דקל ברוקמן ובן זוגו גיל עמרמי, הם הורים לשלושה ילדים: אור בן 19, שי בת 11 וחצי ותמר בת ה– 6. ואם השם אור עמרמי ברוקמן מצלצל לכם מוכר, לא טעיתם – מדובר באחד הכוכבים הבולטים ביותר בתוכנית "הכוכב הבא לארוויזיון".
מתחילת הקשר של גיל ודקל היה ברור להם שהם רוצים להיות הורים. "ידענו שזו משימת חיינו וחיפשנו דרכים לעשות את זה בדרך שמתאימה לנו", מספר דקל. לדאבונם, הם נתקלו בהרבה מאוד מכשולים, בעיקר בשל העובדה שבאותן שנים זוגות להט"בים לא הורשו לאמץ.
נקודת המפנה ארעה בשנת 1998 כאשר תוקן חוק האימוץ בארץ, מה שאפשר לבני הזוג הנחרצים להתחיל בתהליך האימוץ. "התיקון לחוק למעשה אמר שניתן לאמץ באופן יחידני ילד מחוץ לישראל. זה אפשר לנו לפנות בבקשה לאימוץ יחיד בלי לציין שאני בתמונה", נזכר דקל. אלא שגם בשלב זה דקל וגיל נכחו לגלות שהחלק המאתגר עדיין לפניהם. "העמותות שהיו אמורות לסייע לזוגות מאמצים לא הסכימו לסייע לנו. רק לאחר מאמצים ותהפוכות רבים, הגענו סוף סוף לעמותה בשם 'עתיד הילדים' ובעזרתה התחלנו בתהליך האימוץ".
למה בעצם חשבתם דווקא על אימוץ ולא על פונדקאות?
"זה פשוט נראה לנו הכי נכון – אימוץ הוא תהליך שבו כולם מרוויחים: הילד זוכה לבית חם ואנחנו זוכים להיות הורים 24/7 כפי שחלמנו. צריך להודות בזה - במקרים רבים אימוץ הוא חלופה שבה בוחרים זוגות שכבר ניסו הכול. זו יכולה להיות זוג שעבר שנים של טיפולי פוריות כושלים, או נשים שחלו ולא יכלו להרות – אצלנו הבחירה הייתה בלב שלם ובשמחה גדולה והרצון לאמץ היה קיים כבר מהרגע שחשבנו להיות הורים".
בשלב מסוים, היה ברור לגיל ולדקל שהם מעוניינים להרחיב את המשפחה ושיעשו זאת שוב בדרך של אימוץ. במשך מספר שנים הם ניסו לקדם תהליך אימוץ אבל בכל פעם נתקלו בקשיים מחדש. "באותן שנים אוקראינה סגרה את שעריה לאימוץ להט"בי. גם מדינות אחרות הלכו בעקבותיה. בשלב זה, הבנו שהדרך היחידה לצרף ילדים נוספים למשפחה היא באמצעות תהליך פונדקאות בחו"ל שהיה אז בחיתוליו". מאותו הרגע בני הזוג החלו במסע עולמי להשגת היעד, באופן עצמאי, ללא כל תמיכה או סיוע מבחוץ. "תהליך כזה כולל המון בירוקרטיה, חוות דעת, ניירת משפטית – את כל זה נאלצנו לעשות לבד. בסופו של דבר ההליכים צלחו ובתנו השניה, שי, נולדה בהודו. כשרצינו ילד נוסף במשפחה התכנון היה שגיל ייסע לאותה מרפאה בהודו בה נולדה שי כדי להתחיל בתהליך, אבל חודש לפני הנסיעה הודיעו בחדשות שהודו לא מאפשרת יותר תהליך פונדקאות למי שאין לו תעודת נישואים. אחרי שאספנו את עצמנו והתאוששנו מהחדשות המאכזבות, פנינו לעמותה שעוזרת למי שמעוניין בפונדקאות בתאילנד, אבל לצערי נסענו לשם והתהליך כשל ובסמוך אחר כך גם תאילנד סגרה שעריה הלכה למעשה. אני זוכר שחזרנו לארץ מאוכזבים, אבל ידענו כמו תמיד שנחפש הזדמנות נוספת. לשמחתנו הרבה, גילינו שיש אפשרות לפונדקאות בנפאל. בעזרתה של דנה מגדסי ניסינו לבצע תהליך הפריה 5 פעמים ובסוף זה הצליח. שי ותמר נולדו בהודו ונפאל מתרומות אנונימיות של ביציות שנתרמה לפונדקאיות".
נשמע שעברתם לא מעט כדי להיות משפחה. איך היחסים בין הילדים היום?
"המשפחה שלנו היא הכי רגילה שיש – גם אצלנו רבים, לא תמיד אוהבים לקום לבית הספר וגם אצלנו מתחבקים ואוהבים – הכול מהכול", מחייך דקל. "מה שבטוח - אין שום חשיבות לעניין הגנטי, אנחנו אוהבים את כולם באותה המידה וכולם מקבלים בדיוק את אותו היחס האוהב". כשחרדים פנו אליי ואמרו לי שהם צופים באור בתוכנית ושהוא מדהים, זה ממש ריגש אותי. הם ידעו מי הוא ומאיזו משפחה הוא מגיע."
אחרי שתמר נולדה, בני הזוג הבינו שכנראה כבר לא יממשו החלום המקורי ל-4 ילדים.
דקל, מאיפה הכוח לחשוב על זה בכלל אחרי כל מה שעברתם?
"גם אני וגם גיל מגיעים ממשפחות גדולות – לכל אחד מאתנו יש עוד שלושה אחים. תמיד חלמנו להיות הורים לארבעה ואני מניח שהיינו ממשיכים לנסות להרחיב את המשפחה למרות הקשיים. אבל כשהקטנה שלנו הגיעה לעולם הרגשנו שאנו כבר מבוגרים והחלטנו לעצור".
טוב, בוא נדבר רגע על ההצלחה של אור – מה זה עשה לך?
"גאווה אדירה. אני חושב שהוא הפך לשגריר מסוים למשפחות כמו שלנו. אני רגיל שבתל אביב משפחות להט"ביות הן לא עניין נדיר, אבל כשחרדים פנו אליי ואמרו לי שהם צופים בתוכנית ושאור מדהים, זה ממש ריגש אותי. הם ידעו מי הוא ומאיזו משפחה הוא מגיע ועדיין הצליחו לראות מעבר לזה".
כיום דקל וגיל פעילים ב'משפחתא' – עמותה המסייעת לקהילת האימוץ בישראל שמונה כ-140,000 איש, מתוכם כ-19,000 מאומצים. העמותה מלווה הורים מאמצים וביולוגיים, מאומצים וכל מי שנמצא בסביבת המאומץ וזקוק לייעוץ ולליווי, במטרה להפוך את האימוץ לחוויה טובה יותר עבור כל הצדדים ולהגיע לכל בית מאמץ ולכל ילד מאומץ בישראל. בין היתר, העמותה מפעילה קו חם לייעוץ, מקיימת פעילויות בקבוצות תמיכה וגם מדריכה אנשי מקצוע מתחום הייעוץ, מקיימת ערבי העשרה ותוכנית במערכת החינוך.
"משפחתא מהווה בית חם לכל מי שמעורב בתהליך האימוץ: להורים המאמצים, לילד ולהורים הביולוגיים", מספר דקל. "העמותה מקיימת הדרכות, כנסים והמתנדבים בה עושים הכול כדי לתמוך בקהילת האימוץ בישראל, ובפרט זה גם בהורים להט"בים מאמצים. לאחרונה קיימו שם פאנל שעסק בתיק האימוץ של הילד. שמחתי לשמוע מגוון דעות ומחשבות בנושא, ושמעתי דברים שקרובים לליבי. למשל, הבנתי כמה חשוב לאפשר לילד להתעניין בעברו וגם לדעת מיהם הוריו הביולוגיים, בהנחה שזה אפשרי. אחרי הכול – זה חלק מהזהות שלו".
ב-2022 מתכננת העמותה ליזום גם פרויקט פודקאסט מצולם הראשון מסוגו בישראל בתחום האימוץ ובו יספרו וישתפו חברי הקהילה את סיפור האימוץ שלהם.
"באיזשהו מקום, הדחקנו את הרצון בילדים"
גם אבינועם גרינפלד כספי ובן זוגו אבישי עברו סיפור דומה. הם ביחד כבר 42 שנים, אבל המחשבה על ילדים צצה רק לפני כעשרים שנה. "פעם זה לא היה מקובל ולא היה אפשרי", מספר אבינועם. "באיזשהו מקום, למדנו לקבל את זה והדחקנו את הרצון בילדים. התמקדנו בחיים שלנו, בקריירה שלנו כשותפים עסקיים בחברת מיתוג".
באחת הנסיעות העסקיות של אבישי, הוא נתקל בזוג הומואים שאימצו ילד. "אני זוכר שהוא חזר להוט ארצה ולא הפסיק לדבר על זה. מאותו הרגע התחלנו לגלגל בראש את הרעיון", מספר אבינועם.
אולם, למרות הרצון והכוונות הטובות, גם הניסיונות של הזוג הוותיק להפוך להורים כשלו בכל ממד אפשרי: "אף אחד לא הכין אותנו לעובדה שמדובר במסע מפרך. היה לנו קשה גם מבחינה רגשית, גם מבחינה כלכלית. עברנו שלוש ערכאות משפטיות בדרך וכל הזמן הלכנו בין הטיפות. כל כך רצינו לאמץ ואני חושב שהאנרגיה שלנו חלחלה לכל מי שניסה לסייע בדרך".
למרבה השמחה, היום הם הורים לשלושה ילדים – גור, חייל בן 20 שאומץ בילדותו, ושני תאומים שהגיעו לעולם לאחר תהליך של פונדקאות באנגליה.
היום, במבט לאחור, אתה חושב שהמאמצים היו שווים את זה?
"בלי שום ספק. למזלי, היום העולם השתנה. אנחנו חיים בלב תל אביב הליברלית. אני שמח לראות שבכל יום נפתחת עוד ועוד דלת קטנה שמאפשרת לזוגות כמונו להפוך להורים. גור שלנו מסתובב איתנו בראש מורם. לאחרונה הגענו לטקס שלו בחיל אוויר, ולא היה מפקד או חייל שהוא לא הכיר לנו. גם הקטנים שלנו לומדים בבית ספר ליברלי שיש בו מגוון של משפחות, צבעים, מגדרים".
לאחר תהליך ההפריה שעברו באנגליה, נותרו 16 זרעים מוקפאים, אותם הם החליטו לתרום.
שאלה תאורטית - מה תעשו אם ביום בהיר אחד ידפוק על דלתכם ילד שהגיע לעולם בזכות התרומה שלכם שמעוניין להכיר אתכם?
"תמיד חשוב לנו שילדים מאומצים יזכו לתשובות וידעו מי ההורים הביולוגיים שלהם, אנחנו לא חושבים שצריך להסתיר מהם כלום וגם אנחנו היינו משתפים פעולה בשמחה עם רצון להיכרות". גור שלנו אומץ בגיל 5 חודשים ואני חושש שעד היום הוא נושא איתו עדיין צלקות מהנטישה. כהוא שנולד לא היה לו מי שיחבק אותו".
איך הקושי מתבטא?
"עד היום יש לו קושי בפרידות למשל. אני חושב שזה סוג של חרדת נטישה שמתרחשת באופן טבעי במצבים כאלה. אני שמח שהיום יש תמיכה לבני זוג מאותו המין שמעוניינים לעבור תהליך כזה. 'משפחתא' למשל הוא בית חם עבור הקהילה המאמצת. הפעילות שלהם מבורכת – הורים שעוברים תהליך כזה זוכים אצלם לתמיכה מוחלטת. יש להם כנסים, וגם מאגר של אנשי מקצוע שמוכנים לסייע. לא מזמן השתתפנו בכנס שעסק באימוץ להט"בים ונחשפנו לתכנים מאוד חשובים", מספר אבינועם לסיום. "אני חושב שהגישה הכללית מאוד חשובה – אצלנו הבית פתוח, ואנחנו מתמודדים עם כל קשי ומקבלים אותו בברכה. הקטן שלנו למשל סובל מסוכרת נעורים ומצליאק – אז מה? כשיש חדוות חיים ורצון לגדל ילדים באהבה ללא תנאי – אין דבר שיעמוד בפנינו".