עבור כל אדם עצם המחשבה על הליך רפואי מלווה לעתים קרובות בתחושות של פחד או אי נעימות. כמבוגרים אנו יכולים להזכיר לעצמינו את החשיבות שבהליך הרפואי, ושחוסר הנעימות יעבור בקרוב, אולם אצל ילדים הדבר לא תמיד מתאפשר. עבור ילדים כל כניסה של אדם לא מוכר למרחב האישי מהווה איום, ומלווה בתחושת פגיעה בשליטה על גופם ועל המתרחש בו. תחושה זאת מתעצמת על ידי חוסר הוודאות מפני העתיד להתרחש וחוסר הנעימות הכרוכים בהליך הרפואי. כתוצאה מכך הם עלולים לחוותו כאיום חמור על ביטחונם האישי.

לנו כהורים, ישנו תפקיד מכריע באופן שבו הילד יפרש ויגיב להליך הרפואי. ישנם מספר דרכים שבהן יכולים ההורים וחברי הצוות הרפואי לפעול, על מנת לצמצם את תחושות האיום ובכך להקל על ילד העומד בפני הליך רפואי:

  1. ראשית וחשוב מכל, על ההורים לשים לב לתגובות שלהם עצמם. ההורים הם המתווכים לילדים את המציאות ואת האירועים המתרחשים בה. ילדים צופים כל העת בהוריהם ובתגובותיהם לאירועים על מנת להבין את העולם. לפיכך יש משמעות לאופן שבו ההורה תופס את ההליך הרפואי אותו עומד לעבור ילדו. אם ההורים בעצמם חשים חרדים ולא בטוחים, תחושותיהם עלולים לעבור לילד ולעורר בו פחד. לעומת זאת כאשר ההורים מאמינים בחיוניות ההליך או הבדיקה ובכך שהם פועלים לטובת הילד ואינם מזיקים לו - תחושת הבטחון שלהם מרגיעה את הילד.

  2. חשוב כי ההורים יסבירו לילד באופן מדויק ככל הניתן, בהתאם לגילו, את העתיד להתרחש בעת ההליך הרפואי. חוסר וודאות עשוי לתרום לפחד, בעוד שוודאות לגבי העתיד להתרחש משאירה פחות מקום לתסריטים קטסטרופליים, מעלה את תחושת השליטה ומצמצמת את רמת הפחד. בהקשר זה חשוב גם כי ההורים יגידו לילד את האמת לגבי אי הנעימות הכרוכה בהליך הרפואי. עדיף להגיד שמשהו קצת כואב מאשר להגיד שאינו כואב כלל, שכן אמירת האמת חיונית לתחושת האמון הבסיסית של הילד בהורים, שהנה הבסיס ליכולתו של הילד לבטוח באנשים אחרים, כולל בצוות הרפואי. תחושת אמון חיונית גם ליכולתו של הילד להתנחם ולהירגע בזרועות הוריו.

  3. בשלב זה יתכן שהילד, נוכח ההסברים והידיעה לגבי הצפוי לו, יגיב בכעס ואף בהתנגדות. חשוב להבין כי התנגדות כזאת היא טבעית. חשוב לתת לילד להביע את ההתנגדות הזאת, ולא לנסות להרגיעו באמירות כמו: "זה שום דבר" "אל תעשה ענין", אלא לתת תוקף לרגשותיו, ולשדר לו שהוא מובן. לאחר סיום ההליך הרפואי רצוי שוב לתקף את החוויה שהילד עבר ואף לפצותו עליה. התייחסות לחוויה לא נעימה מעניקה כוחות התמודדות לילד ומרככת את השפעותיה.

    רופאה בודקת ילדה (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
    צילום: אימג'בנק / Thinkstock


  4. כיוון שלכאב גם רכיב סובייקטיבי והוא מוחמר על ידי פחד, יש ערך מוסף להסחת דעתו של הילד מעצם הבדיקה. ניתן להשתמש בעזרים כמו משחק שהילד רגיל אליו ונוסך בו ביטחון, סרטונים אהובים בטלפון, או כל דבר אחר שיעסיק אותו - וזאת מתוך הנחה שכאשר הילד לא מתמקד בתחושות הגופניות הנלוות להליך הגופני והקשב מופנה למקום אחר, עוצמת הפחד יורדת וכתוצאה מכך הכאב נחלש. עובדה שתפחית את הפחד בפעם הבאה.

  5. בהקשר של הכאב ראוי לציין כי ישנם הליכים רפואיים שבהן ישנה אפשרות להקל על הכאב באמצעים פרמקולוגיים כמו משחה מאלחשת הנמרחת כשעה לפני הבדיקה, או גז צחוק במהלך טפול שיניים. מלבד הפחתת אי הנעימות הפיזית, שימוש באמצעי זה גם מפחית את הפחד. כערך מוסף, הילד זוכה בתחושת מסוגלות, שכן הוא יודע כי ניתן לעשות משהו על מנת לשלוט במצב.

לסיכום, ככל שנפעל להפחתת עוצמת הפחד ונפעל לחוויות חיוביות ככל הניתן בזמן ההליך הרפואי, נקל על הילד, לא רק בהווה, אלא גם בעתיד; נעצים את הילד ונגביר את בטחונו העצמי ביכולות ההתמודדות שלו וכך נמנע התפתחות פחדים מפעולות רפואיות עתידיות ונגביר את ההיענות לטיפול בעת הצורך. 

הכותבת היא עובדת סוציאלית ומנהלת מרפאת בריאות הנפש ילדים ונוער באשדוד, מכבי שירותי בריאות.