המחקר החדש שאחרי המלחמה: "אפשר למנוע הידרדרות נפשית בקרב דור שלם"

מחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת בר-אילן, אסף נתונים בעיצומה של המלחמה, כחודש לאחר מתקפת הטרור של 7 באוקטובר – והממצאים חושפים נתונים מעניינים, בין היתר על הקשר הנפשי של הורים לקשיים הרגשיים של ילדיהם.

למחקר, שפורסם בכתב העת International Journal on Child Maltreatment, נאספו נתונים מ-318 הורים לילדים בגילים 18-5 כשמרבית המשתתפים (76 אחוז נשים, הגיל הממוצע עומד על 40), דיווחו על חשיפה משמעותית למלחמה; 32 אחוז דיווחו על נפילת רקטה באזור מגוריהם, 28 אחוז איבדו קרוב משפחה, 16אחוז היו בני זוג של מגויסי מילואים ו-6 אחוזים חוו איום מיידי על חייהם.

אלא שדווקא על רקע הנתונים הגבוהים, הדרך שבה הורים עוזרים לילדיהם לווסת רגשות, גם כשהם עצמם חווים תסמינים של פוסט-טראומה, כפי שמגלה המחקר, יכולה להגן עליהם מפני השפעות שליליות של מלחמה. כמו עידוד שיח על רגשות, מתן לגיטימציה לביטוי רגשי, מציאת פתרונות או עידוד להסחת דעת. "זה מסר אופטימי", אומרת ד"ר מור קלייניקוב, שעבדה על המחקר כחלק מהדוקטורט שלה במחלקה לחינוך מיוחד באוניברסיטת חיפה. "לא חייבים להיות 'הורה מושלם' כדי להגן על הילד, יש חשיבות רבה ליכולת ההורה להיות קשוב ולתת מקום לרגשות". לדבריה, "החידוש הוא שהקשר החיובי בין הורות תומכת לבין בריאות הילדים נשמר גם כשההורים עצמם סובלים מטראומה".

יש מה לעשות גם בתנאים קשים

מהממצאים שעולים, 28 אחוז מההורים חצו את סף האבחון הקליני של פוסט-טראומה. עוד עולה כי ככל שתסמיני הפוסט-טראומה של ההורים היו חמורים יותר, כך עלו הסיכויים לקשיים רגשיים והתנהגותיים אצל ילדיהם – חרדה, למשל, תוקפנות, בעיות שינה ותסמינים פסיכוסומטיים.

ויסות רגשי בין-אישי (Interpersonal Emotion Regulation – IER), כלומר האופן שבו מסייעים הורים לווסת את רגשותיהם, צמצם משמעותית את עוצמת הקשר הזה; גם במקרים של הורים עם רמות פוסט-טראומה גבוהות - ילדים של הורים שהפעילו אסטרטגיות ויסות רגשי אדפטיביות דיווחו על פחות קשיים. בנוסף, ניתוח סטטיסטי הראה כי בעוד שנמצא קשר חזק בין פוסט-טראומה הורית לבעיות רגשיות והתנהגותיות אצל ילדים ברמות IER הורית נמוכות, קשר זה היה חלש בהרבה כשההורים הפעילו רמות גבוהות של ויסות רגשי בין-אישי.

"הורים הם מפתח מרכזי בחוסן של ילדיהם. גם כשהם עצמם נפגעים טראומטית, הם עדיין יכולים להוות משאב רגשי לילד", מסבירה ד"ר דנה לסרי מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. "מצאנו שככל שההורים עודדו שיח רגשי פתוח, נתנו לגיטימציה לרגשות שליליים וסייעו במציאת פתרונות - כך הילדים הפגינו יותר עמידות".

פרופ׳ נוגה כהן, ראש המחלקה לחינוך מיוחד באוניברסיטת חיפה, מדגישה כי "המחקר מראה שיש מה לעשות גם בתנאים קשים. אפשר לתת להורים כלים פרקטיים ללוות את הילדים מבחינה רגשית, וכך למנוע הידרדרות נפשית בקרב דור שלם".

פרופ׳ ראומה גדסי-פולק, מהפקולטה לחינוך והמרכז הרב-תחומי לחקר המח על שם גונדה בבר אילן ואוניברסיטת ייל, מוסיפה: "במחקר ראינו עד כמה היחסים בתוך המשפחה יכולים להיות גורם מגן. גם במצבים של איום חיצוני חריף, הקשר הרגשי בין הורה לילד יכול להפוך למרחב בטוח שמאפשר לילד להתמודד עם מציאות בלתי אפשרית".

ד"ר ג'וי בנטוב, מהמחלקה לחינוך מיוחד באוניברסיטת חיפה, מדגישה את ההשלכות המעשיות: "הממצאים שלנו מבהירים שעלינו להשקיע בתוכניות הדרכת הורים מבוססות טראומה. זהו כלי נגיש, ישים ויעיל שיכול לעשות הבדל גדול ברווחת הילדים, לא רק בזמן מלחמה אלא גם במצבים של לחץ מתמשך".

החוקרות מציעות לשלב את ממצאי המחקר בתוכניות חינוכיות וטיפוליות להורים החיים באזורי סכסוך, כחלק מגישה מבוססת טראומה. שילוב טכניקות של ויסות רגשי בין-אישי הן טוענות, עשוי לספק תמיכה יומיומית נגישה, ולהפחית את ההשפעות ארוכות הטווח של טראומה על ילדים.