בימים מתוחים אילו, כאשר אירוע רודף אירוע, ואזעקות, נפילות טילים והדי יירוטים פוגשים את תושבי הארץ מצפון לדרום, ומזכירים לנו ימים, שרבים מאיתנו היו מעדיפים לשכוח, עולה השאלה המתבקשת: כיצד מזהים טראומה אצל ילדים, מה לעשות, ובאילו מצבים רצוי לפנות לטיפול.
טראומה משתייכת להפרעת חרדה ומלווה בסימפטומים שניתן לחלק אותם לשלוש קבוצות:
סימפטומים של חוויה מחודשת של האירוע - שיחזור האירוע הטראומטי שוב ושוב: זיכרונות חודרניים, חלומות בלהה, מתח פיסי ונפשי בעת חשיפה לדברים שמזכירים את האירוע הטראומטי, פלשבקים, תחושה לפיה האירוע מתרחש בשנית.
סימפטומים של הימנעות - הימנעות ונתק: הימנעות מגירויים (אנשים, מקומות, חפצים), הצפה של מחשבות ורגשות המזכירים את הטראומה, תחושת אטימות רגשית, היעדר עניין באנשים או פעילויות, שכחת מרכיבים מרכזיים מהאירוע הטראומטי.
סימפטומים של עוררות מוגברת - דריכות יתר, קשיי הירדמות ושינה, עצבנות או התפרצויות זעם באופן שאינו תואם את הסיטואציה (למשל בעת חשיפה לרעש), נטייה מוגברת לבהלה.
טראומה בקרב ילדים
ילדים חווים את האירוע הטראומתי בעוצמה גבוהה משל מבוגרים והתגובה שלהם יכולה להיות חריפה יותר. ילדים שחוו טראומה יכולים לסבול מאי שקט, מהפרעות שינה, בכי, שעות ערות רבות, שחזור האירוע ותיאור החוויה שלהם שוב ושוב, פעולה שמסייעת להם להרגיע את החרדה באופן רגעי.
אצל ילדים, הטראומה יכולה להתבטא ברגרסיה התנהגותית, היצמדות להורים, הרטבה, מציצת אצבע, כסיסת ציפורניים, חזרה לשינה עם ההורים, פחד להישאר לבד. בגילאים המאוחרים יותר ניתן לראות הסתגרות, עצבות, סיוטים, פנייה לשימוש באלכוהול והפגנת התנהגות המנוגדת לאופיים.
כיצד ניתן לסייע למי שעבר אירוע טראומתי?
להקשיב – חשוב להקשיב לילד שחווה טראומה, לאפשר לחוויות, לתחושות ולרגשות לצאת, אך להגיב לכך בצורה רגועה ולא לשדר חרדה ובהלה, להיות עניינים.
יחד עם זאת, כאשר הילד אינו מוכן לדבר על האירוע הטראומתי, לקבל זאת בהבנה ולא לדחוק בו. כשהוא ירגיש מוכן הוא ישתף אתכם.
שגרת פעילות - חשוב להיצמד כמה שיותר לשגרת פעילות הכוללת המשך הליכה ללימודים (כאשר מתקיימים לימודים כמובן), והמשך עשיית פעולות שגרתיות: ארוחות מסודרות, שעות משחק ופנאי עם חברים, שעת שינה, חשוב לא לתת לקיפאון להשתלט על שגרת החיים.
חיזוק הביטחון העצמי – ילד שחווה טראומה חש פעמים רבות חסר כוחות. חוסר האונים משתלט והתחושה היא "אני לא בטוח". דרך יעילה להתגבר על כך היא להתמקד יחד איתו בתגובה החיובית המיידית שלו תוך כדי ולאחר האירוע הטראומתי.
כמו למשל: נכנסת לאזור מוגן, עשית את הדבר הנכון. מצאת את המרחב הקרוב, כל הכבוד. לקחת את אחותך למקלט ביחד איתך, אתה אחראי וידעת בדיוק מה לעשות. משוב זה משדר, אני מסוגל ואני יכול, ואני אתגבר על זה.
הרגעה וביטחון – כאשר ילד עבר אירוע טראומתי, רצוי שלא לחשוף אותו למידע מיותר ומפחיד, כמו תרחישים שהיו יכולים לקרות, ומידע על אירועים דומים שהתרחשו או עדיין מתרחשים. בכלל, רצוי כמה שיותר להפחית בדיבורים מלחיצים על המצב הבטחוני וצפייה בחדשות.
חשוב לשדר לילד שהעניינים בשליטה. יש לנו מקלט, ממ"ד, יש לנו צבא, כיפת ברזל. הילד צריך לקבל מסר שההורים יודעים מה לעשות ושהם רגועים.
לקבל בהבנה – כל ילד מגיב לאירוע הטראומתי באופן שונה. חשוב שלא להילחץ מהתגובות של הילד ומהשינויים החלים בו בימים הסמוכים לאירוע, להיות שם בשבילו, לקבל בהבנה, לתת הרגשה שזה בסדר, מותר לו להרגיש כך, זה נורמלי, וזה יעבור, ולא להגיב בלחץ.
מה עושים כאשר יש חשש סביר לטראומה משמעותית?
טראומה יכולה לפגוע בהיבטי חיים משמעותיים. בעוד שאצל מרבית הילדים, האירוע הטראומתי חולף עם הזמן, אצל חלק מהם, האירוע עלול להוביל להתפתחות הפרעת דחק פוסט טראומתית.
כאשר הסימפטומים נמשכים ואיתם הפגיעה התפקודית, כאשר יש שינויים מהותיים לאורך זמן בהתנהגות, במשחק, בתגובות, רגשות שמתעוררים ואין חזרה לשגרה, חשוב מאוד לגלות ערנות ולפנות לטיפול על מנת שלא לקבע את הסימפטומים ולסייע להקלה ולשיפור.
דרך יעילה ואפקטיבית להתגבר על טראומה, חרדה ודיכאון אצל ילדים היא, טיפול התנהגותי קוגניטיבי, טיפול ביופידבק וטיפול נוירופידבק, שמטרתו להחזיר את הפעילות המוחית האחראית על הסימפטומים הטראומתיים לתפקוד אופטימלי.
הכותבת היא מנהלת המרכז לשיפור תפקודי המוח "אלפא בריין סנטר", מטפלת מוסמכת לטיפול התנהגותי קוגניטיבי ומטפלת בנוירו-פידבק וביופידבק