"תלמידים ראו פרי בעץ, ולמדו ליצור רחפן"

אחרי יותר מ-30 שנה בחינוך המיוחד והיסודי, אמיר בנג’יו (58) הבין שכדי לעורר סקרנות אצל תלמידים לא צריך להמציא חומר לימוד חדש, אלא ללמוד להסתכל אחרת על מה שכבר נמצא סביבם. מתוך התפיסה הזו הוביל את “מוזיאון הסקרנות”, וכעת גם את אפליקציית “החצר השואלת”, שהופכת את חצר בית הספר למרחב חקר חי ודינמי.

באמצעות האפליקציה התלמידים יוצאים לחצר, מצלמים אובייקט מסוים ושואלים שאלות פשוטות. במקום לקבל תשובה ישירה, הבינה המלאכותית מציעה שאלות המשך שמרחיבות את החשיבה מזוויות שונות של עולמות ה־STEM. התלמיד בוחר באילו שאלות להתמקד, וה-AI מספק תבנית ראשונית בלבד - כזו שהילד נדרש לאמת באמצעות מקורות מידע נוספים ולנסח בעצמו. בסיום התהליך נוצרת תווית ברקוד, שמודפסת ומוצמדת ליד האובייקט, וכך החצר כולה הופכת למוזיאון פתוח של ידע. "ה-AI שלנו לא מחליף חשיבה. הוא מעצים אותה", מדגיש בנג’יו. בחודש שעבר זכה המיזם במקום הראשון בתחרות Vibe Coding, וכעת הוא לקראת פיתוח Studio MVP של MindCET מבית מטח, בליווי מקצועי שיקדם את הרעיון לשלב הבא.

בנג’יו מתגורר בקיבוץ בית אורן שבכרמל. הוא נשוי לליאת, אשת חינוך, ואב לשלושה. "הגעתי לעולם החינוך דרך ההדרכה בקיבוץ, ומשם התחלתי את דרכי בחינוך המיוחד כמורה שילוב. הרקע הזה עיצב אצלי את ההבנה שלכל ילד יש מפתח אחר ללמידה", הוא מספר. בהמשך התמקצע כרכז תקשוב והעמיק בטכנולוגיות מידע ותקשורת, וכיום הוא משלב בין כל העולמות כרכז פדגוגי וחבר צוות ניהול בבית הספר, וכן כמדריך חדשנות במתי”א היישובית. "העבודה בחינוך המיוחד לימדה אותי שאין דרך אחת ללמוד".

את "מוזיאון הסקרנות" הקים בשנת 2022 בבית הספר "כרמל וים": "זה נולד מתוך חזון לשתף את הקהילה במסעות החקר של תלמידי כיתות א’ עד ו’. מדובר במרחב פיזי-וירטואלי שמתחדש מדי שנה, ומשקף את האמונה שלמידה משמעותית מתחילה בשאלה טובה", הוא אומר. "שם הבנתי שברגע שמדליקים את הסקרנות, קשיי למידה מתגמדים. ‘החצר השואלת’ היא ההמשך הטבעי של המיזם - במקום להביא חפצים למוזיאון סגור, החלטנו להוציא את המוזיאון החוצה ולהפוך את העולם האמיתי למרחב החקר".

מה היה הרגע שבו הבנת שצריך לשנות את הדרך שבה ילדים לומדים?
"הרגע המכונן היה ההבנה שלא חסר לתלמידים מה ללמוד, אלא איפה ואיך הסקרנות שלהם מתעוררת. אם מצליחים לחבר את ‘גן הסקרנות הטבעית’ שיש בכל ילד לסביבה הכי טבעית עבורו - חצר בית הספר - הערך שנוצר גדול פי כמה מעוד ספר לימוד או דף עבודה. החצר היא לא רק ‘הפסקה’, אלא המרחב שבו הילדים חיים, משחקים ומרגישים בנוח. כשהופכים אותו למרחב למידה, הסקרנות פורחת מעצמה".

לדבריו, בניגוד לכיתה - סביבה מלאכותית שתוכננה להוראה פרונטלית - החצר היא מעבדת החקר האידיאלית. "בכיתה הכול סטרילי ומובנה. בחצר יש תנועה ועושר של גירויים טבעיים שמשתנים כל הזמן. כשילדים לומדים על מבנה העלה או על חרקים מול עץ אמיתי ולא מול שקף במצגת, הלמידה נצרבת אחרת לגמרי".

למרות הביקורת הרווחת על שילוב AI בחינוך, שלפיה הוא עלול לעודד עצלנות מחשבתית, בנג’יו טוען שהאפליקציה שפיתח פועלת אחרת לגמרי. "חלק גדול מכלי ה-AI הם ‘מכונות של תשובות’. האפליקציה שלי היא ‘מכונת חקר’. התהליך מחייב את התלמיד להיות אקטיבי: לצלם אובייקט שמסקרן אותו - פעולה פיזית; לבחור ‘משקפי STEM’ – פעולה קוגניטיבית; ולבדוק את המידע. האינסטינקט של מפתחי AI הוא יעילות, האינסטינקט שלי כפדגוג הוא סקרנות".

ה-AI, הוא אומר, פותח בפני התלמיד כיווני מחשבה חדשים ועוזר לו לראות באובייקט מוכר חידה מדעית, אתגר הנדסי או בעיה מתמטית שלא הבחין בה קודם. "הטכנולוגיה מפסיקה להיות שירות טכני והופכת לכלי מחנך". לדבריו, יש כאן גם אחריות ובקרה חינוכית ברורה. "התלמידים יודעים שהתוצר הסופי - הברקוד עם השם שלהם - יוצג לעיני כולם בחצר, ויש להם מוטיבציה שהטקסט יהיה מדויק ואיכותי, ולא ‘שפה של מכונה’. בהפסקות ילדים סורקים ברקודים ולומדים תוך כדי משחק.יש גאווה אמיתית: ‘זה הברקוד שלי על הברזייה’".

המורים, הוא מדגיש, מלווים את התהליך לכל אורכו. "ה-AI הוא טיוטה. התלמיד הוא העורך האחראי. המורה עובר מתפקיד של ‘ספק ידע’ ל’מנהל למידה’”. לצורך כך פותח לוח בקרה המאפשר למורה לראות בזמן אמת את השאלות והתשובות, לתת פידבק ולאשר את התוצר לפני יצירת הברקוד. "כך אני יודע בדיוק מי חקר מה, ויכול לנהל למידה מותאמת אישית בלי לאבד שליטה".

אחד הרגעים הזכורים לבנג’יו במיוחד היה עם קבוצת תלמידים שחקרה עץ מכנף בחצר. “הם שמו לב שהפירות שלו נופלים כמו ‘הליקופטר’. דרך ‘משקפי ההנדסה’ הם חקרו את המנגנון האווירודינמי, וזה הוביל אותם לרעיון ביומימיקרי: רחפן חילוץ זעיר, מבוסס GPS, שמעוצב כמו כנף הזרע. בדיוק באותו זמן הם למדו בכיתה על הפצת זרעים – והחצר חיברה בין התיאוריה לחדשנות מול העיניים".

מה חסר כדי שהאפליקציה תפעל בקנה מידה ארצי?
"הבשורה הגדולה היא שהקסם הפדגוגי כבר עובד. הזכייה בתחרות הובילה לשילוב במסלול הפיתוח של MindCET, במטרה להסיר חסמים טכניים ולאפשר כניסה לכל בתי הספר בארץ. במקביל אנחנו משפרים את לוח הבקרה, כך שמורים יוכלו לנהל כיתות שלמות וקבוצות חקר בצורה פשוטה ואינטואיטיבית".

החזון של בנג’יו הוא שבעוד חמש שנים חצר בית הספר תהיה מרחב של קהילה לומדת ויוצרת, והטכנולוגיה תהיה שקופה כמעט לחלוטין. "תלמידים לא רק יקראו מידע, אלא ‘ישוחחו’ איתו, יוסיפו שכבת ידע חדשה על ידע של תלמידים קודמים ויתנו משוב בזמן אמת. זו תרבות של מעבר משינון לחקר".

איך זה מסתדר עם ההנחיה שלא להשתמש במכשירים ניידים בשטח בית הספר?
“הפעילות מתקיימת רק בשעות ייעודיות כחלק מתוכנית הלימודים הפורמלית ובליווי צמוד של הצוות החינוכי. בשיעורים האלה הטלפון או האייפד אינם מסך לצריכת תוכן פאסיבית, אלא כלי חקר - כמו מיקרוסקופ או מד-טמפרטורה. מעבר לכך, העבודה היא צוותית, הילדים יוצאים יחד לשטח ומתקשרים ביניהם, כשהמכשיר הוא רק האמצעי שמתווך את החקר המשותף".

"כשאנשי חינוך מפתחים כלים באמצעות Vibe Coding מתוך הצרכים שהם פוגשים בכיתה, נולדת חדשנות שמחברת בין פדגוגיה, יצירתיות וטכנולוגיה", אומרת אירית טויטו, מנכ"לית מטח, "עבורנו במטח, חינוך בעידן ה-AI מציב את הלומד במרכז, מטפח למידה עצמאית ואקטיבית ומאפשר לכל תלמיד חוויית למידה מותאמת, אנושית ומעצימה. המיזמים שעלו במסגרת התחרות מוכיחים שאנשי החינוך הם מנוע השינוי של מערכת החינוך".