אלימות בבית הספר: "חוויתי בעיטות בבטן, קריעת שרוולים ותכשיטים"

אירועי אלימות כלפי צוותי הוראה ותלמידים ממשיכים להתרחש בבתי ספר ברחבי הארץ, ולא רק מצד התלמידים אלא גם מצד הוריהם. הסתדרות המורים הודיעה השבוע כי הלימודים בבית הספר "ממ"ד במעלה" ביהוד-מונוסון יתחילו ביום שלישי בשעה 9:00 בלבד, לאחר שבין השעות 8:00 ל-9:00 התקיימה אסיפת הסברה לצוות החינוכי בהשתתפות נציגת ההסתדרות. ההחלטה התקבלה בעקבות מקרי אלימות חוזרים וקשים של תלמידה כלפי המורה שלה וכלפי תלמידות בבית הספר.

המקרה מצטרף לשורת אירועים מהחודשים האחרונים. בבית ספר "שבזי" בקריית גת הושבתו הלימודים לשעתיים לאחר שאם של תלמידה איימה על מורה בהיריון, שנזקקה בעקבות כך לטיפול רפואי. בבית הספר "אשכול" בחולון הושבתו הלימודים אף הם לשעתיים. הצוות החינוכי התכנס בספרייה, ולעברו הושלכו ביצים ואבנים. שוטרים שהוזעקו למקום לא הצליחו לעצור את ההמולה, מורות הותקפו מילולית ונחסמו פיזית ולא הצליחו להגיע לרכביהן. בקריית מוצקין פרץ אב לשטח בית ספר, תקף פיזית עובדת הוראה ואיים על אנשי צוות.

"מילאו את הפה במים וירקו עליי כשאני על הרצפה"

אחת המורות בבית ספר יסודי, שחווה לדבריה אלימות על בסיס יומי, מתארת מציאות קשה. "גם בשנותיי הראשונות כמורה חוויתי אלימות פה ושם, אבל בחמש השנים האחרונות הכל מאוד התעצם", היא אומרת. "האלימות של ההורים והתלמידים היא על בסיס יומי. שיח בריוני, אלימות פיזית. ילדים משכו לי בשיער, הפילו אותי על הרצפה, מילאו את הפה במים וירקו עליי כשאני על הרצפה. השפלה נוראית". לדבריה, היא חוותה גם בעיטות בבטן, קריעת שרוולים ותכשיטים. "מדובר בילדים רגילים בבית ספר רגיל", היא מדגישה.

לדברי המורה, התופעה קשורה גם להתנהלות ההורים. "הילדים מקבלים גיבוי מההורים, שבמקום להזדעזע הם מאיימים באמירות כמו 'אני אשרוף את בית הספר, את לא תראי אור יום'", היא מספרת. "כשהייתי תלמידה לא זכורה לי אלימות כזאת. כילדה פחדתי שידברו עם אמא שלי, היום זה לא מעניין אותם. אם את מספרת שהילד ירק עלייך, התגובה תהיה 'מה עשית שגרם לו לעשות את זה'. האשמה עוברת אל המורה, בדיוק כמו תסמונת האישה המוכה".

המורה מוסיפה כי עמיתות רבות חוששות לדווח על אלימות. "המורות לא תמיד מספרות, חוששות מתגובת ההנהלה ומתגובת ההורים", היא אומרת. "גם הידיים של ההנהלה כבולות. מזמינים את ההורים, עושים שיחה, ואז אחרי יום או שבוע זה קורה שוב. רק אם אנחנו פונים להסתדרות המורים, אפילו להשבתה של שעה או שעתיים, יש אפקט. אבל יום למחרת את שוב חוטפת מכות".

למרות הכל, היא נשארת במקצוע. "אני אוהבת ללמד", היא אומרת. "מספיק שילד אחד אומר לי מילה טובה ומחבק אותי, ואני יודעת מה קורה אצלו בבית. זאת שליחות בשבילי. זה כמובן פוגע בי בפן האישי, יש לך ילדים משלך ואת חוזרת מתוסכלת ובוכה. אם זה היה תלוי בבעלי, מזמן הייתי עוזבת".

לדבריה, הפתרון מתחיל בצעדים בסיסיים: "חייבים קודם להגביל את השיח האלים, לא לתת אפשרות להורים לפנות אלייך בטלפון בכל שעה ולא לתת להם להיכנס לכותלי בית הספר מתי שהם רוצים. אולי צריך לעשות סדנאות לתלמידים, לא רק לאלימים אלא לכולם, ללמד אותם ערכים. יש תחושה של חוסר מוגנות. התרגלנו לקבל מכות. זה מזעזע".

"מנרמלים את האלימות"

עדנה דוד, סגנית מזכ"לית הסתדרות המורים ויו"ר סניף חיפה והמרחב, מאשרת את התמונה הקשה. "זה הפך סוג של נורמה וכמעט כמו תסמונת האישה המוכה", היא אומרת. "מסתירים את זה בתוך בתי הספר, וכשזה מגיע אלינו פתאום נחשפת התמונה. מכילים את הכל: פה הוא רק קילל, פה הוא רק דחף. האלימות הפכה למשהו רגיל".

לדבריה, ההורים עצמם מזינים את הבעיה. "השיח של ההורים עם המורים והתייחסותם האלימה מנמיכים את מעמד המורה בעיני התלמידים", היא מסבירה. "כשהורה אומר למורה 'מי אתה, אני אגרום שיפטרו אותך', זה משפיע על התלמידים. היום בתוך בתי הספר משולבים ילדים שלא מתאימים לבית ספר רגיל, ואין אנשי מקצוע עם הכשרה מתאימה".

דוד מצביעה על בעיה מבנית נוספת. "בעקבות חוק החינוך המיוחד, הורה יכול להחליט איפה הוא שם את הילד שלו", היא אומרת. "אבל מי רואה את המורים? מי רואה את הגננות? אחר כך מתפלאים שאין מורים. הפתרונות צריכים להיות עמוקים, לא שטחיים".

דוד מותחת ביקורת ישירה על משרד החינוך. "אנחנו בהסתדרות המורים שמים דגל אדום, משביתים ומקיימים אסיפות הסברה, אבל הפתרונות צריכים לבוא ממשרד החינוך", היא אומרת. "תאספו נתונים על האלימות. מדברים על שלומם של המורים אבל אנחנו לא רואים טיפול. לא רואים בדיקות התאמה של תלמיד למוסד שבו הוא נמצא, לא רואים טיפול בעובדי הוראה שנפגעו, ולא רואים מניעה מראש".

להשבתות, היא מציינת, יש לעיתים השפעה ממשית. "כל פעם שאנחנו פועלים אנחנו לא עוזבים עד שאנחנו רואים טיפול בילד, לפעמים גם הרחקה לצמיתות", היא אומרת. "יש ועדות, יש החלטות, יש פעולה משותפת של כל הגורמים. ברגע שיש פעולת אלימות, אפילו הקטנה ביותר, גם מילולית, המערכת צריכה להגיב בעוצמה. לקרוא להורים, לפתוח תיק במשטרה, להוציא צו הרחקה להורה מכותלי בית הספר או להתחיל תהליך הרחקה לילד".

דוד מוסיפה כי יש צורך דחוף לחזק את מעמד המורה. "צריך להוציא חוזר להורים איך מדברים לעובדי הוראה ואיך נכנסים לבית הספר. בית הספר הוא לא טיילת", היא אומרת. "יש בכל בית ספר שומר, אבל גם השומרים חשופים לאלימות. לא להשתיק את הנושא, לתת יותר תקציבים, להוסיף תקנים לעוד יועצים ומטפלים. זה צריך להיות בראש סדר העדיפויות שלנו כמדינה".

לדבריה, למשרד החינוך יש כלים שהוא לא משתמש בהם. "הוא יכול לקיים ועדות התאמה ולהעביר ילדים למוסד מתאים למרות התנגדות ההורים", היא אומרת. "נכון, זה כרוך באי נעימות ולא תמיד נוח, אבל אי אפשר להוסיף עוד ועוד תלמידים שלא ממש מטופלים לתוך הכיתות. יש הרבה דברים שאפשר לשפר בשותפות משרד החינוך, הרשויות והמפקחים, אבל קודם כל צריך להודות בבעיה, לא לטשטש אותה".

"אנחנו מתכוונים לנקוט בכל האמצעים שיש לנו", מסכמת דוד, "ואם זה לא יטופל, אנחנו גם נכריז סכסוך עבודה".