המורים נשחקים, והמערכת ממשיכה לדרוש מהם עוד

דוחות החינוך האחרונים שהונחו לפתחנו - בין אם זהו דוח ראמ"ה המקומי המצביע על כך ש-21% מהמורים בישראל שוקלים ברצינות לעזוב את המקצוע, ובין אם אלו נתוני ה-OECD המשקפים תמונה עגומה של מחסור בכיתות ועומס חריג - אינם רק תמרור אזהרה. הם קריאת השכמה מהדהדת לכל מי שעתיד החברה הישראלית יקר ללבו. כשצוללים לתוך הנתונים, השאלה המרכזית אינה רק מהי חומדת המצב הנוכחי, אלא באיזה חלק של התמונה אנו בוחרים להתמקד, וחשוב מכך - כיצד אנו פועלים מולה.

הנתונים היבשים מדאיגים מאוד: מדדי השחיקה של צוותי ההוראה רשמו עלייה של 4% בהשוואה לשנה שעברה. במקביל, שיעור המורים המתלבטים לגבי המשך דרכם במערכת זינק ב-5%. כמעט מחצית מהמורים בישראל (49%) מדווחים כי הם פועלים תחת תנאי עומס קשה ומתיש באופן יום-יומי. הנתונים הללו מתחברים ישירות למציאות בשטח, שבה מחסור חמור במשאבים פיזיים ובכיתות לימוד הופך את המשימה הפדגוגית למאבק הישרדות יום-יומי. המורים שלנו לא רק מלמדים, הם מנווטים בסערה קבועה של צפיפות, מחסור בתמיכה מערכתית ודרישות הולכות וגוברות.

עם זאת, דווקא מתוך הנתונים המורכבים הללו, עולה אמת יסודית ואופטימית אחת: חלק גדול של המורים והמנהלים עדיין שם. הם קמים מדי בוקר, נכנסים לכיתות ועושים הכל כדי להעניק לילדינו חינוך ערכי ואיכותי. יש בסיס חיובי עמוק, איתן ומחויב הקיים בציבור עובדי ההוראה בישראל. זוהי תחושת שליחות אמיתית, אהבה למקצוע ותפיסה עמוקה של החינוך ככלי לעיצוב פני הדור הבא. המורים לא איבדו את המצפן הערכי שלהם, והם אינם מוותרים בקלות. אך כאן בדיוק גם הסכנה הגדולה. הבסיס החיובי והמנוע הערכי הזה אינם משאב בלתי מתכלה. אי אפשר להמשיך ולבנות על רוח ההתנדבות ותחושת השליחות של המורים בזמן שהמערכת סביבם שוחקת אותם עד דק. הזינוק בשיעור המתלבטים והעלייה המתמדת בשחיקה מוכיחים כי אנו נמצאים בנקודת קצה מסוכנת. אם לא נשכיל לשמר, לטפח ולהשקיע באופן אקטיבי בבסיס האנושי המופלא הזה - המורים הללו ילכו ויתייאשו, ובסופו של דבר פשוט יעזבו.

שימור עובדי ההוראה אינו מתמצה רק בהעלאת שכר, אף שמדובר בצעד נצרך. מדובר בשינוי פרדיגמה עמוק: יצירת סביבת עבודה מכבדת, הפחתת עומסים בירוקרטיים מיותרים, מתן אוטונומיה מקצועית למורים ולמנהלים, והענקת ליווי רגשי ומקצועי תומך. צוותי ההוראה הם עמוד התווך של החברה. השקעה במורים היא ההשקעה הטובה ביותר שאנו יכולים לעשות למען עתידנו. הבסיס החיובי עודנו קיים, אך חלון ההזדמנויות לשמירתו הולך ונסגר. עלינו לפעול עכשיו, לפני שהמתלבטים של היום יהיו העוזבים של מחר.

הכותבת היא מנכ"לית קרן פוזן