לתת לו מקום".

אחד האתגרים המרכזיים בקורס הוא ליצור מצב שבו המשתתפים לא רק שומרים על נימוס, אלא מוכנים לדבר. "בכל מפגש אנחנו בודקות מחדש מי מדבר ומי שותק, ומנסות להבין למה. לפעמים שתיקה היא נוחות אישית, ולפעמים היא סימן לכך שמישהו לא מרגיש שיש לו מקום להגיד את מה שהוא באמת חושב", אומרת בן יוסף. לדברי ותד, דווקא תרגילים פשוטים יכולים לפתוח את הדלת לשיחות. לדבריה, הקורס יכול להתחיל במשימה כמו צילום תמונה שמייצגת רגע של חיים משותפים בעיר. "מרחב בטוח לא נבנה מהצהרות, הוא נבנה מרגעים שבהם מישהו מעז לדבר ומקבל תגובה מכבדת".

עם זאת, אי אפשר לנתק את הקורס מהמציאות שמחוץ לכיתה. "גיבשנו גישה לפיה אנחנו לא נמנעים ממתחים חברתיים ופוליטיים, אבל גם לא הופכים כל מפגש לדיון על הסכסוך הגדול", אומרת בן יוסף. לדבריה, ההתמקדות בחיים בעיר עצמה מאפשרת לסטודנטים לעבור מדיון רחב על יחסי יהודים וערבים לשאלות שבהן יש להם יכולת להשפיע. "כשמדברים על איך אנחנו נמצאים יחד בעיר אחת, בבית ספר אחד, בכיתה אחת – פתאום יש דברים שאפשר לעשות בהם משהו".

אחד הרגעים החשובים בקורס התרחש בסוף התוכנית, כשהקבוצה כבר הייתה מגובשת ונוצרו בין הסטודנטים קשרים משמעותיים. במהלך ביקור בבית הפתוח ברמלה הם שמעו על בית שהיה עד 1948 בבעלות משפחה ערבית שעזבה או גורשה ממנו – בהתאם לנרטיב של כל צד. בהמשך קיבלה את הבית משפחה יהודית שעלתה מבולגריה. לאחר 1967 חידשה הבת שירשה את הבית את הקשר עם המשפחה הערבית, לאחר שבני המשפחה הגיעו לבקר במקום. בהמשך היא החליטה לתרום את הבית לעמותה שיצרה ממנו מרחב לפעילויות של חיים משותפים.

לאחר מכן התחילו הסטודנטים לדבר. אחת הסטודנטיות היהודיות אמרה: "אני מבינה עכשיו שגם אנחנו, היהודים, עשינו דברים קשים לאחרים". סטודנט יהודי דתי הציע נקודת מבט אחרת: "יש כאן שני נרטיבים לאומיים סותרים, והסכסוך מורכב מכדי שאפשר יהיה לפתור אותו". סטודנטית ערבייה סיפרה כמה ריגש אותה הסיפור ושיתפה בקשיים שחווים ערבים בעיר בגלל גזענות ואי שוויון. אם ערבייה אחרת סיפרה שילדים יהודים ברחו מהבת שלה בג'ימבורי. למרות זאת הדיון נשאר מכבד.

"לא הייתה התלהמות", אומרת בן יוסף ותד מוסיפה: "אחרי ששומעות את המורכבויות של הסיפור, זה ממש חשוב שאנחנו מדברים". המרצות מדגישות שהן לא מתיימרות להציג הצלחה מלאה. חלק מהסטודנטים העדיפו לשתוק, ולדברי ותד נושאים כאלה "לוקחים זמן להתבשל".ובכל זאת, מה שנשאר מהביקור הוא ההבנה שלמקומות יש סיפורים ונרטיבים שונים, ושאפשר להקשיב להם.

החוויה הזו היא חלק ממחקר אוטואתנוגרפי משותף של שתי המרצות. אחרי מפגשים עם הסטודנטים וסיורים הן נפגשות לשיחות רפלקטיביות, בוחנות את תגובות הסטודנטים ומשתפות זו את זו במה שהרגישו. לדברי ותד, המחקר העמיק את הקשר ביניהן, והסטודנטים רואים את השותפות ביניהן גם בכיתה. התקווה שלהן היא שהעבודה לא תישאר "רק מחקר ותיאוריה", אלא תשפיע על אנשים ותיצור הבדל גם מחוץ לכיתה.

אחת הבוגרות שמיישמות את הכלים שקיבלו היא נטלי ברוסילובסקי, מורה למתמטיקה באורט לילנטל ברמלה. לדבריה, הקורס העניק לה כלי שנקרא "למידה חוץ כיתתית מבוססת מקום". במסגרת הלימודים יצאו הסטודנטים לסיורים ברחבי רמלה, בין היתר בכנסייה ובמרכזים קהילתיים. "לכל תלמיד ותלמידה יש עולם תרבותי, דתי וסוציו-אקונומי שהם מביאים איתם מהבית", היא אומרת. ברוסילובסקי מספרת שהכלי המרכזי שהיא מיישמת בכיתה הוא "הוראה בגובה העיניים". לדבריה, ההיכרות עם העיר, המנהגים, החגים והרקע של התלמידים מאפשרת לה לבנות אמון וליצור שיח מותאם ומכבד. "כשהם מרגישים שרואים אותם, והפתיחות וההערכה שלהם בכיתה עולות באופן מיידי".

לדבריה, המפגש ממשיך גם מחוץ לשיעורים. תלמידים יהודים וערבים מבלים בהפסקות, משתלבים בטיולים ומנהלים שיחות על דת, תרבות ומנהגים. פעם אחת, מספרת ברוסילובסקי, תלמיד עם קעקוע הוביל לשיחה ספונטנית על היחס לקעקועים ביהדות, באיסלאם ובנצרות. "ההפסקות הפכו למרחב שבו השונות הדתית והתרבותית היא לא מכשול – אלא נושא לשיח מחבר".

המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט יארח את הכנס הבין-לאומי Crossing Boundaries and Disciplines בתאריכים 7-5 באוקטובר 2026 בקמפוס וינגייט בנתניה ובקמפוס לוינסקי בצפון תל־אביב. האירוע, שמתקיים במימון המשרד לשיתוף פעולה אזורי, יפגיש חברי סגל וחוקרים מישראל, מאלבניה, ממקדוניה הצפונית, מרומניה ומגיאורגיה