הורים, תחשבו טוב לפני שאתם עושים את הפעולה הבאה

פגשתי אותם בקניון מלחה בירושלים: תלמידים ותלמידות שלי מבית הספר בירושלים שיצאו ביחד והיו בדרך לשופינג. בהתחלה חשבתי שהם צוחקים עליי, מה שופינג? כולכם בני 12, נערים. ילדים. איזה שופינג בראש שלכם, אבל כשהם התחילו לשלוף מולי את כרטיסי האשראי הנטענים שלהם, הבנתי שככל הנראה פספסתי כאן משהו.

לקחתי את הכרטיס מאחד הבנים ואז לקחתי עוד אחת מאחת הבנות ושאלתי אותם בכמה כסף ההורים שלהם מטעינים את הכרטיסים האלו. "500 שקל בחודש", ענה לי בגאווה תלמיד שלי. "לי ההורים נותנים 700!".

"באמת?" שאלתי מופתע.

ואז לפני שהספקתי בכלל להבין מה הולך, התחילו כל התלמידים והתלמידות שהיו שם לנקוב בסכום שבו ההורים שלהם הטעינו את הכרטיסים שלהם עד שהגיעו לנער אחד ביישן שלא אמר כלום.

הסתכלתי עליו, חושש ממה שעוד רגע הולך להיות כאן ומזה שהנער כנראה מתבייש בזה שהכרטיס שלו לא מוטען כמו שאר החברים שלו, ובדיוק לפני שהם המשיכו הלאה, אחת מהתלמידות שליש אלה אותו: "מה אופיר, בכמה כסף ההורים שלך הטעינו את האשראי?". הכרתי את אופיר, והכרתי גם את המשפחה שלו. אבא שלו היה אחד מבעלי הבאסטות היותר מבוססות בירושלים, וכסף לא היה בעיה עבורם. אילו היה רוצה, היה יכול לבקש מההורים שלו להטעין לו את הכרטיס גם ב-2000 שקלים. אבל אופיר רק הסתכל אליהם בבוז ואמר להם: "אני ואבא שלי החלטנו שמבר המצווה שלי, בכל פעם שאני רוצה לקנות משהו שהוא לא חיוני בשבילי, אני קודם כל אעבוד בשבילו ואבא שלי ישלים לי. על כל שקל שארוויח אבא שלי ייתן לי שקל משלו. ככה מפתחים אחריות ולא ממשיכים לחיות על ההורים כמו ילדים קטנים".

שקט השתחרר בקבוצה.

לא הכרתי את אבא של אופיר באופן אישי, רק ידעתי מכמה מקומות שמדובר בבן אדם חכם ונבון ועכשיו הבנתי גם למה. בערב הרגשתי צורך להתקשר אליו: הוא ענה ואמר לי שהילד שלו דייק והוסיף עוד משהו: "אמרתי לילד שלי שהוא צריך לחשוב גם על נערים ונערות אחרים שאין להורים שלהם את הסכומים המופרזים האלו, ואם הם הולכים לקניון ביחד, אז מאוד כדאי שהם יתחשבו בהם ויהיו אכפתיים ולא יגרמו עוגמת נפש לתלמיד אחר. זה נקרא להיות אנושי".

ואני רק חשבתי על שאר ההורים של התלמידים שלי, שכולם היו מלומדים ומשכילים ואקדמאים, ובכל זאת אף אחד לא חשב לעצור רגע ולהבין את ההשלכות של מילוי הכרטיס של הילדים שלהם. אף אחד מלבד איש מצליח במיוחד, שהיתה לו האינטליגנציה הרגשית והחברתית בשביל להיות מספיק רגיש לחברים של הילדים שלו, שמגיעים מבתים שבהם מחשבים שקל לשקל ולא יכולים להרשות לעצמם לאפשר לילדים שלהם להסתובב עם כרטיסים נטענים בסכומים כאלו.

הורים, רגע לפני שאתם מטעינים את הכרטיסים לילדים שלכם תעצרו רגע ותחשבו האם הכרטיס הזה יצמיח אותם או שדווקא יגרום להם לגדול לתוך מציאות לא שוויונית, שתהפוך אותם לאטומים.