איך לצלוח את המשך החופש הגדול ברוגע?

אחד הרגשות המתישים והמבלבלים ביותר שהורים חווים בכלל ועוד יותר שבחופש הגדול הוא תחושת חוסר האונים. חוסר אונים הורי נוצר כאשר ישנה תחושה של  איבוד שליטה על המצב - על התנהגות הילדים, על רגשותיהם ואפילו על רגשותינו. תחושה זו עשויה לנבוע מכמה גורמים: הציפייה הבלתי מציאותית לשקט וסדר והציפייה שהפעם זה יהיה אחרת. זוהי היא תחושה קשה מאוד, טעבור חלק מהאנשים אפילו ממש בלתי נסבלת, ובשל כך, ובלי להתכוון, אנו עושים טעויות רק כדי שתחושה זו תיפסק. בקליניקה, אני רואה שהטעויות הנפוצות יותר של הורים במצב זה כוללות: כניסה למאבקי כוח אינסופיים (שבהם, כמו בכל מאבק, כולם מפסידים); ויתור מוחלט על גבולות בניסיון "לרצות" את הילדים, או לחלופין היצמדות נוקשה מדי לכללים ללא כל גמישות. כל אלו לא רק שלא פותרות את המצב, אלה  מחמירות אותו. גם בכאן ועכשיו וגם בהסתכלות לעתיד בכל מה שקשור לפיתוח היכולת של הילדים שלנו להתמודד עם החיים. השפעת התגובות שלנו על מערכת היחסים בנינו ועם שאר העולם.

כדי להתמודד עם תחושת חוסר האונים, חשוב, מצד אחד לזכור שזו תגובה נורמטיבית במצב של שינוי שיגרה. ומצד שני להתאים את רף הציפיות מעצמכם ומהילדים הבית אולי לא יהיה מסודר כמו שאתם רגילים ורוצים, שעות המסך יתארכו בתקופה הזו, להתמקד בטוב גם אם הוא קטן, ממש לחפש, להתרגש ו"להתחמם" מרגעים בודדים של שקט, משחק משותף בין האחים, או שיתוף פעולה. לבקש עזרה באופן יזום (גם אם זה רק "שעה של שקט" מחבר או בן משפחה); ולזכור שגם אם היום היה קשה, מחר הוא יום חדש עם הזדמנות להתחלה טובה יותר.

כדי להבין טוב יותר מה עובר עלינו, כדאי להכיר שני מושגי יסוד מעולם הפסיכולוגיה ההתפתחותית:

ויסות רגשי: היכולת של אדם לנהל ולהתמודד עם מגוון הרגשות שעולים בו באופן יעיל ומאורגן. אצל ילדים, יכולת זו עדיין מתפתחת, ולכן הם נוטים לבטא רגשות בעוצמה גדולה יותר (התקפי זעם, בכי, תסכול). אצל מבוגרים יכולת זו אמורה להיות מפותחת דיה, אך ניתן לראות התפתחות זו על "ציר" ויש לא מעט אנשים שמסיבות שונות ומגוונות "שריר" זה לא תמיד מספיק מפותח.  בחופש הגדול היכולת של ההורים בכל הנוגע לוויסות רגשות נחלש עקב העומס והאינטנסיביות, מה שמוביל לתגובות אימפולסיביות יותר.

מאבקי כוח: מבחינת הילדים, אלו אינם רק "דו-קרב" על מי ינצח, אלא ביטוי לצורך של הילד באוטונומיה, עצמאות, ותחושת שליטה. ילדים בוחנים גבולות, והורים, מתוך רצון לשמור על סדר ומשמעת, נכנסים לעיתים קרובות למאבקים אלו, המתישים את שני הצדדים.

הבנה זו מאפשרת לנו להסתכל על ההתנהגויות המאתגרות של הילדים לא כ"התקפה אישית", אלא כביטוי לצורך פנימי או לחוסר יכולת לוויסות, ומאפשרת לנו להגיב ממקום מווסת ומכיל יותר. ככל שנפנים את התפיסה שילדים לא עושים נגד ההורים שלהם, הם עושים בעד עצמם, נוכל לתת פרשנות שתייצר רגש מווסת יותר בעקבות כך תגובה שקולה ולא מתוך אוטומט.

כלים פרקטיים לקיץ רגוע יותר

אז איך יוצאים מהלופ הזה ויוצרים חופש גדול נעים יותר? הכנתי לכם כמה רעיונות וכלים פרקטיים:

הכירו בקושי שלכם ואפשרו לעצמכם להרגיש: הצעד הראשון הוא להפסיק להרגיש אשמה. זה בסדר גמור שקשה לכם. הכרה ברגשותיכם מאפשרת לכם להכיל אותם במקום להדוף אותם. שתפו בן/בת זוג, חבר/ה או איש מקצוע. שימו לב, חשוב מאוד לא לשתף את הילדים בקושי שלכם מולם. זו העמסה רגשית כבדה מאוד ומיותרת

תכנון גמיש ולא מושלם: במקום לנסות לתכנן כל רגע בחופש, צרו מסגרת גמישה. קבעו זמנים קבועים לארוחות ושינה, אך השאירו מקום לספונטניות. זכרו: לא חייבים למלא כל רגע בפעילות. שעמום הוא מנוע ליצירתיות!

זמן איכות עם הילדים – וזמן איכות לעצמכם: הקפידו על "זמן אחד על אחד" עם כל ילד בנפרד. זה מחזק את הקשר בניכם ומפחית את הצורך שלהם בהתנהגויות שליליות לקבלת תשומת לב. במקביל, הקפידו על "זמן הורה" והצהירו עליו לילדים – גם אם זה עשר דקות של שקט עם כוס קפה, קריאת ספר או מקלחת ארוכה.

הצבת גבולות ברורים ועקביים: ילדים זקוקים לגבולות כדי לחוש ביטחון. קבעו מספר מצומצם של כללים ברורים ופשוטים, והיו עקביים באכיפתם. במקום "לא!" מתמשך, נסו להציע חלופות: "אני מבינה שאתה רוצה לשחק עכשיו, עכשיו זה הזמן לארוחת ערב. אחרי הארוחה תוכל לשחק". במקום להגיד לא, אסור, אי אפשר - הסבירו מה כן, מתי כן, מה צריך לקרות בשביל שנגיד כן. "אפשר לראות סרט כאשר עד השעה 19:00 אנחנו אחר ארוחת ערב ומקלחת". זה מגייס את הילדים בצורה אחרת לגמרי.

בחירה במקום מאבק כוח: במקום להגיד "כנס למקלחת עכשיו!", נסו להציע בחירה מוגבלת: "אתה רוצה להתקלח עכשיו או אחרי האוכל?". זה נותן לילד תחושת שליטה ומפחית את הצורך שלו להילחם בנו.

התמודדות עם התקפי זעם – ברוגע: כשהילד חווה התקף זעם, זכרו - הוא לא נגדכם, הוא נאבק עם רגשותיו. נשמו עמוק, נסו להישאר רגועים, והציעו תמיכה במקום להעניש. "אני רואה שאתה כועס מאוד. אני כאן איתך". כשהוא בסערה, אתם נדרשים להיות יבשה!

חיזוקים חיוביים: שימו לב להתנהגויות הרצויות של הילדים וחזקו אותן במילים ובמעשים. "איזה יופי ששיחקתם ביחד יפה כל כך!" חיזוקים אלו מעודדים את הילדים לחזור על ההתנהגויות החיוביות. מה שעשית עכשיו מראה על זה שאתה ילד ממש גמיש/ מתפשר/ מתחשב ועוד. לא מספיק לומר רק כל הכבוד, צריך לדייק על מה השבח.

היעזרו בקהילה: אל תהססו לבקש עזרה מחברים, משפחה, או אפילו לארגן "קבוצת תמיכה" עם הורים אחרים. חלוקת נטל, שיתוף בחוויות ותחושה שאתם לא לבד – יכולים לעשות הבדל עצום.

החופש הגדול הוא תקופה מאתגרת, אך עם כלים נכונים, הבנה והרבה חמלה עצמית, ניתן לצלוח אותו בהצלחה. זכרו שאתם עושים עבודה מדהימה, ושהקושי הוא חלק טבעי מהמסע ההורי. תהנו מהרגעים הקטנים, ותנו לעצמכם קרדיט על כל יום שעובר בשלום. קיץ נעים ורגוע לכולם.

הכותבת אמא לחמישה, מדריכה ומלווה הורים להורות נינוחה, מטפלת רגשית באמצעות פסיכותרפיה ממוקדת לילדים ומתבגרים,  M.A בחינוך עם התמחות בלקויות למידה והפרעות קשב וריכוז. בעלת קבוצת הווצאפ "מעשה בהורות" וקבוצת הווצאפ "מדברים מתבגרים"