בת 13 שפרחה נדרשת לחזור לבית הספר שריסק אותה

נועה (שם בדוי) בת ה-13 יודעת היטב מהו חרם. היא חוותה אותו כמעט כל שנות בית הספר שלה ביוקנעם, מהיסודי ועד החטיבה. עכשיו, כשסוף סוף מצאה מקום שבו היא מצליחה לפרוח, היא עלולה להיאלץ לחזור בדיוק לאותה מסגרת שהשאירה אותה שבורה.

"הבת שלי עברה חרם קשה מאוד כל השנים", סיפרה אימה. "במהלך היסודי היו לה קשיים חברתיים, היא לא הצליחה להשתלב, רוב הזמן היא הייתה לבד. בחופש הגדול לפני החטיבה הכל הסלים. פתחו עמוד טיקטוק בשם 'שנאה לנועה'. זה הגיע לזה שהיא נסעה לבת מצווה של אחת הבנות ובמהלך החזרה הביתה אחד הילדים פשוט ירק עליה. וילד אחר צילם את זה".

נועה לא סיפרה על האירוע. רק אחרי שבועיים, כשאימה הבחינה שהיא במצב רוח ירוד ובקושי יוצאת מהחדר, היא פתחה את פיה. על אף הכל, נועה רצתה להמשיך בחטיבה באותו בית ספר, מתוך תקווה שילדים חדשים יצטרפו. אבל הצוות החינוכי, לדברי אימה, לא היה מנוסה מספיק כדי לזהות את מה שקורה.

"עד כדי כך שהמחנך העלה תמונה של שיעור בחשבון עם כיתוב של איזה כייף, ואני רואה בתמונה את הבת שלי עם קפוצ'ון בשולחן לבד והוא אפילו לא שם לב", סיפרה האם. "היו מקרים שאמרו לה הילדים שאם היא חוזרת לבית ספר יעבירו אותה גהנום. חודשיים וחצי הילדה הסתובבה מחוץ לגוף שלה".

רק אחרי שדפקה על אין-ספור דלתות הסכימו להעביר את נועה למסגרת אחרת. שם הילדה פרחה, חזרה לחייך, להאמין בעצמה, ולהרגיש שייכת. אלא שהחטיבה מסתיימת בכיתה ח', ומבחינת יוקנעם היא אמורה לחזור לאותה מסגרת שפגעה בה.

"כאמא, אני לא מסוגלת לעשות את זה. להחזיר אותה פירושו להפקיר אותה", אמרה האם. "זאת הייתה אחת הסיבות שהחלטנו לעבור לנופית, להשקיע את כל מה שיש לנו כדי להעניק לילדים שלנו עתיד טוב יותר".

המשפחה רכשה חלקת אדמה בנופית, ישוב השייך למועצה אזורית זבולון. מועד האכלוס הצפוי, לדברי הקבלן, הוא יולי 2027, לכל המאוחר פברואר 2028. האם ביקשה שנועה תתחיל ללמוד כבר עכשיו בבית ספר השייך למועצה, כדי לחסוך ממנה שנה נוספת של מעברים. התשובה ממחלקת החינוך הייתה שאין מקום, אבל במקביל נאמר לה שאילו המשפחה כבר גרה בנופית, מקום היה נמצא.

"בגלל שמדובר בכמה חודשים של בירוקרטיה, הנפש של הילדה שלי שווה פחות?", שאלה האם. "פניתי אליהם כהורה להורה. בסך הכל הקדמת מעבר. האם זה הגיוני שהילדה תלמד עכשיו שנה ביוקנעם, מקום שהעביר אותה התעללות, ואז אחרי שנה לעבור בית ספר?"

המשפחה הגיעה לפגישה עם נציגי המועצה, ובידיה כל המסמכים, כולל הוכחות על רכישת הבית. נועה הגיעה גם היא כדי לספר בעצמה מה עוברת, אבל נציגי המועצה סירבו להתחיל את הפגישה בנוכחותה.

"ניסינו להסביר שמדובר במקרה חריג", סיפרה האם. "הציעו לנו לשכור בית עד שהבית שלנו יהיה מוכן. שילמתי המון כסף על הבית, למה שאשלם גם שכירות? בשלב מסוים, כשהיה ברור שאנחנו לא מתכוונים לוותר על הבת שלנו, מנכ"לית המועצה פשוט קמה ועזבה את הפגישה באמצע".

האם לא מוותרת. במקביל לערעור שהגישה, היא מסרבת לרשום את נועה לבית ספר אחר. "אני לא אתן לה לעבור לבית ספר במקום אחר כשעוד שנה היא תעבור, כי עוד מעט החברים שלה יהיו בנופית, ואני לא מוכנה לקחת על זה אחריות", אמרה. "רק כשמדברים על זה היא כבר נכנסת לחרדה. זה שוב להתחיל מחדש ואז עוד שנה שוב".

לדבריה, במהלך הפגישה עם המועצה נאמר לה שאם יעשו חריג עבור נועה, יצטרכו לעשות חריג עבור כולם. "אבל היא לא 'כולם'", אמרה. "היא לא עוד ילדה שהוריה רוצים להעביר לבית ספר מסוים מטעמי נוחות. היא ילדה שעברה חרם קשה, שמלווה על ידי אנשי מקצוע, שנמצאת בתהליך שיקום, ושעתידה ללמוד באותה מועצה בעוד חודשים ספורים. האם כל מקרה חייב להיבחן רק דרך נהלים ובירוקרטיה, גם כשברור שהמחיר עלול להיות בריאותו הנפשית של ילד?"