בת 11 אמרה לאמה את הדבר שכולנו צריכים ללמוד
כשמקאינזי קרטיס לקחה את בתה ריילי ליום שקט ליד האגם, היא לא תיארה לעצמה שתחזור משם עם שיעור לחיים. בת ה-11 ביקשה מאימה "לשחרר את העבר" באמצעות אבנים וסמליות עדינה: "הבנתי שהיא מלמדת אותי משהו שאני עצמי עדיין לא הצלחתי ללמוד"
הכל התחיל מסרטון טיקטוק פשוט – אם ובתה יושבות על שפת האגם, אוספות אבנים, רק שאז הגיע משהו שלו האם לא ציפתה. מקאינזי קרטיס, אם חד הורית, שיתפה את הסרטון שבו בתה בת ה-11, ריילי, מדריכה אותה בתרגיל לשחרור טראומות עבר. היא לא תיארה לעצמה שהרגע הקטן הזה יהפוך לשיעור חיים ולתופעה ויראלית.
בסרטון נראית ריילי מבקשת מאימה להיזכר ב"הדבר הרע ביותר שקרה לה אי פעם", ולהניח אבן עבור כל חוויה כזו. ככל שמקאינזי מערימה את האבנים, המגדל מתנדנד. "זה קשה, נכון?", אומרת ריילי, "צריך לאלתר, להוסיף דברים שלא שלנו רק כדי לשמור על איזון". כשהמגדל קרס, היא השליכה את האבנים לאגם והצהירה: "זה לא משנה. למה שנחזיק בכל הדברים הרעים? הם כבר לא חשובים".
בריאיון למגזין PEOPLE סיפרה מקאינזי כי לא ציפתה לשיעור שכזה מבתה. "הייתי בהלם", הודתה. "היא פשוט הראתה לי שצריך לשחרר. לזרוק את הדברים האלה למים ולא להסתכל אחורה, כי הם כבר לא חלק מאיתנו". בהמשך הן אספו אבנים שטוחות ויציבות יותר – סמל לזיכרונות טובים ותכונות חיוביות. הפעם, המגדל נבנה בקלות ובאיזון מושלם.
"כשבנינו את מגדל האבנים הרעות, היינו צריכות להוסיף דברים שלא שלנו", הסבירה ריילי. "אבל במגדל הזה השתמשנו רק במה שיש לנו, וזה עמד מצוין". ברגע הזה, מספרת מקאינזי, היא הבינה עד כמה בתה חכמה ובוגרת, ואיחלה לעצמה שתדע לשמר את התובנה הזו. "אני רק רוצה לוודא שיהיו לה הכלים להתמודד עם החיים, כדי שלא תצטרך לעבור את מה שאני עברתי".
מאז פרסום הסרטון, מקאינזי זכתה למאות תגובות - חלקן נרגשות, אחרות ביקורתיות. היו שחשבו שעליה לשתף את בתה בפרטי הטראומות שלה, אך היא דבקה בעמדתה. "לא כל סיפור מתאים לילדים לשמוע", הסבירה. "מה שחשוב הוא הכנות. אני לא חייבת להיות מושלמת מולה - רק אמיתית". היא הוסיפה מסר לאימהות אחרות: "הילדים שלנו לא מחפשים שלמות. הם רוצים לדעת שהם אהובים, שיש להם בית בטוח ושמותר לטעות. זה כל מה שהם צריכים".
בסוף הפוסט, מקאינזי מדברת בקול רך על מה שלמדה מהחוויה. "הבנתי שאני חייבת לסלוח לעצמי. כל כך הרבה שנים האשמתי את עצמי על דברים שלא היו באשמתי. הייתי צריכה את הרגע הזה כדי להבין". כיום היא ובתה ממשיכות לבנות יחד - לא רק מגדלי אבנים, אלא מערכת יחסים פתוחה ומחבקת. "אני יודעת שהיא סומכת עליי", היא אומרת. "הייתי ותמיד אהיה המקום הבטוח שלה, זה שאליו היא יכולה לחזור - לא משנה מה".