בין שגרה לחרדה: הדילמה של ההורים בדרך חזרה למסגרות

לילה של אזעקות, ילדים שמתעוררים בבהלה, מעבר בין ממ"ד ומקלט למיטה ושעות שינה שנקטעות שוב ושוב. הבוקר מגיע מוקדם מדי, עם עייפות ותחושת חוסר ודאות, ואז מגיעה ההודעה על הפסקת אש והחזרה ללמידה פרונטלית מלאה. לכאורה, השגרה חוזרת במהירות, אך עבור לא מעט הורים דווקא המעבר המהיר מעלה דילמה חדשה. ההורים בעצמם כבר איבדו בחלקם אמון במוסדות המדינה שאמונים על ביטחונם ושלומם ולכן כל החלטה מקבלים בזהירות וערבון מוגבל. האם נכון להחזיר מיד את הילדים למסגרות לאחר ימים של אזעקות, חוסר שינה ותחושת חוסר יציבות והאם נכון להמתין ולבחון שאכן הפסקת האש נשמרת והמציאות מתייצבת? החזרה למסגרות נועדה לאפשר לילדים אי של שפיות, להפחית בדידות ולאפשר גם להורים לחזור לתפקוד, אך עבור ההורים עצמם, בהיעדר אמון במוסדות הרשמיים של המדינה, התחושה היא כי האחריות הם על הכתפיים שלהם, והיא אינה רק שאלה של שגרה, אלא גם של ביטחון, אחריות וצורך בשליטה במציאות מעורערת.

אין עוררין על כך שילדים זקוקים למסגרת מארגנת. כך תמיד וביתר שאת, בתקופות של חוסר ודאות. השגרה עבור ילדים אינה רק הלימודים עצמם, אלא המפגש עם החברים, הפעילויות והאינטראקציות. התפתחות הילדים מושגת באמצעות חקירה וסקרנות שסביבתם מייצרת. הגירויים שארבע קירות הבית מייצרים, טובים ככל שיהיו, הם מוגבלים ביותר (וזאת, עוד מבלי שהזכרנו את נזקי המסכים). כאשר ילדים נשארים בבית לאורך זמן, במיוחד בתקופות של מתח ביטחוני, הם עלולים לחוות בדידות, חוסר סדר ותחושת אי יציבות מתמשכת. בנוסף, הם חשופים יותר לשיחות של מבוגרים, לחדשות ולאווירה הכללית של דריכות, גם כאשר ההורים מנסים להגן עליהם.

עבור חלק גדול מהילדים, החזרה למסגרת היא גם חזרה למקום מוכר שמייצר תחושת ביטחון. המסגרת מאפשרת להם להתרחק מעט מהמתח בבית ולחוות תחושת נורמליות, גם כאשר המציאות סביבם רחוקה מלהיות רגילה.

ההורים חווים את המציאות ללא פילטרים. הם עוקבים אחר הדיווחים, עדים לחדשות המתפרצות ולעדכונים השוטפים וגם לאחר ההכרזה על הפסקת האש, חלק גדול עדיין בוחנים בזהירות האם המציאות אכן מתייצבת. החששות מתעוררים באופן טבעי, במיוחד כשמדובר בילדים צעירים, ונוגעים לשאלות אם יש מרחב מוגן וכמה זמן לוקח לקבוצה של ילדים להיכנס אליו, אם הצוות ערוך למצבי חירום ואם הילד יצליח להתמודד עם אזעקה כאשר ההורה אינו לידו. הפער הזה בין הצורך של הילדים לשגרה לבין החרדה של ההורים אם תופר הפסקת האש כאשר הילדים במסגרות, מייצר לבטים אמיתיים, שאין להם תשובה אחת נכונה וחד משמעית.

שגרה בזמן מלחמה היא תהליך, לא החלטה אחת

החזרה ללמידה פרונטלית מלאה היא צעד משמעותי קדימה, אך מבחינה רגשית החזרה לשגרה אינה מתרחשת ביום אחד. יש הורים שירגישו מוכנים לשלוח את הילדים כבר ביום הראשון, מתוך רצון לחזור לשגרה במהירות ולהשיב תחושת יציבות. לעומתם, יהיו הורים שיבחרו להמתין יום או יומיים, לראות שהפסקת האש נשמרת, ולהתקדם בהדרגה מבחינה רגשית, גם אם המסגרות פתוחות במלואה.

גם הילדים עצמם מגיבים באופן שונה. יש ילדים שיחזרו בהתלהבות למסגרת ולחברים, ואחרים שיגיעו עם עייפות, רגישות גבוהה יותר או קושי בפרידה לאחר תקופה ממושכת בבית. לכן, גם כאשר החזרה היא מלאה מבחינה מערכתית, מבחינה רגשית מדובר עדיין בתהליך הסתגלות.

גם כאשר הורים מנסים להסתיר את החרדה, ילדים מרגישים היטב את המתח. הם קולטים את ההתלבטות ואת חוסר הוודאות, ולעיתים מגיבים בהתאם. לכן חשוב גם האופן שבו מדברים עם הילדים ומתווכים להם את השינויים. דווקא עכשיו, כשהשגרה חוזרת במהירות, חשוב להדגיש לילדים שהחזרה למסגרות היא צעד חיובי, אך טבעי שגם הם וגם ההורים עדיין מסתגלים למצב החדש. חשוב להדגיש שנעשים מאמצים לשמור על ביטחונם, שיש מרחבים מוגנים ושגם המבוגרים מתמודדים יחד עם המציאות.

החזרה למסגרות נתפסת כהחלטה מערכתית, אך עבור ההורים מדובר בהחלטה רגשית עמוקה. היא נוגעת בתחושת האחריות, בהגנה על הילדים ובניסיון לשמור על שגרה משפחתית בתוך מציאות מורכבת. גם כשהשגרה חוזרת במהירות, חשוב לזכור שההסתגלות הרגשית לוקחת זמן, הן עבור הילדים והן עבור ההורים ולכן חשוב לתת מקום גם ללבטים ולחששות.

אז מה עושים?

אין נכון או לא נכון, אבל יש כמה נקודות שיכולות לסייע בקבלת החלטה ולהקל עלינו מעט:

להקשיב לילדים ולבחון כיצד הם מרגישים לגבי החזרה למסגרת: כדאי לא רק להודיע לילדים על החזרה ללימודים, אלא לשאול כיצד הם מרגישים. חלק מהילדים ירצו לחזור מיד לחברים ולשגרה, בעוד אחרים עשויים להביע חשש, עייפות או קושי בפרידה לאחר תקופה ממושכת בבית. מתן מקום לתחושות שלהם מאפשר להם להרגיש מובנים ומסייע להפחית חרדה. מעבר לכך, ההקשבה יכולה לעזור להורים להבין האם הילד זקוק לחזרה מלאה ומהירה, או דווקא להסתגלות הדרגתית.

לבדוק את תחושת הביטחון האישית שלכם, כי ילדים מרגישים את ההורים: גם כאשר ההורים מנסים לשדר רוגע, ילדים מזהים היטב היסוס או מתח. לכן חשוב לשאול עד כמה אנחנו שלמים עם החזרה לשגרה. האם אנחנו רגועים עם ההחלטה לשלוח למסגרות, או פועלים מתוך לחץ חיצוני. כאשר ההורה אינו רגוע, הילד עשוי לחוות חוסר ביטחון גם במסגרת. לכן חשוב שפינו וליבנו יהיו שווים בשיח מול הילדים ואם קיים היסוס או חשש מצידנו, הילדים יחושו אותו כך או כך.

לברר מול המסגרת את תנאי המיגון וההיערכות: בדיקה של מרחבים מוגנים, זמני הגעה והיערכות הצוות יכולה להפחית חוסר ודאות ולחזק את תחושת הביטחון. כאשר ההורים יודעים שיש מענה ברור למצבי חירום, קל יותר לקבל החלטה ולשדר לילדים ביטחון. בנוסף, המידע מאפשר להסביר לילדים בצורה רגועה וברורה מה עושים במקרה של אזעקה.

בין חזרה מלאה לחזרה הדרגתית: גם כאשר הלמידה חוזרת באופן מלא, לא כל הילדים חוזרים באותו קצב. יש ילדים שירוויחו מחזרה מלאה ומהירה, בעוד אחרים יזדקקו לזמן הסתגלות. אפשר לשים לב לעייפות, רגישות או קושי בפרידה בימים הראשונים, ובהתאם לכך לשקול התאמות. חשוב לזכור שכל ילד מגיב אחרת, ולעיתים גם בתוך אותה משפחה יהיו צרכים שונים.

להבין שגם חזרה מלאה יכולה לדרוש התארגנות אחרת מבחינה רגשית: החזרה למסגרות מגיעה לאחר תקופה ארוכה של מלחמה מתח, אזעקות וחוסר שינה. לכן ייתכן שהילדים יהיו רגישים יותר, חשדניים, זהירים, מבולבלים וחסרי ריכוז. מדובר בתגובה טבעית למצב מתמשך של אי ודאות. חשוב לשמור על ציפיות ריאליות ולהבין שגם כאשר השגרה חוזרת, תחושות הביטחון והאמון נבנות בהדרגה.

להכין את הילדים מראש ולחזק את תחושת המסוגלות והכוחות שלהם: כדאי להזכיר להם מה עושים במקרה של אזעקה ולציין בפניהם שאתם סומכים עליהם. ילדים שכבר מתורגלים יודעים מה מצופה מהם, והזכרת הדברים יכולה להפחית חשש. הידיעה שיש להם כלים להתמודד מעניקה תחושת שליטה ומסייעת לחזרה רגועה יותר למסגרת.

לשמור על שגרה גם בבית בימים הראשונים: גם לאחר החזרה למסגרות, חשוב לשמור על סדר יום יציב בבית, שעות שינה מסודרות, זמן מנוחה ופעילות רגועה. השגרה הביתית מסייעת לילדים להתאושש מהתקופה האחרונה ומאפשרת מעבר רגוע יותר לשגרה מלאה.

החזרה לשגרה בתקופה כזו אינה נקודה אחת בזמן, אלא תהליך מתמשך שבו גם הילדים וגם ההורים מתרגלים מחדש למציאות מורכבת. כולנו תקווה שהפסקת האש תאפשר חזרה לשגרה, אך באופן טבעי אנו חשדניים יותר, חשים את עייפות החומר ולמודי ניסיון. ככל שנשכיל לקבל את הסתירות הללו בחמלה ובהסכמה, כך נהיה טובים יותר הן לעצמנו והן לילדינו.

בכל מקרה של מצוקה או חרדה, ניתן לפנות לסיוע. מרכז אלה מעניקה סיוע נפשי בעת הזו, 5 טיפולים ללא עלות לכל מי שמרגיש שזקוק לכך בעקבות המלחמה והמצב. לתיאום טיפול בוואטס אפ 050-6644000 או במרכז הפניות 1800-800-440

הכותבת היא עו"סית קלינית, פסיכותרפיסטית וסמנכ"לית, עמותת מרכז אלה לסיוע נפשי במקרה של משברים, טראומה ואובדן