גם אתם מגישים לילד רק מה שבטוח יאכל?

הורים? אולי תזדהו עם הסיטואציה הבאה: הילד אוכל רק פסטה ושניצל. או רק פסטה. מקרוני. בלי רוטב. בלי ירק. לפעמים מסכים לאכול תפוח. בלי קליפה וזהו. הוא דורש במבה אדומה אבל לא ייגע בצהובה. להתנהגות הזו שמוכרת ללא מעט הורים יש שם בז'רגון המקצועי - ניאופוביה (בתרגום פשוט "חשש מחדש"), והיא מוגדרת כדחייה של מזון חדש או לא מוכר.

למעשה, ההיכרות עם סוגי המזון מתחילה עם הטעימות הראשונות בגיל כחצי שנה, ובתקופה זו נפתח חלון הזדמנויות חשוב, שבו הילדים לומדים לפתח מיומנות אכילה ולהכיר את סוגי הטעמים, והמזונות השונים.

בהתפתחות טיפוסית של ילדים, אנחנו מכירים גלי ניאופוביה "טבעיים" ומובנים התפתחותית בגילי שנתיים, שש ובגיל ההתבגרות. גלים אלו באים בהתאמה להתנהגות הכוללת של הילדים בגילים הללו - המאופיינת בהתנגדות לחידושים ובבדיקת גבולות וגיבוש עצמאות.

לצד הניאופוביה, קיימת גם הפרעה מוכרת שנקראת "אכילה בררנית" (Picky Eating), שמוגדרת כהימנעות מלא מעט מזונות ואף מקבוצות מזון שלמות. לדוגמה, ילדים שלא אוכלים פירות או ירקות, או נמנעים מחלבון מן החי.

אין גורם אחד לבררנות של ילדיכם. הסיבות כוללות בין השאר גורמים גנטיים, התנהגותיים ותחושתיים. שימו לב: אם אחד ההורים היה בררן בילדותו, יש סיכוי גדול יותר לבררנות אצל ילדיו. הבררנות חלפה אצלכם עם הגיל? לא מפתיע. הבררנות משתפרת כמעט תמיד עם ההתבגרות.

אך כאמור, תופעת הבררנות באכילה היא לא רק גנטית. אנו רואים יותר בררנות אצל ילדים בבתים שבהם מגוון המזונות המוגש לילדים מצומצם. מחקרים מראים כי ילד זקוק ל-14 חשיפות חוזרות למאכל בטרם יוכרע אם אינו אוהב מאכל מסוים. אך אם להודות על האמת, כמעט כולם יפסיקו להציע את המאכל אחרי פעמיים או שלוש, ויעדיפו להגיש מזון שהילד "בטוח יאכל" ולהימנע מזריקת מזון.

ומה עם ויסות חושי?

אכילה מערבת את כל החושים - טעם, ריח, מגע, ראיה ושמיעה. ילדים עם קשיים בוויסות חושי יחוו רתיעה מהתמודדות עם תחושות הגורמות להם חוויה שלילית - למשל קושי לשמוע את רעש הלעיסה שלהם עצמם או של הסובבים אותם, או דחיה מריחות חזקים. ילדים אלו יחששו מ"הפתעות" חושיות שיכולות להתבטא בשינוי רמת המליחות, רכות המזון או מראהו. אלו המקרים שבהם באופן טיפוסי הילדים יעדיפו מזון מתועש, שטעמו אינו משתנה לעולם ולא "מפתיע" אותם. כך, השניצל הקפוא התעשייתי יועדף על השניצל שאבא מכין בבית, שהוא משתנה מפעם לפעם - לעיתים פריך יותר, מתובל אחרת או צורתו משתנה.

וכמו בכל תחומי החיים, יש ילדים שמתקשים להתמודד עם שינויים, ויביעו קושי גם כשהדבר מגיע לאוכל. למשל, מחקרים בילדים על הרצף האוטיסטי מראים כי ניאופוביה ואכילה בררנית הם הדאגה השכיחה ביותר באוכלוסייה זו ועשויה להיות קיימת ב-70% של ההורים לילדים עם אוטיזם.

השאלה החשובה היא אם אכילה בררנית היא מצב מסכן בריאות. כמעט תמיד גם ילדים עם בררנות משמעותית לא יראו כל הפרעה נראית לעין בהתפתחותם וגדילתם. עם זאת, בכל מקרה שבו להורים יש ספק, רצוי מאד לפנות להערכה מקצועית. ביטחון תזונתי אצל ילדים הוא נושא חשוב מאין כמותו מכיוון שמדובר בשלב בחיים שבו מתרחשים שינויים משמעותיים במערכות הגוף, הגדילה וההתפתחות.

הגעה של ילדים לבית החולים על רקע חוסר בביטחון תזונתי היא לא תופעה נדירה, אך בדרך כלל הסיבות הן יותר מבררנות. עם זאת, לקשיי אכילה והאכלה יש השלכות על בריאותם של ילדים כמו גם מבוגרים - לדוגמה מחסור בוויטמינים, מינרלים כמו סידן, אבץ וברזל. הסכנה בהתבססות על מאכל אחד או מספר מאכלים מצומצם היא שאין מזון אחד שמספק את כל הרכיבים ההכרחיים להתפתחות, במיוחד בגילים צעירים.

לעיתים נדירות אנו נתקלים בילדים שאינם צורכים פירות וירקות וסובלים מחסרים משמעותיים בויטמין C וויטמין A. חסר בוויטמין C עלול להוביל להתפתחות מחלת הצפדינה, המתבטאת בחולשה, דימום מהחניכיים ושטפי דם. חסר בוויטמין A עלול לפגוע בראייה, בעור ובמערכת החיסון.

כמענה לכך, במקרים מסוימים ניתן לבחור תוספי מזון להשלים חוסרים. תוספים אלו מותאמים לאדם הזקוק להם על ידי דיאטניות מומחיות בשיתוף עם אנשי מקצוע נוספים. לעתים אדם שמוגבל ביכולת האכילה יזדקק למזון רפואי, הניתן כתוסף או כמרכיב תזונה בלעדי.

אז מה עושים?

בשלושה תרחישים מומלץ להורים לפנות ייעוץ מקצועי מדיאטנית:

• כאשר הילד לא עולה במשקל כצפוי.
• כאשר הילד נמנע מקבוצות מזון שלמות, למשל לא אוכל שום חלבון, או לא נוגע כלל בפירות).
• בכל מקרה שבו הארוחות הופכות למקור למתח בבית, וההורים מוצאים עצמם מוטרדים ועסוקים ללא הרף באלות הקשורות לאכילה.

חשוב להבין שהאכלה בכוח, איום או פרס, לא יביאו את הילד לאכול בהנאה וברצון. בנושאי מאבק ושליטה באוכל, ידיהם של הילדים תמיד יהיו על העליונה. גם אם הצלחת תישאר נקיה, הבעיה לא תיפתר. יכול להיות ש"תנצחו" בקרב, אבל לא במלחמה. לכן, הורים, אם יש לכם ספק - התייעצו עם אנשי המקצוע המומחים לתחום.

הכותבת היא דיאטנית קלינית ראשית בבית חולים אלי"ן לשיקום ילדים ונוער