כך בתי ספר יכולים לצמצם חשיפה לשמש

כמה פעמים מצאתם את עצמכם בקיץ מנהלים משא ומתן ליד הדלת? "תמרח קרם הגנה", "איפה הכובע שלך?", "אל תיצלי בשמש". בתור הורים, אנחנו בטוחים שאם רק נחזור על המנטרה הזו מספיק פעמים, הילדים בסופו של דבר יפנימו וישמרו על עצמם כשהם מחוץ לטווח הראייה שלנו. ואכן, הילדים של היום חכמים ומודעים מאי-פעם. הם שומעים בגן ובבית הספר שהשמש עלולה להזיק, ויודעים אפילו להגיד שזה עלול להוביל לסרטן העור. אלא שמחקרים חדשים מצביעים על פער עצום בין הידע שהילדים רוכשים לבין היכולת המעשית שלהם ליישם אותו ברגע שהם נכנסים בשערי בית הספר. בפתחה של שנת הלימודים זה הזמן לעשות סדר ולבחון איך נוכל לשנות זאת.

מחקר שפורסם השנה לקח קבוצה גדולה של תלמידי כיתות ג' ו-ד' והעביר אותם תוכנית חינוכית מקיפה ויצירתית במיוחד להגנה מפני השמש. התוכנית לא הייתה הרצאה משעממת, היא כללה סרטוני אנימציה, הפעלות אינטראקטיביות, דיונים קבוצתיים ואפילו תחרות אטרקטיבית לעיצוב חולצות בנושא נזקי הקרינה. התוצאות הראשוניות היו מלהיבות: המדדים הראו שהתוכנית שיפרה בצורה דרמטית את רמת הידע של הילדים. גם חצי שנה לאחר שהפעילות הסתיימה, הילדים זכרו הכל. הם הבינו מצוין את הקשר הישיר בין חשיפה לא מבוקרת לשמש, נזקי עור לטווח ארוך ואפילו את המילה המפחידה - סרטן העור.

אבל כאן הגיע הטוויסט שהפתיע את החוקרים. כאשר החוקרים בחנו את ההתנהגות של אותם ילדים בפועל, במגרש המשחקים ובהפסקות, התברר שלא חל שום שינוי משמעותי בשטח. הילדים לא חבשו יותר כובעים, לא חידשו את מריחת מסנן הקרינה במהלך היום, ולא נרשמה שום ירידה בכמות כוויות השמש שלהם. "המחקר הזה ממחיש בצורה החדה ביותר שידע לבדו פשוט אינו מספיק", מסבירה ד"ר נורית הראל, ד"ר למדעים ביו-רפואיים, מומחית בפוטוביולוגיה ויו"ר משותפת בתשלובת ד"ר פישר. "אנחנו יכולים ללמד ילדים בצורה הטובה ביותר מה נכון ומה בריא לעשות, אבל אם הסביבה הבית-ספרית לא מעניקה להם את הזמן הפנוי, את האמצעים הנגישים ואת האפשרות הלוגיסטית ליישם את ההנחיות הללו - כל הידע הזה נשאר ברמה התיאורטית על הדף, והילדים ממשיכים להיחשף לקרינה מסוכנת".

לדברי ד"ר הראל, אפשר להשוות זאת בצורה מושלמת לתחום הזהירות בדרכים. "בתור חברה, אנחנו לא מסתפקים בכך שילדים ילמדו בכיתה כיצד לחצות כביש בבטחה. אנחנו לא שולחים אותם לרחוב ואומרים 'נו, למדתם, עכשיו תסתדרו'. במקום זאת, אנחנו מסמנים מעברי חצייה בולטים, מציבים רמזורים, מציבים פסי האטה ומפעילים משמרות זה"ב. באותו אופן בדיוק, בתחום ההגנה מהשמש, במיוחד במדינה חמה ושטופת קרינה כמו ישראל, אי אפשר להטיל את מלוא האחריות על כתפיו הצרות של הילד".

איך גורמים לזה לעבוד?

מחקר אחר מציג תמונה אופטימית ומראה מה קורה כשהמערכת כולה נרתמת. המחקר בחן את תוכנית "Sun Safe Schools" שפעלה לאורך למעלה מעשור (בין השנים 2012-2023) והקיפה כ-3,389 בתי ספר יסודיים ולמעלה מ-845 אלף ילדים. בניגוד לפעילות הסברתית חד-פעמית, מטרת התוכנית הזו הייתה להפוך את ההגנה מהשמש לחלק בלתי נפרד ממדיניות בית הספר והשגרה היום-יומית שלו. הילדים, ההורים והצוותים החינוכיים קיבלו הדרכות שוטפות, והנושא שולב במערכת השעות באופן קבוע דרך שירים, חידונים בהפסקות ודיונים בשיעורי מדעים. אבל החלק החשוב באמת היה השינוי הסביבתי. לצד ההסברה, בתי הספר שינו את פניהם: יצירת אזורי צל מסיביים, התקנת צילוניות רחבות מעל מתקני המשחקים והמגרשים, כך שהילדים לא היו צריכים "לבחור" בין משחק לבין צל, נרמול חבישת כובעים, עמדות קרם הגנה נגישות ומתן זמן ייעודי לתלמידים למרוח אותם לפני היציאה להפסקה.

על פי הנתונים והמשובים שנאספו, השינוי היה מדהים. הילדים לא רק ידעו מה לעשות, הם פשוט עשו את זה כחלק מהנורמה וההרגל: חיפשו את הצל באופן טבעי, בחרו בכובעים מגנים, מרחו מסנני קרינה באופן עצמאי לחלוטין, ואפילו חזרו הביתה ואמרו להורים שלהם שיקפידו על כך גם בסופי השבוע.

"ההבדל בין שני המחקרים הללו הוא חד וברור כשמש", מסבירה ד"ר הראל. "כאשר נותנים לילדים מידע בלבד - הם לומדים, ותו לא. אבל כאשר מוסיפים לחלל הפיזי שלהם צל זמין, כובע נגיש, עמדת מסנן קרינה ובעיקר לגיטימציה וזמן מצד המורים, הם מתחילים לפעול באופן אוטומטי". ומה הורים ומערכת החינוך צריכים לעשות לקראת שנת הלימודים הבאה? לקראת שנת הלימודים הקרובה, נראה שהגיעה העת להפסיק להתייחס להגנה מהשמש כאל "בעיה פרטית" שהילד מביא איתו בתיק מהבית, ולהתחיל לדרוש פתרונות ממסדיים. בתי הספר צריכים לקחת אחריות אקטיבית על בריאות העור של דור העתיד. אז איך מייצרים סביבה בטוחה בשמש כבר מהחודש הבא? הנה כמה צעדים מעשיים שבתי ספר והנהגות הורים יכולים לקדם:

מיפוי צל אקטיבי: הנהלת בית הספר צריכה לבדוק פיזית היכן נמצאים אזורי הצל בחצר דווקא בשעות ההפסקה הגדולה (שבהן השמש היא בשיא עוצמתה), ולדאוג שמתקנים או פינות ישיבה פופולריות לא יישארו חשופים.

תזמון חכם של שיעורי ספורט: לתכנן ככל הניתן את שיעורי החינוך הגופני או פעילויות ממושכות בחוץ בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחר הצהריים, בהתאם למדד הקרינה (UV Index).

רכישה מרוכזת של כובעים תקניים: במקום להסתמך על כך שהילד יזכור להביא כובע מהבית (או יאבד אותו בדרך), מומלץ לארגן דרך ועד ההורים רכישה מרוכזת של כובעים רחבי שוליים שיישארו בתוך תא הציוד בכיתה.

מיסוד "זמן מריחה" בלו"ז: להגדיר שתי דקות קבועות לפני היציאה להפסקת עשר, שבהן המורה מזכירה ומאפשרת לכל הילדים לשלוף את קרם ההגנה מהתיק, או לגשת לעמדה המרכזית בכיתה.

לדברי ד"ר הראל, המטרה של הצעדים הללו היא ממש לא "לנעול" את הילדים בתוך הכיתות הממוזגות או לייצר אצלם חרדות ופחד מהשמש ומהטבע. "ילדים חייבים לשחק, לרוץ, להתעמל ולבלות בחוץ בשביל ההתפתחות הפיזית והנפשית שלהם. השמש אינה האויב, החשיפה הלא מבוקרת היא הבעיה. האחריות שלנו כמבוגרים, כהורים וכאנשי חינוך, היא לייצר עבורם מרחב שבו הם יוכלו ליהנות מהחוץ בצורה בטוחה. לימדנו אותם מצוין איך להיזהר, עכשיו הגיע הזמן שפשוט נאפשר להם לעשות את זה".