ילדה אוטיסטית יושבת בבית קרוב לחודש: הנהג סירב להסיע אותה, המועצה לא מוכנה לשלם

איזבל בת שבע, ילדה על הרצף האוטיסטי שאינה מילולית ומאובחנת עם אפילפסיה, לא הגיעה לבית הספר כבר קרוב לחודש. מאז אירוע אלים בהסעה באמצע אוקטובר היא יושבת בביתה במיתר, מנותקת ממסגרת הלימודים ומטיפולים חיוניים, בעוד הוריה, משרד החינוך והמועצה המקומית מתגלגלים ביניהם את האחריות למצוא פתרון.

עד לפני שנה למדה איזבל בגן במיתר, כמה דקות נסיעה מהבית. ההורים השאירו אותה שנה נוספת בגן כי עדיין לא הייתה מוכנה לכיתה א': היא אינה גמולה, אינה מדברת וזקוקה להשגחה צמודה כי אינה מודעת לסכנות. לפני כשנה אובחנה עם אפילפסיה, ובמחצית השנה הראשונה אושפזה כמעט מדי חודש עד שאוזנה בתרופות.

כשהגיע הזמן לעבור לבית ספר, ביקשה אמה של איזבל שיבוץ בבאר שבע, כדי להיות קרובים לבית חולים למקרה של התקף. "פעם אחרונה בהתקף היא הייתה צריכה חמצן", סיפרה האם. אלא שמשרד החינוך הודיע שאין שיבוץ בבאר שבע, וחמישה ימים לפני תחילת שנת הלימודים בישרו למשפחה ששובצה לבית ספר לחינוך מיוחד באופקים, כ-40 דקות נסיעה ממיתר.

המרחק בקילומטרים אולי לא נשמע רב, אבל בהסעה שאוספת ילדים לאורך הדרך הנסיעה מתארכת לכשעה וחצי. באוטובוס נסעו ילדים עם צרכים מיוחדים בגילים שונים, כולל ילדים בכיסאות גלגלים, ואיזבל הייתה הנוסעת הצעירה ביותר. לדברי אמה, הילדה הגיעה לכיתה מותשת ועצבנית, ולהצפה הרגשית בנסיעה הארוכה יש פוטנציאל לעורר התקף אפילפטי.

לדברי ההורים, הם התנגדו לשיבוץ, אבל שכנעו אותם שמדובר בבית ספר חדש ואיכותי, עם כיתות קטנות ומלווה מנוסה. הם נפגשו עם המלווה, הסבירו לו את צורכי הילדה וקנו בוסטר מיוחד עם חגורה פנימית. אלא שלטענתם, עד מהרה הדברים החלו להסתבך: הנהלת ההסעות פנתה אל האם בטענה שהמלווה מתלונן על הבוסטר. כשהאם עלתה על ההסעה כדי לברר, המלווה אמר לה שהכל בסדר. "בעלי לאורך כל הדרך הרגיש שמשהו לא בסדר עם המלווה", אמרה האם. "כל פעם שהוא היה מחזיר אותה, הוא היה מתלונן שהיא צעקה והשתוללה".

"הנהג אמר שאם הילדה שלי תהיה בהסעה, הוא לא נוסע"

ב-18 באוקטובר, לדברי האם, התפוצץ המצב. כשהאב הושיב את איזבל בהסעה, היא דחפה את המלווה. "זה לא התנהגות שלה", אמרה האם. "הוא צעק שהוא לא יכול להתמודד עם הצעקות שלה, הייתי בהלם". כשהתקשרה למנהלת ההסעות, התברר שכבר שבועיים קודם לכן הוחלט שיש "בעיה עם הילדה", מבלי שהמשפחה עודכנה.

הנהג הודיע שלא ייסע עם איזבל על הרכב, וטען שהילדה זרקה עליו תפוח ושפכה עליו קפה. "לא הבנתי איך היא הגיעה לקפה ולתפוח, היא הייתה בבוסטר", אמרה האם. "הם הפילו את כל האחריות עליה". האם החליטה שלא לשלוח יותר את איזבל בהסעה: "כאמא, אני כואבת את הכאב של הילדה שלי שלא רוצים אותה. זה ישפיע על הנפש שלה".

מאותו יום לא הלכה איזבל לבית הספר. ב-26 באוקטובר פנתה האם למנהל מחלקת חינוך במועצת מיתר. לדבריה, הוא הופתע ואמר שלא ידע על המקרה. אחרי שבוע של מרדפים הציע שתי אפשרויות: העברה לבית ספר רגיל בערד עם כיתה מיוחדת, או חזרה לאותה הסעה עם אותו נהג ומלווה, בתוספת מלווה צמודה נוספת.

האם דחתה את שתי ההצעות. בית הספר בערד, לטענתה, אינו מתאים לילדה שזקוקה למסגרת חינוך מיוחד. חזרה לאותה הסעה פירושה שעה וחצי נסיעה עם נהג שסירב להסיע את הילדה ומלווה שלדבריה התלונן עליה באופן יום-יומי. "הילדה שלי רעשנית והיא תצרח", אמרה, "ואז שוב יתלוננו עליה והנהג שוב יגיד שזה סכנה".

מה שהאם ביקשה הוא פיצול הסעה, כלומר רכב קטן יותר עם שניים-שלושה ילדים בלבד, שיקצר את זמן הנסיעה. לדבריה, היא אף הציעה להסיע את הילדה בעצמה באופן זמני בתמורה להחזר דלק של כ-2,000 שקל בחודש, אבל גם בקשה זו לא אושרה. "המועצה לא רוצה לשחרר כספים לילדה עם צרכים מיוחדים", אמרה.

בינתיים, הנזק מצטבר. האם הפסיקה לעבוד. אביה של איזבל עובד מהבית, אבל הרבה פחות מבעבר, כי קשה להתרכז עם ילדה שזקוקה להשגחה מתמדת. למשפחה עוד שני ילדים: בן שנכנס לגן שפתי, ובן 10 עם אלרגיה מסכנת חיים לחלב. "אני כל הזמן בהיכון שאיזבל לא תקבל התקף אפילפסיה והילד לא יקבל אלרגיה", סיפרה האם. גם סבה של איזבל חלה ונזקק לטיפול.

כדי שאיזבל לא תפסיד עוד זמן יקר, מצאה לה אמה קלינאית תקשורת בבאר שבע, פעמיים בשבוע. "לפחות שמישהו יעבוד איתה", אמרה.