המורה שדפק על כל דלת: ביקר 28 תלמידים בבתיהם בזמן המלחמה

אמיר אבו עואד (27), מורה לשפה העברית בחטיבת הביניים בכפר הדרוזי בוקעאת'א שברמת הגולן, החליט שזום זה לא מספיק. בזמן שתלמידי כיתה ז' שלו ישבו בבתים בין אזעקה לאזעקה, הוא ארז 28 עטים ו-28 פתקים, ויצא לבקר כל אחד מהם פנים מול פנים. על הפתק נכתב: "אנחנו חזקים ביחד, אני מאמין בך."

זה לא הפעם הראשונה. כבר במלחמת חרבות ברזל עשה אבו עואד את אותו מהלך, אז עוד לפני שהספיק להכיר את תלמידיו. "היה לי חשוב לבדוק לשלומם," הוא אומר. הפעם הוא כבר ידע בדיוק למי הוא הולך.

"תיאמתי עם ההורים אבל התלמידים לא ידעו," הוא מספר. "זה היה ממש מרגש. יש תלמידים שהתחילו לבכות. הם לא האמינו שחשבתי עליהם. הם יושבים בבית, פוחדים, מתוסכלים, ואני מגיע לתת להם אהבה ומילה טובה".

המתנה הייתה סמלית, עט קטן ופתק, אבל התלמידים קיבלו אותה כאילו מדובר באוצר. גם ההורים הגיבו: אמא אחת הכינה עוגה, אחרת הוציאה קערת תותים. "אנחנו גרים בכפר קטן ומכירים את ההורים באופן אישי," הוא מסביר. "למרות האזעקות, זה היה אחד הימים הכי מלאים ומשמחים שהיו לי בחיי".

אבו עואד לא ויתר על אף תלמיד. כשאחד מהם לא היה בבית, הוא פשוט חיכה עד שחזר. "שאלתי אותם מה הם צריכים, איך הם מרגישים, האם חסר להם משהו," הוא מספר. "הזום לא מעביר רגשות כמו שצריך. פנים מול פנים זה יותר אמיתי. עיניים מול עיניים".

את האהבה לחינוך הוא נושא מילדות. "זה חלום ילדות שלי להיות מורה," הוא אומר. "גם כשכולם אמרו לי שאין הרבה בתי ספר ואין הרבה הזדמנויות, לא ויתרתי. ידעתי שכל מה שאני רוצה זה ללמד." הוא התחיל כמורה מחליף, ומשם נפתחו ההזדמנויות.

המסר שלו למורים אחרים פשוט: "רק חמש דקות. זה לא עולה לנו כלום ולהם זה שווה הכל. הייתי רוצה שכל תלמיד במדינה ירגיש שיש מישהו שדואג לו."