להתראות הורות עדינה: הורים עוברים לגישה חדשה

קארלה דילון ניסתה הכל עם הבן שלה בן ה-13. היא אפילו הכריחה אותו לכתוב 100 פעמים את אותו משפט מתנצל. אבל כשפגע בה עם אקדח מים אף שאסרה עליו – היא פשוט זרקה אותו לתוך האגם עם הבגדים: "את השיעורים הכי טובים בחיים לומדים בדרך הקשה", היא אומרת. הבן צחק, כי הוא רגיל למים – אבל גם למד לקח. לדבריה, הורות עדינה פשוט לא מתאימה לכולם: "הילדים שלי ידרכו עליי אם אנהג ככה. ניסיתי את זה".

ואכן, הורים בכל רחבי ארצות הברית וגם בארץ החליטו: נמאס להם מהגישה הסבלנית של ההורות העדינה – והם עוברים לשיטה תקיפה בהרבה. במקום להבין כל רגש של הילד, הם מעדיפים ללמד אותו לקח בשטח. קוראים לזה FAFO (ראשי תיבות של "Fuck Around and Find Out"). השיטה FAFO מבוססת על הרעיון הפשוט: הזהרת? עכשיו תן לתוצאה לקרות. הילד סירב לקחת מעיל? שילך בגשם. לא רצה לאכול לזניה? שיחכה לארוחת בוקר. זרק צעצועים על הרצפה? שיחפש אותם בפח – מתחת ללזניה הקרה.

אומנם שנים דיברו על הקשבה והכלה - אבל לא מעט הורים מאשימים את הגישה הזו בקשיים של דור ה-Z. מחקרים מצביעים על כך שהדור הזה מתקשה במערכות יחסים בעבודה וסובל מחרדות. אולי כי אף אחד לא אמר לו "לא" בזמן.

למי שניסה להקשיב לילדים בלי לוותר על משמעת – השיטה החדשה נשמעת כמעט משחררת. "אולי הילדים שלכם לא יאהבו את זה", אומרת דילון, "אבל עם כל הכבוד – שלי קשוחים יותר". מבחינתה, השיטה לא רק מבהירה גבולות – אלא מחזקת את הילד.

לעתים קוראים לזה פשוט "אהבה קשוחה" או הורות סמכותית. דילון מגדירה את זה אחרת: "להיות יותר פראיים מהם". השיטה כבר חצתה מזמן את גבולות ההורות כשאפילו טראמפ העלה "מם" שלו עם שלט FAFO על רקע משבר עם קולומביה.

ג'ון וולינגטון, אב לחמישה מדרום קרוליינה, אומר בפשטות: "העולם קשוח – וצריך לחנך בהתאם". מבחינתו, עידן הפרסים על השתתפות נגמר. "זה ריכך אותנו יותר מדי", הוא טוען. וולינגטון, קומיקאי בן 46, נזכר איך כשהוא ואחיו השתוללו – ההורים הכריחו אותם להסתכל אחד לשני בעיניים בזמן שהם קיבלו מכות. גם כשהבת שלו גילתה שהיא שונאת את חוג הדגלים שרצתה להצטרף אליו – הוא הכריח אותה להישאר. "כמו בחיים האמיתיים – אם התחייבת למשכנתא, חוזה או נישואים – אתה מסיים מה שהתחלת".

גם הפסיכולוגית ד"ר אנדריאה מטה מציעה סמינרים עם השם הבוטה: "ההורות העדינה לא עובדת". היא עצמה מיישמת FAFO בבית: אחרי שראתה שבנה בן השמונה ממשיך להרטיב בכוונה כי לא רצה להפסיק לשחק – היא שלחה אותו לקנות לעצמו תחתונים מדמי הכיס שלו. מאוחר יותר התברר שהיה מדובר בבעיה רפואית והיא התנצלה – אבל את הכסף לא החזירה. הילד שיקר וניסה להסתיר, ולכן, מבחינתה, העיקרון נשמר: יש תוצאות למעשים. "כדי להבין את ההורות העדינה באמת, צריך תואר שני בפסיכולוגיה", היא אומרת בצחוק.

גישה חדשה או טרנד מסוכן?

מצד שני, לא כולם חושבים שהורות תקיפה היא הפתרון. ד"ר בקי קנדי - "ד"ר בקי" - מהקולות המובילים בעולם ההורות, לא מגדירה עצמה כהורה עדין, אבל מזוהה עם הגישה הזו. מבחינתה, הורים איבדו את החופש שלהם ומפחדים להפגין רגש. "התרבות עיוותה את ההורות העדינה והפכה אותה לקריקטורה", היא אומרת. היא מדגישה שגישה אמפתית לא אומרת לוותר על גבולות. "יש רעיון לפיו רגשות זה חולשה – אבל זו טעות".

האם מדיסון ברבוסה מנסה משהו למשל אחר: היא לא רוצה להפחיד את הילדים אלא לבנות איתם אמון. "אם יקרה להם משהו, אני רוצה שהם יחשבו 'אני צריכה את אמא', לא 'אמא הולכת להתעצבן'", היא אומרת. אז מה אם הילדים יהיו "רכים"? מבחינתה זה בסדר. לאחרונה העלתה ברבוסה לפוסט תמונה של סימן נשיכה על היד שלה. "אולי זה הכישלון שלי בהורות עדינה", היא כתבה אחרי שצעקה על הפעוט. בתגובות, הורים הזדהו – אבל היו גם כאלה שהציעו גישה אחרת: "אני נשכתי בחזרה", כתבה אחת, "והיא לא עשתה את זה שוב".