"הבן שלי בן 12, תלמיד כיתה ו', כבר שלושה חודשים לא הולך לבית הספר" אומר גיא אפריאט מצפון הארץ, "הוא כבר שלושה חודשים בבית, ובית הספר לא נוקף אצבע, לא מתקשרים אפילו לבדוק איך הוא".
אפריאט פרסם פוסט בפייסבוק ובו כתב: "היו הייתה פעם מערכת בשם 'חינוך' אשר פעלה מתוך אידאולוגיה וחזון לעתיד, ולימים נהפכה למערכת אטומה, מקובעת וקרה שהדבר האחרון שמעניין אותה זה חינוך - נעשה בה מחדל מטורף מול ילד בבית הספר והילד הזה הוא הילד שלי".
"שולח את הבן שלי לפרק של 'פאודה'"
לדבריו של אפריאט, הסיפור מתחיל בכיתת עיצוב התנהגות (ילדים עם צרכים מיוחדים) אשר נמצאת בבית הספר הדוגל במצוינות. "לצערי הבן שלי נכנס לכיתה אשר לא מתאימה לו מבחינה אישית, אך בגלל שלא היה בזמנו לאיפה 'לזרוק' את כל תלמידי בית הספר שנסגר, החליטו לפזר אותם בבתי ספר ברחבי העיר", אומר אפריאט בכאב, "הילדים בכיתה הזו סובלים מידי יום מהצקות והחרמות של ילדים אחרים, בכל יום מתנהל חרם מול תלמיד אחר והבן שלי היה לא מעט פעמים תחת חרם ותכנונים בוואטסאפ איך לסגור חשבונות אחרי הלימודים. כמעט בכל יום יש אלימות ומכות בין 'חברי הכיתה' ולא פעם גם עם הכיתה שליד (שגם הם בעלי צרכים מיוחדים)".
אפריאט מתאר מציאות של כיסאות עפים באוויר, מכות, ניבולי הפה ואיחולים "לבביים". הוא גם מתאר מקרה בו הייתה נעילה של כיתה שלמה בזמן ההפסקה, ע"י אחד הילדים שלקח את המפתחות, נעל וברח. "מחנכת הכיתה לא פעם קיבלה מכות ברמה של התפנות לקופת חולים או מד"א, וזה רק קצה הקרחון", הוא מתאר, "היו עוד מקרים נוספים. "להשאיר את הבן שלי בכיתה שבה הוא נמצא כעת זה כמו להיכנס עם דגל ישראל לג'נין ולצפות להתברג שם בהצלחה בקהילה. אני לא מגזים, לפעמים אני מרגיש שאני שולח את הבן שלי לפרק בסדרה 'פאודה'".
"אמנם הוא פורח בבית אבל ילד צריך להיות בבית הספר, זה חלק חשוב מאוד מתהליך הגדילה, יש לפחות חמישה בתי ספר אחרים בעיר. אבל לא מצאו מקום לבן שלי" הוא אומר בכאב ומוסיף "אני רוצה שהילד שלי יהיה במסגרת, רוצה שהילד שלי יגדל במקום מוגן. הבן שלי מופנם ושקט. זה הגיע למצב שהבן שלי נמצא בסיכון. אני רוצה שהילד שלי יהיה במסגרת אבל לא מוכן שיפגע".
מה קרה בשלושת החודשים האחרונים?
"קצין ביקור סדיר הגיע לבית והבין שבית הספר אכן לא מתאים לבן שלנו. ניהלנו שיחה עם הצוות החינוכי בבית הספר שטוען שאנחנו כהורים לא מתנהלים כראוי, עושים נזק לילד והורסים אותו עם ההתנהגות, מורידים אותו לתרבות רעה. מסתבר שכל השיחה הזאת הייתה עוד מהלך כחלק מחובת 'חוזר המנכ"ל' של בית הספר". מה שכן לזכותו של קב"ס בית הספר ייאמר שהוא אכן פועל מתוך אכפתיות ורצון לעזור לילד שלי והוא היחיד שעד היום מתעניין ושואל לשלומו".
"מה אני אגיד לבן שלי כשיגדל?"
לפני כשבועיים קיימו בני הזוג אפריאט שיחה עם מנהלת אגף החינוך, מנהל מתי"א, יועצת בית הספר ומנהלת בית הספר. במהלך השיחה הסבירו לנוכחים שלילד שלהם נגרם נזק רגשי, תדמיתי ונפשי, כל עוד הוא מגיע למסגרת בית הספר. "ניסינו לדבר ללב שלהם כבני אדם, כהורים להורים, כאנשים בוגרים שחשוב לנו עתיד בננו ובכלל עתיד כל הדור הצעיר, ובמקום זאת אנחנו נתקלים באמרות מהסוג: 'אין לנו תקן', 'על פי הניקוד שלו הוא לא מתאים לכיתה כזאת וכזאת', 'אין לנו משאבים לזה ולזה', 'אנחנו צריכים לקיים ישיבה ולדון על כך וכך'. מדובר כאן בילד קטן בשר ודם, ילד חי עם נפש ורגשות פגועים, ואתם עסוקים לי כאן בהגדרות של חינוך מיוחד, ניקוד ותקן? מה אני אגיד לבן שלי כשיגדל? 'חמוד שלי, התבזבזת בבית הספר כי הניקוד שנקבע לך על פי מאות פרמטרים לא איפשר למצוא לך מערכת מתאימה?'.
"כהורים הגענו לפגישה הזאת מאוד אופטימיים, אך הבנו שנציגי משרד החינוך מייצגים מערכת אטומה ומקובעת, לאף אחד לא אכפת, הכי חשוב שהמערכת תסמן עוד וי בצ'ק-ליסט של משרד החינוך".
מה קורה איתו בזמן הזה בבית?
"לאט לאט מתחיל להתגלות אצלינו בבית ילד חדש. ילד שמח יותר, פתוח יותר, צוחק, ילד שמדבר ומשתף. הוא התחיל ללמוד תיכנות ומפתח אפליקציות, האנגלית שלו השתפרה פלאים, קיבלנו ילד חדש בבית, ילד פשוט שמח ומאושר והאמת... זה שווה לנו את הכול. דאגתי שתהיה איתו סטודנטית פעמיים-שלוש בשבוע, 4 שעות בכל פעם, ותלמד אותו כל מיני דברים שחשוב לדעת בחיים, תדבר אתו, תתייחס אליו ותקבל אותו כמו שהוא".
אתה כועס על משרד החינוך?
"אני לא כועס על משרד החינוך, אני מאוד מאוד מאוכזב מהם, נכון לרגע זה עדיין לא נמצאה מסגרת לבן שלי. לצערי המשרד הזה איבד שליטה, אין לו כלים ובמיוחד אין לו מושג כיצד להבין ולהכיל את הדור של היום והוא קורס בתוך עצמו. כעס לא מוביל לשום מקום, אני מעוניין שהורים נוספים יתעוררו ויבדקו מה קורה עם הילדים שלהם בין כותלי בית הספר, יש לנו דור שלא נוטה לדבר ולשתף והגיע הזמן שכהורים נטפל בילדינו כי משרד החינוך כושל בזה כרגע בענק. בית ספר היום זה לא הבית ספר של פעם, פעם לא יכולנו ללמוד מרחוק, היום זה רחוק מלהיות למידה".
"כולי תקווה שמשרד החינוך ישכיל לעשות בדק בית פנימי ויתאים את עצמו לדור של היום", הוא אומר לסיכום, "הילדים של היום הם דור העתיד של המדינה הזאת, אסור לנו לשכוח את זה".
ממשרד החינוך נמסר: "המקרה הובא לידיעת מנהלת המחוז ונמצא בטיפולה האישי".