בחודש האחרון המדינה סוערת. פיגועים מחרידים, פעולות נקמה קשות, מחאות ענק וקרע בעם שכל יום מחריף. מכל צדדי המפה הפוליטית אני שומעת קריאות שגורמות לי לדאוג לעתיד החברה הישראלית ולהמשך קיום מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. התחושה היא שכמעט ואי אפשר לנהל דיון על המצב בלי שהמושג "מלחמת אחים" יעלה.
לא משבר פוליטי - משבר חברתי
לפני פחות מחודש טסתי למסע ש"שנים לפולין עם תנועת הנוער העובד והלומד. המסע התעסק ברובו בציונות וביהדות, וסיימתי אותו עם גאווה לאומית גדולה, ועם תחושה שאחרי כל מה שעברנו, אין עוד דבר שיכול לאיים על העם היהודי. לא העליתי בדעתי שכשנחזור משם אפגוש מציאות שבה החברה הישראלית עומדת מול אחד המבחנים הכי קשים שעמדה מולם, אולי אי פעם.
בהתחלה תפסתי את המאבק כפוליטי בלבד. מה לי ולמערכת המשפט? אחרי הכירות מעמיקה יותר עם המצב בחברה, בהפגנות, בתקשורת ובשיח הבנתי שיש הרבה מעבר. המאבק הזה הוא כבר מזמן לא רק פוליטי. המשבר הנוכחי הוא קודם כל משבר חברתי. מערכת המשפט לא מושלמת, היא לא מגוונת מספיק, ואינה מייצגת כרואי את כלל החברה הישראלית. עם זאת, הרפורמה במתכונתה הנוכחית היא רפורמה מסוכנת המהווה איום ממשי לאיזונים והבלמים בין הרשויות בישראל ועלולה להוביל לפגיעה קשה בדמוקרטיה.
התמיכה ברפורמה מבוססת על תחושות של חוסר שוויון וחוסר הכרה של חלק גדול מהציבור. לצד זה, ההפגנות נגד הרפורמה מבוססות על פחד אמיתי של ציבור רחב. ללא הכרה עם תחושותיו של הצד השני, ובלי ניסיון להבין את התמונה הרחבה, זאת התנצחות ולא שאיפה לדמוקרטיה אמיתית. כדבריו של נשיא המדינה יצחק הרצוג, בנאום שנשא לפני מספר שבועות –"מי שמדמיין הדברות או אפילו הסכמה, בלי להתייחס ולהכיר בכאב של אחיותיו ואחיו מהמחנה השני – פשוט מוכיח שאין לו מושג על מה הוא מדבר".
בנוסף לתקווה, במסע לפולין קיבלתי גם עוד אחריות, כמדריכה, על מדינת ישראל. קיבלתי את האחריות על החניכים שלי, לשנות יחד איתם את המציאות. העתיד שלנו בסכנה. אף אחד לא יטיל עלינו את האחריות והמחויבות לעתיד החברה הישראלית, עתיד בני הנוער. עלינו לקחת אותה על עצמינו. אם לא נקום ונחליט שעושים זה לא יקרה, פשוט ככה. אסור לבני הנוער להתחמק ולטמון את הראש בחול. עלינו לפעול למען עתידנו, עתיד מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. אני כמדריכה בוחרת לחנך את החניכים לחוסר אדישות, הסתכלות מורכבת על המציאות, שיח מכבד וכן גם לפעול כשצריך, ועכשיו צריך.
"אנחנו עתידה של מדינת ישראל"
אני קוראת לבני הנוער, תלמדו על הרפורמה לעומקה, על מה היא יושבת, תכירו במשבר כשלכם. תבחרו לראות ותהיו אמיצים מספיק בשביל גם לעשות. לא רק תראו שאפשר אחרת אלא תעשו שיהיה אחרת, בשביל עתידנו המשותף
אנחנו קוראים לכלל הנוער בישראל לא להרחיק את עצמו מהסיטואציה. אנחנו עתידה של מדינת ישראל, ולנו יש הכוח ליצור שינוי. אל תתנו לקיצוניות ולפחד להוביל את המושכות – יש לנו את הזכות לפעול מתוך רצון ליצור חברה מתוקנת. תלמדו לעומק את משמעותה של הרפורמה, תהיו קשובים לתחושותיהם של כלל החברה. אל תפחדו להיות ביקורתיים, ואל תתעלמו מהביקורת של הסביבה אליכם.
לנו, כמדריכים בנוער העובד והלומד יש כוח והשפעה על המציאות. יחד איתנו עומדים עשרות אלפי החניכים שלנו, חניכים מכל רחבי החברה הישראלית. הדבר החשוב ביותר לנו כתנועה הוא גינוי האלימות והקיצוניות. אנחנו מתנגדים לאלימות בתוקף ומחנכים על כך את חניכינו. חבריי לתנועה ואני הגענו להבנה שצריך ליצור "זרם שלישי" בשיח הישראלי הקיים. זרם הקורא להידברות, שחושב על היום שאחרי, זרם שרוצה לדאוג ולקחת אחריות על עתידה של החברה הישראלית. אנחנו רוצים ליצור שיח מכבד בו אף אחד לא מרגיש מאוים או שמזלזלים בו.
בימים כאלה אני שומעת הרבה קולות של אנשים שלא מצליחים לדמיין דרך בה אנחנו כחברה יוצאים מהסיטואציה הזו. השסע כל כך עמוק, ההסתה רק מחריפה כל יום ונראה כאילו הקיצוניות מובילה את השיחה. אני מאמינה שיש רק דרך אחת להתגבר על המשבר החברתי הזה - הידברות.
הכותבת היא חברה בגרעין רואה, קומונרית של הנוער העובד והלומד בכפר הנוער רמת הדסה.