הגעתם להורים שלכם לחג, כולם לבושים יפה וחגיגי. סבא וסבתא מתמוגגים מהנכדים המקסימים שלהם ורוצים חיבוק ונשיקה. הבת שלך, בת ה-4, מסרבת ומתחבאת מאחורי הרגליים שלך. סבא וסבתא לא מוותרים ויכול להיות שהם ימשכו את הנכדה אליהם לחיבוק ונשיקה, יעמידו פני נעלבים עד שהיא תתרצה ותחבק אותם, יסתכלו עליכם במבט מאשים על החינוך שאתם נותנים לילדים או אפילו ישתמשו במניפולציות מול הנכדה בסגנון: "את לא אוהבת את סבתא? אוקיי, אם כך גם סבתא לא תיתן לך סוכריה".
ומה אתכם? איך תגיבו? האם תדרשו מהילדה לחבק את סבא וסבתא או שתגידו להם שהיא לא חייבת כי היא מחליטה על הגוף שלה? זהו נושא רגיש וכשהוא עולה בקבוצות ההורים שאני מנחה, נשמעים קולות כמו: "טוב, עכשיו את מגזימה. זו סבתא. מה הקשר לשליטה של הבת שלי על הגוף שלה? זו סבתא שלה, לא אדם זר". שמעתי עוד תגובות שחיברו בין כבוד לסבתא וסבא לבין מגע פיזי: "צריך לכבד את הסבים והסבתות ולכן צריך לחבק אותם כשבאים וכשהולכים".
האם באמת חלק מלתת כבוד לבן אדם זה לחבק אותו? בדרישה שלנו מהם לחבק מישהו שהם לא רוצים לחבק, אנחנו מעבירים לילדים שלנו מסר מבלבל. מצד אחד, אנחנו מחנכים אותם שהגוף שלהם ברשותם ולאף אחד אין זכות לגעת בהם אם הם לא רוצים. מצד שני, כשהילדים מסרבים לבוא ולנשק את סבתא למשל, אנחנו אומרים להם שזה לא יפה ושזה מעליב אותה. אולי אנחנו גם כועסים עליהם. כלומר, מפעילים לחץ על הילדים שאולי יגרום להם ללכת ולתת חיבוק רק כדי לרצות ולשמח אותנו ההורים.
גם אני התנהגתי ככה עד שהבנתי שזה מסוכן
אני מודה שפעם גם אצלנו בבית הילדים היו מתבקשים לחבק ולנשק את סבא וסבתא. לא חשבתי לעומק על ההשלכות וזה לא נראה לי בעייתי. אלא שאז נזכרתי בכל השיחות ששמעתי בתור מתנדבת במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, והתיקים שבהם טיפלתי בזמן שהייתי מתמחה בפרקליטות הפלילית בתל אביב. למשל פונה שהתקשרה להתייעץ אחרי שהמנהל שלה התנה את המשך העסקתה בטובות הנאה מיניות שתיתן לו. או הנערה בת ה-16 שהוריה גילו שגבר מבוגר קנה לה טלפון סלולארי ובגדים והתנה זאת בכך שתשכב אתו. בכל אותם מצבים היה מדובר על כפיית מגע מצד מישהו מבוגר וחזק יותר. כשחיברתי בין הדברים הבנתי שכשאני מכריחה את הילדים שלי לחבק מישהו אחר, אני מעבירה להם מסר מסוכן: לא משנה מה אתם מרגישים ורוצים, יש מגע פיזי שאתם חייבים להיענות לו כדי לרצות ולשמח את האדם המבוגר שלפניכם.
זה גרם לי לשנות את גישתי. יזמתי שיחה עם הילדים שלי ואמרתי להם שהם אף פעם לא חייבים לחבק, לנשק או לגעת במישהו אם הם לא רוצים בכך. יש להם את הלגיטימציה המלאה לסרב למגע, גם שלי וגם של כל אדם אחר. מאותו יום, כשנוצרה סיטואציה שבה סבא או סבתא ביקשו חיבוק מהילדים, הילדים החליטו בעצמם האם הם רוצים לחבק או לא. הגדלתי לעשות ובמצבים אלו, שהיו קצת מביכים, הכרזתי בקול רם שהילדים יחליטו בעצמם לגבי הגוף שלהם ושזו החלטה שלהם מתי ואת מי לחבק ולנשק (אם בכלל).
להיות בצד של הילדים גם במחיר של ״להעליב״ את המבוגרים
הסיבה שאנחנו מכריחים את הילדים לתת חיבוק או נשיקה היא כדי לא להעליב את המבוגרים. לא נעים לנו. גם אם זו הייתה הבחירה שלכם עד היום, אולי אפילו בלי לחשוב על זה לעומק, אתם תמיד יכולים לבחור אחרת. לא פעם במהלך החיים נצטרך לבחור צד, ואני בוחרת תמיד בצד של הילדים. כן, גם במחיר של "להעליב" את סבא וסבתא. הם מבוגרים ויוכלו להתמודד עם זה.
בהתחלה זה היה מוזר וסבא וסבתא לא כל כך הבינו ("הדור הזה שלכם", הם כנראה חשבו לעצמם) אבל עם הזמן הם למדו. היום, הם שואלים את הילדים שלי אם אפשר לקבל חיבוק או נשיקה. אם בתי מסרבת, אז אימא שלי אומרת לה שזו זכותה, ושאם היא תשנה את דעתה אז היא תשמח מאוד. ברוב הפעמים, הבת שלי תגיב לאמירה הזו בחיבוק חזק מאוד, חיבוק שאומר: "תודה סבתא, שראית אותי ואת הצרכים שלי. אני רוצה לחבק אותך. לא כי הכרחת אותי אלא כי את רואה אותי כמישהי עם צרכים ורצונות משל עצמה".
אם בתי מסרבת, אז אימא שלי אומרת לה שזו זכותה, ושאם היא תשנה את דעתה אז היא תשמח מאוד. ברוב הפעמים, הבת שלי תגיב לאמירה הזו בחיבוק חזק מאוד, חיבוק שאומר: "תודה סבתא, שראית אותי ואת הצרכים שלי. אני רוצה לחבק אותך. לא כי הכרחת אותי אלא כי את רואה אותי כמישהי עם צרכים ורצונות משל עצמה".
ללכת נגד הזרם ונגד מה שמקובל דורש אומץ. אם מה שמקובל אצלכם זה לכבד את המבוגרים בכך שמנשקים אותם, אז לעמוד לצד הילד שלך כשהוא מסרב לנשק את סבא או את הדודה בהחלט מצריך מכם אומץ. האומץ שנדרש הוא גם להסתכן ולהיות "לא נחמדים" כלפי בני משפחה או אפילו שכנים שמלטפים את הראש של הילד שלכם במעלית.
הנקודה שצריך להדגיש היא שחשוב שנשדר מסר אחיד ושההתנהגות שלנו תעלה בקנה אחד עם המסרים שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו. אז נכון, יכול להיות שההורים שלכם או חמותכם יחשבו שאתם מגזימים, ואולי השכן יחשוב שהילדים שלכם ממש בכיינים, אבל בסופו של יום תזכרו את המטרה ארוכת הטווח שלנו כהורים: ללמד ילדים להקשיב לגוף שלהם ולסרב למגע שהם לא רוצים בו.
הכותבת היא מדריכת אבות והורים. השיטות הפרקטיות והיעילות שלה עוזרות לאלפי הורים ברחבי העולם לחזק את היחסים והקשר עם הילדים שלהם. פרטים נוספים ניתן לקרוא באתר שלה.