האם באמת צריך לקצר את חופשת הפסח, ולמה זה אף פעם לא יקרה

"כל הרעיונות המטומטמים האלה שמסתובבים עכשיו", אומרת ש', אם לשלושה מאזור המרכז, באחת הערים המטווחות ביותר. "היום הקפצתי את הבן שלי לחוג אחר הצהריים, כי חוגים יש, זה חשוב למשק. אבל לימודים? יש כאילו לימודים".

ש' מתארת מה שהורים רבים חווים בימים אלה: למידה מרחוק שמתפקדת בפועל כזמן מסך נוסף, הורים שאוכלים את ימי החופש שלהם או מעמידים פנים שהם עובדים, וילדים שנותרים בבית בלי מסגרת אמיתית. "מי ירצה עכשיו להתעסק עם ארגוני המורים או להודיע שיפסיקו עם הפארסה הזו שנקראת למידה מרחוק?" היא שואלת. "בפועל זה עוד זמן מסך לילד, אם להורה יש כוח ורצון לחבר אותו".

על רקע המלחמה עם איראן, ש' מסרבת לשמוע על קיצור חופשות. לדבריה, מאבק עם ארגוני המורים בזמן הזה הוא הדבר האחרון שצריך. "לצאת עכשיו למלחמה נגד יפה בן דויד? השתגעתם? זה יותר מפחיד מהמלחמה עם איראן".

הרעיון לקצר את חופשת הפסח נשמע הגיוני על הנייר: ילדים מפסידים ימי לימודים, אז ישלימו אותם בחופשה. אבל בפועל, הסיכוי שזה יקרה קרוב לאפס.

משרד האוצר הציע לבטל את הלימודים בתקופת הלחימה ולהחזיר את הימים האבודים בחופשת הפסח ובחופש הגדול. לפי עמדת האוצר, קיימת עדיפות משקית לביטול הלימודים בימים אלה והתאמת לוח החופשות, וגם מהבחינה הפדגוגית יעילות הלמידה מרחוק מוטלת בספק.

אלא שמבחינת מערכת החינוך, השאלה אינה פשוטה כלל. המורים עובדים. הם מלמדים בזום חמישה ימים בשבוע, מתחברים לכיתות, מעבירים שיעורים, ונוכחים עבור התלמידים. זו לא חופשה בתחפושת, וזו בדיוק הנקודה שהופכת את הצעת האוצר לבעייתית: אם המורים עובדים, מה בדיוק הימים שרוצים "להחזיר"? השאלה האמיתית היא לא אם המורים נמצאים, אלא מה היעילות של העבודה הזו, ועד כמה היא מצדיקה את המשך השגרה הנוכחית על חשבון חופשות עתידיות.

השתתפות חלקית בלמידה מרחוק

משרד החינוך תומך בעמדת ארגוני המורים, ולכן ההצעה למעשה ירדה מהשולחן. אבל גם מי שמתנגד לקיצור החופשה לא בהכרח מרוצה מהמצב. הוויכוח אינו בין מורים עצלנים לאוצר יעיל, אלא בין שתי גישות לגיטימיות: האחת גורסת שצריך לתקן את לוח השנה, והשנייה טוענת שזה לא הזמן ולא הדרך.

ש' דווקא חושבת שהמורים עצמם היו מעדיפים לוותר על הלמידה מרחוק ולהשלים בחופשות. "גם להם יש ילדים בבית ואפס פניות לעבודה", היא אומרת. "אבל ממתי ארגון המורים או הסתדרות המורים פועלים לטובת המורים? ואז במקום שסמוטריץ' יהיה המבוגר האחראי, הוא שם עוד פלסטר בדמות חל"ת".

נתוני משרד החינוך מצביעים על תמונה מעורבת. ביום הלמידה מרחוק שהתקיים ב-5 במרס, השתתפו כמיליון תלמידים, כ-63% מכלל התלמידים. עוד כ-220 אלף תלמידים (14%) נרשמו בהיעדרות מדווחת. כ-3,500 מוסדות חינוך היו פעילים בפלטפורמות הלמידה, ומתוכם כ-90% קיימו פעילות לימודית.

הפער בין שכבות הגיל בולט: בחטיבות הביניים השתתפו כ-80% מהתלמידים, בבתי הספר היסודיים כ-59%, ובחטיבות העליונות כ-55%. הנתונים אינם כוללים את מוסדות החינוך במחוז החרדי, שבו דפוסי הלמידה מרחוק שונים ושיעור ההשתתפות נמוך משמעותית.

"הם זקוקים לראות אחד את השני"

יעל, מחנכת בבית ספר יסודי בתל אביב, חיה את הפער הזה מקרוב. לדבריה, הציפייה שילדים יתקדמו לימודית בתקופה כזו היא מוגזמת. "לא רק כי זום לא עובד כמו הוראה פרונטלית, אלא כי אף אחד לא נמצא במצב נפשי בשביל ללמוד", היא אומרת. "גם בשגרה, ילדים עם בעיות חברתיות או בעיות בבית לא יכולים ללמוד. אז בטח במצב כזה".

אבל יעל מאמינה שלמפגשים המקוונים יש ערך אחר. "בשבוע שעבר נפגשתי איתם לשעה ועשיתי משחק שכל אחד כותב משפט בצ'אט, חולק משהו שהוא מרגיש. היום ילדה אחת ביקשה ספציפית שנעשה את זה שוב". כמעט כל הכיתה מגיעה למפגשים, אומרת יעל. "הם זקוקים לראות אחד את השני, להרגיש שיש שגרה כלשהי, כמה שעות ביום שהם לא בלופ של המלחמה".

את האפשרות לחזור ללמד פיזית, יעל דוחה בתוקף. "אלה לא טילים של חמאס, והטיל המצרר החדש ממש מלחיץ", היא אומרת. "מספיק טיל אחד שייפול וזה יכול להיות אסון. בבית הספר שאני מלמדת בו יש מקלטים מספיקים, אבל בבית הספר של הבת שלי, גם בתל אביב, יש מקלט אחד שמספיק רק לשכבת כיתה א'. כל שאר הילדים יושבים במדרגות כשיש אזעקות".

גם את ההצעה להחזיר ימי לימודים בחופשות יעל דוחה בחריפות. "הצעה מופרכת, אין לה שום בסיס חוקי ואי אפשר לקחת ימי חופש מאף אחד", היא אומרת. לדבריה, מאחורי ההצעה עומדים שיקולים שאינם פדגוגיים. "שומעים את רוחו של פורום קהלת נושבת מפיו של סמוטריץ'. לדעתי המטרה שלהם היא לחסל את מערכת החינוך הציבורית, ופשוט אין להם שום בעיה עם זה".

יעל מוסיפה שגם משרד החינוך אינו חף מביקורת. "צריך להבין עד כמה המערכת היא מנגנון מאוד גדול ומושקע כלכלית, כשבפועל השטח פשוט עני", היא אומרת. "מספיקה הדוגמה של בית הספר של הבת שלי, מאות תלמידים שחוץ מכיתה א' אין לאף אחד מהילדים דרך להתגונן. זו המערכת. משרד האוצר מנסה להראות עד כמה המורים חושבים רק על עצמם, רק כדי להכפיש אותם".

"אנחנו עובדים"

רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים, דחה את הצעת האוצר. "לא ידוע לנו על מתווה החזרת ימים, וגם לא ברור באיזה ימים המורים לא עבדו יחסית לסקטורים אחרים", מסר. לדבריו, מרגע שמשרד החינוך התארגן לעבודה בזום, העבודה נעשתה. "אנחנו בחינוך העל-יסודי ממשיכים לעבוד תוך כדי לחימה".

ארז התייחס גם למתווה החזרה ללימודים שפרסם משרד החינוך, לפיו חלק מהתלמידים יחזרו לבתי ספר וגנים בהתאם לחלוקה גיאוגרפית. "אם פיקוד העורף יאפשר זאת, סימן שהמצב משתפר ונשמח לחזור לעבוד פיזית בבית הספר", אמר.

הסתדרות המורים בחרה שלא להתייחס.

"תוכניות שונות לאזורים שונים"

פרופ' יזהר אופלטקה מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב מציע גישה דיפרנציאלית. לדבריו, אין תשובה חד-משמעית, אבל יש כמה עקרונות ברורים.

ראשית, חינוך מיוחד. "חינוך מיוחד לא יכול להיעשות דרך זום", אומר אופלטקה. "מדובר בכיתות קטנות, כמובן שבתנאי שיש מרחב מוגן, אבל צריך להחזיר את התלמידים האלה למוסדות, בלי לחייב את ההורים".

שנית, תיכוניסטים. "מכיתה ט' ומעלה הייתי מחזיר ללימודים, כי גם ככה בני הנוער מסתובבים בחוץ", אומר אופלטקה. "אנחנו רואים כל הזמן בני נוער בכל מקום".

לגבי בתי הספר היסודיים, אופלטקה ממליץ על מדיניות שמבדילה בין אזורים מטווחים כמו גוש דן והצפון לבין מרחבים שבהם זמן ההתראה גדול יותר. באזורים שבהם ניתן לחזור ללימודים, הוא מציע לשנות את תוכני הלמידה ולהתאים אותם למצב. "עם כל הכבוד לתוכניות הלימודים, אפשר בימים אלה לשנות את הפעילויות, לתת לילדים תחושה של ביחד עם החברים שאליהם הם הכי מתגעגעים".

אופלטקה אינו מאמין שחופשת הפסח תקוצר. "ארגוני המורים תמיד יתנגדו לקצץ להם את החופשות", הוא אומר. "לכן, תוכנית לימודית דיפרנציאלית המתבססת על גיאוגרפיה, של אזורים מטווחים לעומת כאלה שאינם, היא הפתרון".

הוא מציין שיש קהילות שבהן הילדים הולכים לבית הספר כמעט כרגיל, כמו במגזר החרדי. לגבי הלמידה מרחוק, אופלטקה ספקן. "ללמד בזום זו אומנות, לא דבר שכל מורה יכול לבצע. רק מעטים יכולים להעביר מסר בצורה מרתקת דרך מסך".

"תקצרו את החופשה, תפצו את המורים"

תמיכה בקיצור החופשות הגיעה גם מכיוון לא צפוי. רמי הוד, מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון ומחבר הספר "שעת אפס: איך ויתרנו על החינוך וקיבלנו הפיכה משטרית", פרסם מאמר שבו תקף את שר החינוך יואב קיש על חוסר מנהיגות. בניגוד למשרד האוצר, הוד לא מדבר בשפה כלכלית אלא בשפה ערכית וחינוכית.

לדברי הוד, שר חינוך מתפקד היה מכנס שולחן עגול עם ארגוני המורים, הנהגת ההורים ואנשי האוצר, ומגבש פתרון: לבטל את הלמידה מרחוק שהוא מכנה "כסת"ח חסר תועלת", ולהחזיר את ימי הלימודים בפסח או בחופש הגדול. מעבר לשאלה הפדגוגית, הוד טוען שמהלך כזה היה משדר למיליון משפחות עם ילדים עד גיל 14 שמישהו רואה אותן. "זה היה נותן לתלמידים, למורים ולהורים ודאות בתוך מציאות של אי-ודאות", הוא כותב. בעיניו, כשהנחיות סותרות ומתווים לא גמורים צצים חדשות לבקרים, עצם ההחלטה על מסגרת ברורה חשובה לא פחות מתוכנה.

הוד דוחה את הטענה שארגוני המורים יתנגדו כסיבה מספקת לזנוח את הרעיון. לשיטתו, אפשר לפצות את המורים כלכלית. "הם לא יתעשרו מזה, וזה יעלה הרבה פחות מהמיליארדים בכספים קואליציוניים שהממשלה מזרימה לרשתות חינוך חרדיות שלא מלמדות ליבה", הוא כותב.

לדברי הוד, קיש לא יפעל בנושא כי זו עבודה מקצועית שדורשת כינוס הגורמים הרלוונטיים, "וזה פשוט גדול עליו ולא מתגמל בפריימריז".

בהכנת הכתבה השתתפה יפית פרץ