החל מט"ו בשבט: שר החינוך החליט לאסור על שימוש בטלפונים בבתי הספר היסודיים

משרד החינוך מודיע היום (ה') על אחד המהלכים המשמעותיים ביותר בשנים האחרונות: החל מט"ו בשבט, ייאסר שימוש בטלפונים ניידים בכל בתי הספר היסודיים בישראל, למעט לצורכי למידה בשיעורים מאושרים. ההנחיה, שמוביל שר החינוך יואב קיש, מבקשת לצמצם הסחות, לחזק קשרים חברתיים ולשפר את האקלים החינוכי.

ההחלטה מתוארת כצעד שנועד "לאפשר לילדים לפגוש זה את זה באמת", ובמערכת החינוך מתקשים להיזכר ביוזמה שהספיקה לעורר כל כך הרבה רגשות בזמן כה קצר. "אנחנו מחזירים את האנושיות למרכז", הסביר קיש, "מפחיתים רעשים, מרחיבים קשרים, ומייצרים אקלים בריא ובטוח יותר".

ההחלטה מגיעה בשעה שבה עשרות בתי ספר ברחבי הארץ כבר מיישמים מדיניות דומה - ובמקביל ליוזמות עירוניות, בהן זו של תל אביב-יפו, לקדם הוצאה הדרגתית של הסמארטפונים גם מהתיכונים. בתחילת השנה הובילה עיריית תל אביב-יפו אחת מהיוזמות הדרמטיות ביותר שנראו בעיר: צמצום מקסימלי של נוכחות הסמארטפונים בבתי הספר העל־יסודיים, עד ליעד המוצהר של הוצאתם כמעט מוחלטת מהתיכונים.

"אנחנו לא נותנים לטכנולוגיה לנהל אותנו", הכריז ראש העיר רון חולדאי, "אנחנו מוציאים את הסמארטפון מבית הספר". חולדאי תיאר את המהלך כ"קריאת השכמה" לכל מנהלת ומנהל בעיר: להפוך את בתי הספר לחלוצים דיגיטליים, לא בכך שהם מביאים עוד מסכים - אלא דווקא בכך שהם יודעים מתי לוותר עליהם. לדבריו, כבר עשרות בתי ספר יסודיים וכמה תיכונים הצטרפו למהלך השנה, כשהמטרה היא שבספטמבר 2025 הוא יוחל רשמית בכל מוסדות החינוך בעיר. מבחינת העירייה, ההיגיון ברור: פחות רעש, יותר קשב, יותר קשרים.

מומחים מזהירים: לא בטוח שזה מה שיפתור את הבעיות

מאחורי הקלעים מתנהל ויכוח חריף בשאלה האם הניתוק מהטלפון הוא באמת הפתרון. מכון מופ"ת, אחד הגופים המשפיעים ביותר על הכשרת מורים בישראל, מציג תמונה מורכבת בהרבה. במחקרים ובסקירות שפרסם בשנים האחרונות, עולה קונפליקט עמוק בין הרצון להגן על הילדים מהצפת מסכים לבין ההבנה שהטלפון הפך לשפה שהם דוברים כמעט מלידה.

במאמר שפורסם באתר המכון, המומחים מזכירים כי לבתי הספר יש אחריות לחנך לאזרחות דיגיטלית, לא רק לברוח ממנה. "איסור גורף הוא כמו לנסות לכבות שריפה באמצעות שמיכה", אומר אחד החוקרים. "זה עוזר רגע, אבל לא מלמד את הילדים לחיות בעולם האמיתי".

מצד אחד, טוענים אנשי המחקר, היעדר טלפון בבית הספר מחזק חוסן, מפחית חרדה חברתית ויוצר מרחב שבו תלמידים לומדים לעמוד על הרגליים בלי לשלוח הודעה להורים בכל אי־נעימות. הם מזכירים עדויות של תלמידים שאומרים בפשטות: "נחמד לי שההורים לא מציקים לי כל שעה", או "בלי הטלפון אני מרגיש אדון לעצמי". מצד שני, הם מזהירים מפני שלילת כלי שהפך למרחב חברתי של ממש, כזה שמסייע לבני נוער למצוא מידע, ליצור, לתעד, להבין את העולם ואפילו להפיג בדידות.

מנקודת מבטם, אם המערכת רוצה לקחת אחריות - היא צריכה להוביל שיעורים על פרטיות, בריונות רשת, ניהול זמן, אמפתיה וכישורי ויסות עצמי, ולא להסתפק במספריים שיורדות על המכשיר בשער בית הספר. " כמו שיש תוכניות התערבות בנושאי זהירות בדרכים, חינוך מיני ומניעת צריכת אלכוהול וסמים, אזרחות דיגיטלית ובריאות דיגיטלית צריכות להיות נדבכים מרכזי גם כן", אומרים החוקרים. "כמו שגננות מחויבות ללמד בגן הילדים את הנורמות הפרו-חברתיות הבסיסיות ביותר, דוגמת לחכות בתור בסבלנות למתקן, לא לחטוף ולהביע תסכול במילים, כך מורים, מחנכים ומנהלים אמורים להסביר לתלמידים לנהוג בהוגנות ובנדיבות ברשת. איסור על טלפונים בבית הספר, אינו פותר את הבעיה, ואף מתעלם ממנה ודוחה את קיצה".

בסופו של דבר, מהלך משרד החינוך מציב את המערכת בנקודת מבחן: האם איסור גורף על טלפונים אכן ישפר את האקלים החינוכי, או שידרוש התאמות נוספות בשטח. בעוד חלק מהמומחים מברכים על הצעד וחלקם מזהירים מפני פגיעה בחינוך הדיגיטלי, בתי הספר יידרשו כעת ליישם את ההנחיה ולבחון את השפעתה על התלמידים כבר בתחילת הסמסטר הבא