"אבא לקח מזוודה ונעלם"

ד"ר מיכל בן מאיר (51), פסיכולוגית קלינית המתמחה בהפרעות אכילה, ואם לשני בנים (19,15) בחרה לעשות צעד לא מובן מאליו בעולם הטיפול: לשלב בין ידע מקצועי לחשיפה אישית. בספרה "חמשת מפתחות הקסם להתבגרות ערה" - צידה לדרך לנערות", היא פורשת מסע פנימי שמתחיל בגיל ההתבגרות שלה עצמה ומבקשת להעניק לנערות של היום כלים לוויסות רגשי, חמלה ובחירה. "בעולם הפסיכולוגיה זה לא מקובל לחשוף את עצמך", היא אומרת בשיחה עם mako, “אבל היה בי צורך עמוק להביא בשורה. רציתי לדעת שכל מה שחוויתי לא היה לשווא".

נקודת המפנה בחייה של בן מאיר היה בגיל עשר. "אבא שלי עזב את הבית בליל הסדר, בלי הכנות מוקדמות. הוא פשוט לקח מזוודה ונעלם", היא מספרת. העזיבה הפתאומית יצרה טלטלה רגשית עמוקה. אביה התמודד עם משבר נפשי שכלל אפיזודות מאניות ודיכאון, ובמשך שנים הקשר ביניהם היה מורכב, רצוף משברים וכאב. "ברגע שהתייצב הוא תפקד כראוי, אבל הוא היה מגיע ואז נעלם שוב, בגיל 14 הוא ניתק איתי קשר לשנתיים".

עם אחות שגדולה ממנה בשבע שנים ואם (העיתונאית והסופרת רות מגד) שניסתה להחזיק כלכלית את הבית, בן מאיר חוותה את ההתבגרות בתחושת בדידות עמוקה, ומצאה חברות בעיקר אצל כלבתה טוני. בגיל 12 היא הציעה לאמה לעבור לתל אביב. "בקרית אונו הייתי היחידה שהוריה התגרשו, בתל אביב הרגשתי שהגעתי הביתה".

המעבר סימן התחלה חדשה, אך עדיין בתוך תוכה, היא הרגישה לא מובנת. "הייתי ילדה טובה ששותקת, עד שלא יכולתי יותר ואז הייתי מתפרצת". סערת הרגשות שחוותה כנערה, האשמה העצמית, הבדידות והצורך בוויסות רגשי, הובילו אותה שנים מאוחר יותר לחפש דרך לטפל באחרים.

בגיל 21 טסה לניו יורק והשלימה שלושה תארים בפסיכולוגיה, לאחר ששבה לישראל פתחה קליניקה עצמאית. השינוי המשמעותי בחייה המקצועיים והאישיים התחולל כשנחשפה לעולמות המיינדפולנס והבודהיזם. כמי שגדלה עם נטייה לביקורת עצמית ושיפוטיות, היא מצאה בדרכים אלו ובשמאניזם מושגים כמו חמלה עצמית, שלא פגשה בלימודיה האקדמיים.

"הבנתי שבקליניקה אני מצליחה לשלב את הפסיכולוגיה עם השפה הרוחנית", היא אומרת. מתוך החיבור הזה נולד הרצון לתת את המתנה הזו הלאה. "חשבתי שאם היו לי כלים כאלו בתור נערה, הייתי סובלת הרבה פחות ומצליחה לווסת את האשמה וההלקאה העצמית. רציתי להנגיש לנערות את הכלים שיאפשרו להן לעבור את גיל ההתבגרות עם וויסות עצמי".

"הנערה שהייתי נפגשה על הדף עם המטפלת שאני היום"

הספר שכתבה מיכל מיועד לדבריה לנערות מגיל 12 והלאה. "גיל ההתבגרות בימינו ארוך יותר", היא אומרת, "אך לא מעט נשים מוצאות בו משהו עבור 'הנערה שבתוכן'". הספר בנוי סביב חמישה מפתחות מרכזיים מעולם המיינדפולנס והפסיכולוגיה: עצירה והתבוננות, מתן תוקף לרגש, חמלה עצמית, השהיית תגובה ובחירה. כל מפתח מוצג דרך שילוב של סיפור אישי, מקרה טיפולי (עם פרטים מטושטשים), הסבר מקצועי ותרגול מעשי, את הספר מלווים איורים של דנית גיגי, הממחישים את הכתוב.

מתוך המפגש היומיומי עם נערות בקליניקה, עלו שוב ושוב חרדה, דימוי גוף, פרפקציוניזם, תחושת אשמה, בדידות. "הייתי יוצאת ממפגשים עם נערות וכותבת את מה שזה עורר בי. הנערה שהייתי והמטפלת שאני היום נפגשו על הדף, וכך התחיל הסיפור שלי", היא מספרת, "שילבתי בסיפורים האלה כלי התמודדות ותרגולים לכל מפתח, שאיתם אני עובדת בקליניקה. תרגול של הכלים הללו יכול לסייע לנערות להתמודד עם נושאים חברתיים, מיניות, פרפקציוניזם ועוד, באופן שמיטיב איתן". לצד הקריאה, הספר בנוי כיומן פעיל עם תרגילים, שאלות פתוחות ודפים ריקים לכתיבה ולביטוי עצמי.

כמי שפוגשת מדי יום נערות שחוו את משבר הקורונה, ואת ההשלכות של מציאות ביטחונית, בן מאיר רואה מקרוב את ההשפעות של תקופות אלו. "יש נערות שמתפרקות ויש כאלה שמגלות כוחות וחוסן. בקליניקה, אני תמיד מחפשת את הכוחות שלהן". אביה של מיכל נפטר לפני כשנה, ולא זכה לראות את הספר יוצא לאור. "הקשר בינינו היה מורכב אבל הוא היה סבא נפלא לילדים שלי, והצלחתי להשאיר את המשקעים מאחוריי. בעולם שבו כמעט כל נער ונערה נושאים עמם חוויה של קושי אני מאמינה בכוח של דוגמה אישית. כשאני יושבת מול נערה, יש משהו חשוב בידיעה שהמטפלת שמולה עברה דבר או שניים בחיים ומביאה איתה בשורה".