"ההורים מקללים ומאיימים על המורים"
מורות ומורים בישראל מתמודדים עם כיתות מאתגרות, חוסר משמעת קיצוני ותמיכה מועטה מצד ההורים והמערכת. הלחץ, השחיקה והיחס גורמים למורים לעזוב את המקצוע, ומשפיעים על איכות ההוראה והתלמידים עצמם. שינוי אפשרי רק אם ניצור שיח מכבד, נעניק גיבוי ונחזק את מעמד המורה. דעה

ההפסקה חלפה, השיעור אמור להתחיל והמורה לא מצליחה ללמד. שני תלמידים נכנסים באיחור לכיתה ואינם מפסיקים לצעוק ולהשתולל. האירוע נמשך כחצי שיעור עד שהמורה הצליחה להרחיקם מהכיתה. "כל יום מחדש אני בהישרדות", מספרת לי מורה בבית ספר יסודי שהחלה את עבודתה לפני שלוש שנים. "אני מצטערת שאני בוכה, אבל המצב בלתי אפשרי, התחושה שיש ילדים שיכולים להחריב לי את השיעורים היא בלתי נסבלת. אני חשה תחושת כישלון, הפכתי להיות בן אדם מדוכדך גם בחיי הפרטיים". משיחות עם מורות, עולה תסכול על כך שהן מטפלות בבעיות שלא בתחום המומחיות שלהן, בהם ילדים עם בעיות נפשיות, ילדים שעל הרצף האוטיסטי, הפרעות קשב וריכוז ועוד.
מה שמקשה במיוחד על עבודתן של המורות, לדבריהן, זו ההתנהגות של חלק מההורים. התנהגות מזלזלת ולא מכבדת, לעיתים אף אלימה, גם כלפי ההנחיות או הסנקציות של בית הספר. "יש תלמידים שנוהגים באלימות ומושעים מבית הספר. ההורים מפירים את התקנון ומחליטים להביא את הילד ללמוד על אף ההחלטה ובכך מעבירים לילדיהם מסר, 'גם אנחנו לא מכבדים את ההוראות'".
לא פעם הורים מרימים את קולם על המורים ומאיימים עליהם, כשבחלק גדול מהמקרים אין שום סנקציות כלפי ההורים. לדברי המורים המקרים "הקלים" כלפי מורים הם אמירות קשות וישירות במפגשים: "האווירה בכיתה שלך רעילה", "עדיף לי שהילד יישאר בבית מאשר יגיע למקום דוחה (הכיתה)".
תופעה נוספת שמטרידה מאוד מורים היא היד הקלה על המקלדת: הורים שולחים מכתבי תלונה על מורים לפיקוח או למחלקת החינוך בעירייה. חלק מהמורים בראשית דרכם וחלקם אפילו בסטאז', וברגע שנודע להם על התלונה הם מחליטים לעזוב לאלתר את בית הספר ואף את המקצוע. לדבריהם הם מפחדים "שייהרס להם העתיד". האירועים הללו יוצרים מעגל נזק נוראי שהנפגעים הראשיים בו הם התלמידים עצמם.
כך משפיע המחסור במורים על הילדים שלכם
כיום יש בתי ספר שחסרים שבהם לפחות שלושה או ארבעה מורים, חוץ ממורים חולים, או מורות בחופשת לידה. ההשפעה של כל המצב הזה היא בעייתיץ מכמה בחינות. לדוגמא, תלמידים שזקוקים לתגבור לימודי כמעט ולא מקבלים את השעות הפרטניות לצמצום פערים לימודיים, היות והמורים המיועדים לשעות אלו ממלאים את מקום המורים החסרים. ישנם בתי ספר שמקצועות מסוימים לא נלמדים בכלל, או שנלמדים על ידי מורים שאינם מהמקצוע, כך למשל מקצוע השפה העברית נלמד על ידי מורה שעברית אינה שפת האם שלה. כמו כן ישיבות מקצועיות מתבטלות, ישיבות צוות ניהול מתבטלות, הדרכות מורים מתבטלות. כל מעגל הטיפוח והחיזוק הפדגוגי של המורים מוחלש מהסיבה שהמורים מלמדים בכיתות במקום המורים החסרים.
תופעה נוספת היא שמורים מוכנים לוותר על משרה, העיקר לא לחנך כיתה. לטענתם, הם רוצים לצמצם את הקשר עם ההורים למינימום.
מה עושים?
מצבה של מערכת החינוך בישראל מצריך התערבות ממשלתית, אך עד שזה יקרה לכל אחד מההורים יש אפשרות לשפר מידית את מצב הרוח השפוף של המורים בכמה דרכים פשוטות.
- לכבד ולדבר אליהם בכבוד ולאפשר להם לבצע את עבודתם בנחת ולא בחשש משיחות מתישות ומאתגרות של הורים.
- להפסיק ולדבר על המורים בחוסר הערכה וכבוד בבית, ובכך להעביר מסר סמוי לילדים, המורה לא חשובה, תתנהגו איך שבא לכם.
- ליזום קשר פתוח ומכבד עם המורים, כאשר מורה פונה להורה עם בעיה שנוגעת לילד, חשוב להקשיב ולעבוד ביחד כדי למצוא פתרונות ולא להתנגח במורה.
האחריות על הקשר היא גם של בתי הספר וכדאי שמנהלים/ות יאבקו על קשר איכותי עם ההורים. מומלץ להכניס גורמים מקצועיים שילוו וינחו שיח פתוח ומועיל בין הורים למורים.
אם כל הורה יקבל על עצמו את האחריות לכבד את מקצוע ההוראה ואת המורים נוכל להתחיל ולראות ניצנים של שינוי חיובי. זה הזמן לעמוד לצד המורים לכבד ולתמוך בהם ובעבודתם הקשה. הגענו למצב שאין לנו מורים בשטח וגם אין עתודה מספקת בסמינרים, וסביר להניח שגם אין מי שיחליף את המורה שאולי אתם לא רוצים בכיתה.