כשמישהו מעליב את הילד – כך תגיבו נכון
אי אפשר להגן על הילדים מכל הערה מעליבה או לעג, אבל אפשר לצייד אותם בכלים שיעזרו להם להתמודד ולשמור על ביטחון עצמי גם כשהם נפגעים. שיח רגשי פתוח בבית, חיזוק הערך העצמי ותרגול תגובות קצרות ולא אימפולסיביות יכולים להפוך חוויה פוגעת להזדמנות לצמיחה. "המטרה היא לא להתעלם מהכאב - אלא לפתח תגובות שמגנות ומעצימות
חלק גדול מההורים היו שמחים אם ילדיהם לא היו נתקלים לעולם בהצקות, בלעג או בכינויי גנאי. אך המציאות שונה: לעיתים כבר בגן, ילדות וילדים מתמודדים עם אמירות שפוגעות בביטחונם העצמי ולעיתים מערערות את תחושת השייכות שלהם.
הרצון להגן על הילד כאשר הוא חוזר מהגן או מבית הספר עם סיפור על השמצה או הקנטה הוא טבעי ומובן. עם זאת, המציאות החברתית של ילדים כוללת אירועים שבהם ייאמרו עליהם דברים פוגעניים – וכשאנחנו לא נמצאים לצידם, היכולת שלהם להתמודד עם אמירות כאלה קובעת עד כמה הדבר ישפיע על ההרגשה ועל ההתנהלות היומיומית.
התגובה של הילד היא מרכיב מכריע בדינמיקה החברתית. מחקרים בתחום ההצקות והחוסן החברתי מצביעים על כך שתגובות אימפולסיביות – בכי, צעקה או אלימות – לעיתים מחזקות את מעמד התוקף ומשמרות את ההתנהגות. לעומת זאת, תגובות שמחזירות לילד את השליטה (שמירה על קור רוח, הצבת גבול קצרה, ועזיבה של המרחב) מקטינות את התמריץ של המציק להמשיך. חשוב להבהיר: אין זה עניין של "להתעלם מכאב" אלא פיתוח תגובות יעילות שמגינות ומעצימות.
כמה כלים מעשיים שנמצא שהם מועילים:
חיזוק הערך העצמי: שבח על מאמץ, הדגשת כישורים וחיזוק תחושת המסוגלות מסייעים לילד לראות עצמו באופן רחב יותר מאשר תגובת המציק.
שיח רגשי מובנה בבית: מקום בטוח שבו הילד יכול לתאר את האירוע ולקבל לגיטימציה לרגשותיו הוא תנאי בסיסי לעיבוד ולמעבר.
תגובות מותאמות גיל: בגן – משפט קצר וסמכותי כמו "אני לא אוהב כשאתה מדבר אליי ככה" ופנייה למבוגר אחראי אם ההצקה חוזרת. בבית הספר – תגובות קצרות שמנטרלות התלהמות ("זו דעתך") או בחירה מודעת להתרחק מהסיטואציה. אין צורך להשמיע בפירוט את הקללות שנאמרו; התרגול צריך להתרכז בהצבת גבולות ובכישורי ויסות, לא בהגברת החשיפה למילים פוגעניות.
ויסות רגשי וגופני: טכניקות נשימה, ספירה איטית ויצירת מרחב בטוח מקטינות תגובות אימפולסיביות ומאפשרות מחשבה מוקדמת על פעולה.
מעורבות של דמות בוגרת אחראית: הצקות חוזרות אינן עומס שהילד צריך לשאת לבדו. יש לערב את צוות החינוך או את ההורים במעקב ובטיפול.
אי אפשר להבטיח שההצקות יעלמו לחלוטין, אך אפשר לצמצם את השפעתן הרגשית ולצייד את הילד בכלים מעשיים לשמירה על שליטה וביטחון עצמי.
אם אתם, ההורים, מרגישים שהילד זקוק לתמיכה או לעזרה, אפשר לפנות לטיפול רגשי באמצעות משחק. בטיפול הילד מקבל מרחב בטוח שבו הוא יכול לתרגל תגובות, לעבד חוויות ולבנות אסטרטגיות חדשות מתוך חוויה ולא רק במילים. לצד זאת, הדרכת הורים מאפשרת לקבל כלים ליצירת מענה ביתי שמחזק את הילד, מטפח את הביטחון העצמי שלו, ומונע תלות עודפת במבוגר.
הכותבת היא מרצה בחוג לחינוך לגיל הרך במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, מטפלת רגשית ובעלת קליניקה לטיפול רגשי ולהדרכת הורים.