"גם בתקופות הכי קשות, מגיעים להם זיכרונות טובים"

חיילים, עולים חדשים, ילדים בגילי גן או בית ספר, ומה שמשותף לכולם הוא הבשורה הקשה שהם חולים בסרטן. עמותת רחשי לב, מטפלת בהם ובמשפחותיהם גם בשוטף וגם מפיקה עבורם משלחות חוויתיות לחו"ל. כך למשל, לבקשת ההורים והצוות הרפואי, הטיסה לאחרונה מנתה 90 איש שכלל צוות רפואי וכל הציוד הרפואי הנדרש, לאלפים האוסטרים.

בטיול יצאו הילדים לטיולים בפסגות מושלגות, לשייט באגמים ואומגות לאמיצים. "עבור הילדים זהו מסע של עוצמה. עבורם אלה כוחות אדירים שהם מקבלים כדי לנצח את הסרטן, ועבורנו זהו מפעל חיים שאנו נרגשים כל שנה להיות חלק חשוב בו", אומר מנכ"ל העמותה שימי גשייד, "עבורנו, לראות ילד מחייך בלי לחשוב על המחלה אפילו לכמה דקות - זו המשמעות האמיתית. המשלחת הזו היא לא עוד טיול, אלא חיזוק המשפחות שנמצאות במאבק יומיומי ומתנה גדולה לילדים. אנו מאמינים שלכל ילד וכל הורה זכאים לזיכרונות טובים, גם בתקופות הכי קשות בחיים". 

עמותת "רחשי לב" הוקמה לפני 38 שנה ע"י ראובן גשייד. המתנדבים והמתנדבות שלה, פועלים מדי יום במחלקות האונקולגיות בבתי החולים שיבא, תל השומר ואיכילוב, כדי להקל על הילדים את ההתמודדות עם המחלה הקשה, כשבמקביל היא הקימה את "בית הילד", ומלונית "לב פאתל", מלונות באיכילוב ובשיבא, למשפחות לילדים חולי סרטן הגרות רחוק. מדי יום מתארחים במלוניות מעל 55,000 ילדים ומשפחות.

"יצאתי ממשמרת בקריה, וגילו לי את המחלה"

רועי היה חייל כשגילו לו את המחלה, הוא שירת במודיעין ביחידה 9900 וחודשיים אחרי המלחמה אבחנו אותו: "הייתי בדרך למשמרת בקריה בזמן שעדכנו אותי שכנראה יש לי סרטן ושמעכשיו אני עובר לר״מ 2 וצריך להשתחרר מצה״ל, היה לי ממש קשה להתנתק מצה״ל בתקופה הזו וכל הזמן אמרתי לחברים ״אני הולך לחזור לא משנה מה. ברגע אחד עברתי ממלחמה למען המדינה למלחמה אישית".

רועי עבר עד היום עשרה מחזורי כימו, ניתוח כריתת צלע וחלק מהריאה והקרנות. היום הוא מחלים. "אני מוכרח לומר שהחוויה שהייתה לי בבית חולים היתה יחסית חיובית, החברים שלי היו חוזרים מעזה ובאים אליי במקום לעבור בבית, לצד בנות השירות של רחשי לב שהיו איתי לאורך כל הדרך וליוו אותי. אני מרגיש שהחברים שהיו סביבי, המשפחה ובנות השירות זה מה שהציל אותי. במשלחת אנשים מבינים מה אני עובר כי הם עוברים את זה גם ואנחנו תומכים זה בזה".

"גילו לבת שלי אלה, סרטן בגיל 3 וחצי", אומר יאיר ניסני, "היו לה כאבי רגליים, ואחרי בדיקת מח עצם גילו שיש לה לוקמיה". יאיר ביצע למעלה מ-200 ימי מילואים, ביחידה לוחמת, קיבל את ההודעה וחזר הביתה, לאחר מכן שוחרר ממילואים.  "לקחתי חל"ת כדי להתמודד עם המצב ולהיות שם עבור משפחתי. אתה חוטף בהתחלה שוק רציני ומרגיש שהחיים מתהפכים עליך, אבל אשתי ואני החלטנו להתאפס על עצמנו יחסית מהר ולשדר לאלה חוזק ותמיכה. אלה היתה בטיפול מרכזי באיכילוב והמצב התחיל להשתפר, ולאט לאט חזרה לגן. הטיפול החל לעבוד והמשפחה חזרה לשגרת החיים".

לדבריו "המשלחת הייתה מדהימה, הייתה חשיבה על כל הפרטים הקטנים, הרגשתי כאילו אני נוסע עם המשפחה שלי, אלה הייתה מאושרת ואהבו אותה ועטפו אותה. בסוף עבור ילדים שעוברים תקופה ארוכה בבתי חולים, המשלחת והיציאה למשהו מרגש, היא מטורפת עבורם, וגם עבורנו בתור הורים". 

"עלינו מאוקראינה בזמן המלחמה עם רוסיה והילד התמודד עם הרבה מאוד קושי - גם השפה", מספרת ויקי לשינר אמא של ילסיי, בן 15, מתל אביב, "שנה לאחר מכן גילינו שילסיי חולה בסרטן והמחלה הייתה במצב יחסית קשה, העבירו אותנו לטיפול נמרץ. ילסיי קיבל במשך שנה כימו קשה והרבה טיפולים, עד היום בעצם. פתאום השיער מתחיל לנשור ואני פחדתי שהוא לא יצליח להסתדר עם ילדים אחרים". 

המשלחת לאוסטריה, היא אומרת, היתה כמו חלום עבורם. "הילד בקושי מדבר עברית ולא הכרנו אף אחד שם, חששתי מאוד לצאת, אבל מהר מאוד הופתעתי לטובה, כל האנשים היו עם לב חם ופתוח והרגשתי שאני נמצאת עם משפחה. "בחיים לא ראיתי דבר כזה בשום מקום בעולם, כמו הפעילות של רחשי לב, זה רק ישראלים, יש משהו מאוד מיוחד בישראלים". 

"זה היה סיפור אהבה"

"מגיל צעיר אני מתנדב ולפני 13 שנים בת שירות פרסמה שמחפשים צלם בהתנדבות לאחת מהפעילויות במחלקה האונקולוגית, והגעתי, ומשם זה היה סיפור אהבה", אומר דניאל אדרי בן 34, מפתח תקווה, מתנדב בעמותה כצלם. "מאז אני צלם הבית של העמותה. התפקיד שלי הוא לצלם ולתעד את הזיכרונות הטובים במחלקה האונקולוגית, גם עבור המשפחות של הילדים שלא מצליחים להחלים מהמחלה. אני נקשר לילדים בצורה מיוחדת. זאת הפעם הרביעית שאני יוצא למשלחת. לילדים יש קושי להצטלם, לא כולם מרגישים בנוח עם עצמם בתקופת המחלה ולכן לא תמיד נוח להם להצטלם ויש קצת תחושה של חוסר ביטחון, והתפקיד שלי הוא גם להתחבר ולייצר שיח וחיבור, וברגע שהם נותנים בי אמון, הם מאפשרים לי לצלם אותם. הצילומים מאפשרים לי להצליח להראות להם שהם יפים ומדהימים כמו שהם ולייצר להם זיכרונות חיוביים".

"באחת מהפעילויות לוקחים את הילדים לעשות שופינג ומחלקים להם 100 יורו במתנה כדי שלכל הילדים יהיה כסף לקניות. פעם אחת כשהם חזרו באוטובוס והם היו מאושרים, החלטתי לעשות פרויקט דוגמנים. ומאז בכל מחנה זה הפך למסורת. אחרי הקניות הילדים מתלבשים ומתייפיפים ואני עושה בוק אישי לכל ילד. זה פרויקט מאוד מרגש מאוד. הילדים מסתכלים על עצמם קצת אחרת, עומדים גאים בעצמם וזאת מזכרת שנשארת עבורם לנצח".