איך דווקא יוטיוב יכול ליצור שינוי אצל ילדים ובני נוער

דמיינו את הרגע הזה: הילד שלכם מתכרבל בספה, עיניו מושפלות, הוא מסרב לספר על היום הקשה שהיה לו בבית הספר, אף שאתם שואלים ומנסים לעודד אותו לשתף. "תעזבו אותי, אני בסדר", הוא ממלמל, אבל אתם יודעים שזה רחוק מהאמת. לא מעט ילדים, בעיקר אלה שמרגישים פחות בנוח עם שיח רגשי פתוח, סוגרים את עצמם כמו צדפה כשמנסים להביא אותם לספר מה הם מרגישים במיוחד בזמן שהם בכאב או מצוקה. דיבור ישיר על פחדים או כישלונות גורם לחלק מהילדים להרגיש חלשים, ולכן הם מעדיפים לשמור על דימוי חזק למראית עין, ולהשאיר את הקשיים לא מדוברים.

רק שלפעמים ספר, סרט או סרטון יוטיוב יכול לעורר בהם השראה, והם מצליחים באורח פלא לפרוץ את החומה, לחבר, ולרגש אותם. למה זה קורה? כי הם לא דורשים מילים. הם פשוט מתחברים בשקט אל הנפש ופותחים את הלב של הילדים, כי הם לוקחים ממנו את מה שהם צריכים מבחינה רגשית באותו הרגע. סיפורים או סרטונים נוגעים במקום בנשמה שבו המילים לא מספיקות ומאפשרים לפרוק רגשות.

סיפורים בין אם בספרים, בעל פה או בסרטים הם הדרך האנושית הכי טבעית, ראשונית, זורמת ומרתקת להבין את עצמנו. הם כמו מפה פנימית: חושפים כוחות נסתרים, פחדים מעכבים, ואש שמחכה לבעור. במקום להטיף "תהיה חזק", הם מראים איך להיות חזק, דרך דמות שמרגישה בדיוק כמוך ואוזרת אומץ להתחיל במסע לעבר שינוי.

ג'וזף קמפבל, חוקר המיתוסים, תיאר את "מסע הגיבור" - דפוס אוניברסלי שחוזר בתרבויות מכל העולם: יציאה מהמוכר, התמודדות עם אתגרים מפחידים, גילוי כוח פנימי וחזרה מחודשת. זאת לא נוסחה קשיחה, אלא תהליך אנושי מעגלי ועמוק שדומה ללידה מחדש. קמפבל טען שמסע הגיבור נמצא בתוך כל אחד מאיתנו. כך כשילד קורא או שומע או רואה סיפור קורה קסם - הוא יכול למצוא את עצמו בדמותו של הגיבור. "גם אני מפחד לצאת מהבית", הוא יכול לחשוב, "אבל מה אם אנסה? אולי אצליח לנצח את הפחד כמו הגיבור".

הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט ראה במשחק את "המרחב הפוטנציאלי"- אזור קסום בין מציאות לדמיון, שבו הילד יוצר ומעבד רגשות בלי פחד משיפוט. ספרים וסרטים יכולים להיות המשך ישיר של משחקים, כיוון שילדים יכולים להיכנס באמצעותם לעולם בדיוני, לבכות עם גיבור שנכשל או לצחוק מטעות מביכה שקרתה לגיבורה, והכל באופן מוגן ובטוח שלא מדבר ישירות על החוויות של הילד עצמו. סיפור טוב מאפשר לגעת בפצעים הפנימיים ולעבד אותם בלי להרגיש חשוף מדי.

קרל גוסטב יונג, אבי הפסיכולוגיה האנליטית, הסביר את כוח הסיפורים דרך "הארכיטיפים" - דפוסים אוניברסליים של מחשבה, רגש והתנהגות הקיימים בתת-המודע הקולקטיבי של כל בני האדם. הם מופיעים במיתוסים, חלומות, סיפורים ואומנות, ומבטאים את החוויה האנושית הבסיסית ביותר, למשל "הגיבור", "הילד הנצחי", "האם הגדולה", "המורה" ועוד. סיפורים מביאים אותם לחיים, ומאפשרים לילדים לפגוש אותם מבחוץ. כך למשל, ילד שמזדהה עם אלזה מפרוזן (שמתמודדת עם פחד מכוחות לא מובנים שהיא מגלה בעצמה) או עם פיטר פן (שמפחד לגדול) – פוגש חלקים מעצמו. זה הופך דמות בדיונית למורה פנימי שמקדם שינויים בחיים.

ילדים לא נמשכים לגיבורים מושלמים. הם מתחברים לאלה שמפחדים, טועים ונופלים, אבל בסוף מצליחים לקום כדי להתמודד. דמויות כמו הארי פוטר (ילד דחוי ובודד שמגלה את הכוח שבחיבור האנושי ובחברות) יכול לעורר את התחושה - אם הוא הצליח ליצור קשרים שעוזרים לו, אולי גם אני יכול.

• סיפור שמקדם שינוי פנימי אצל ילדים צריך להכיל כמה מרכיבים:
  קושי אמיתי ומוחשי של הגיבור שהילד יכול להזדהות איתו - למשל בדידות בכיתה, פחד מכישלון, קונפליקט עם ההורים.
• תהליך עם מעידות וכישלונות שבו ההתקדמות הדרגתית, אמינה ואיטית.
• חולשה אנושית של הגיבורים שמבטאים פגיעות שיוצרת הזדהות של הילדים.
• סיפור שמביא אמת רגשית ואותנטיות, ולא הטפה או הכוונה ברורה לדרך ה"נכונה".
• סוף שבו לא הכול מתוקן ומסתדר, אלא יש עמימות כלשהי, או תחושה שאפשר להמשיך הלאה עם המורכבות והצלקות.

סיפורים בעולם הדיגיטלי: מיוטיוב ועד טיקטוק

לא כל ילד אוהב ספרים, אבל סיפורים נמצאים בכל מקום. למשל ביוטיוב. יוטיוברים צעירים לעיתים משתפים את הילדים שצופים בהם בחוויות והתמודדויות אישיות מהעבר כמו חרדה, קשיים חברתיים ועוד, וכך הם נותנים לילדים השראה להתמודד עם הקשיים שהם חווים בהווה. אלה "מסעות גיבורים" מודרניים, שמוכיחים שהצורך בסיפורים חי גם בעידן הדיגיטלי.

אם מדובר בספר סדרה או סרט, תפקיד ההורה להיות הגשר שבין החוויה הפנימית והרגשית של הילד לבין הסיפור. שאלו שאלות סקרניות: "מה גרם לך לאהוב את הדמות הזאת?", "אלו תכונות שלה דומות לתכונות שלך?", "מה היית אומר לה כחבר?". שאלות כאלה בונות אמון, מעודדות עיבוד רגשי ומזכירות שסיפורים הם רק ההתחלה של המסע, ושתפקידם לעודד את הילד לצאת לדרך הייחודית שלו.

אסנת גרתי היא פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער, מחברת הספר "בינתיים" לילדים ונוער המספר על מאיה, נערה עם קשיים חברתיים שמנצחת את המחסומים ופורצת קדימה.