הילדים קיבלו רישיון? זה מה שאתם צריכים לעשות

עבור חלק גדול מההורים בישראל, תקופת המלווה של נהג חדש היא רצף של רגעי מתח: צעקות של "תיזהר!", בלימות חירום מהמושב ליד ותפילה חרישית שהנסיעה תסתיים בשלום. אבל לדברי ראם סמואל (61), מי שהיה הישראלי הראשון שזכה באליפות צרפת במרוצי ראלי, זה לא חייב להיות ככה. הוא לקח את הדיוק המנטלי של מסלול המרוצים, ויצר ממנו קורס חובה להורים שרוצים שהילד שלהם באמת יידע "לקרוא" את הכביש.

"הבעיה היא לא הטסט", מסביר סמואל, "הבעיה היא היום הראשון שבו הילד נוהג לבד ואין מי שיחליט המקומו". הדינמיקה בתוך הרכב בתקופת המלווה יכולה להיות סוערת, הילד מרגיש תחת מתקפה, ההורה אחוז חרדה, והתוצאה היא לעתים ממש משפיע לרעה על היחסים הין ההורים לילדים. בדיוק כאן נכנסת השיטה שפיתח סמואל, המבוססת על 30 שנות ניסיון. המטרה היא ליצור מההורה מנטור מקצועי. הקורס מלמד כיצד לשרוד את הכביש הישראלי. "בנהיגה יש מעט טכני ובעיקר מנטלי", הוא אומר. "הייתי נהג מרוצים שעשה המון טעויות בהתחלה בגלל כשלים מנטליים, ואת הפתרונות הללו הטמעתי בשיטה".

סמואל מעניק כלים לשינוי מהותי בדינמיקה: "הורים לחוצים כי הילד טועה, ואז מתחילים להעיר או לצעוק. אני מלמד איך לתת פידבק חיובי על כל פיפס שהילד עושה נכון, ורק מדי פעם לתת הערה בונה ושקולה. אם הילד עשה משהו שמהווה סיכון עתידי אבל לא סיכון מיידי, תחכו עם ההערה להמשך, אף לאחר סיום הנהיגה. פידבקים חיוביים משפרים לא רק את הנהיגה, אלא את מערכת היחסים בבית כולו".

הנה חלק מהשיטות שנלמדות בקורס:

מיקוד במטרה: השיטה חושפת טעויות בנהיגה שלא מעט עושים באופן לא מודע. אחת מהן היא "מיקוד במטרה", או מיקוד המבט –והוא לכל אחד מאיתנו, גם כהולכי רגל. חשבתם פעם למה כשאתם הולכים במדרכה ומישהו בא מולכם, אתם מוצאים את עצמכם ב"ריקוד" המביך הזה שבו שניכם זזים ימינה, אז שמאלה וכו? "זה קורה כי אנחנו מסתכלים זה על זה", מסביר סמואל. "המוח הולך לאן שהעיניים ממוקדות".

הדרך להימנע מכך, בין אם מול הולך רגל ובין אם מול רכב בכביש, היא פשוט להפנות את המבט הצידה, אל המקום הפנוי שאליו אתם רוצים להגיע. "ברגע שתפנו את הראש והמבט הצידה, הגוף והרכב כבר ילכו בעקבות המבט בצורה טבעית". סמואל מזהיר שזו גם הסיבה לפעמים לתאונות דרכים: "הולך רגל שרואה רכב דוהר לעברו נוטה לקפוא ולהסתכל על הנהג. המבט הזה 'נועל' אותו למסלול ההתנגשות. התרגול של 'מבט מוביל תנועה' הוא לא רק טכניקה של נהגי מרוצים ב-200 קמ"ש, הוא כלי מציל חיים שכל אחד יכול לתרגל כבר מחר בבוקר על המדרכה". המכונית תמיד תיסע למקום שבו תשומת הלב נמצאת. ולכן יש ללמוד את הטכניקה הפיזית, בה משתמשים נהגי המרוצים בכל העולם, להסטת הראש, שגורמת לתת-מודע לכוון את הרכב לאזור המילוט במקום להתנגש בסכנה.

נקודה נוספת היא בלימת החירום: נהג צעיר שמעולם לא תרגל בלימה כזו עלול "לקפוא" בגלל מחשבות כמו "אולי אחליק" או "אאבד שליטה". בנסיעה של 70 קמ"ש בעקומה, נהג לא מיומן יזדקק ל-60-70 מטרים כדי לעצור. נהג שמכיר את טכניקת "מחיצת הברקס" שסמואל מלמד, יחתוך את מרחק העצירה בכ-50%. "אחד הפידבקים המשמעותיים ביותר עבורי הוא כשהורים מספרים שבזמן שליוו את הילד לפי השיטה, הנהיגה שלהם עצמם השתפרה פלאים. הטכניקות האלו מחלחלות גם אליהם, ועבורי זו תחושה נפלאה לדעת שאולי סייעתי להפחית את הסיכוי לתאונות - לא רק אצל הנהגים הצעירים, אלא אצל המשפחה כולה".

על פי השיטה כשאתם צריכים לעצור בחירום, אל תהססו ואל תפמפמו. ברגע שאתם מפמפמים, אתם בעצם משחררים את הבלם שוב ושוב, מה שמאריך משמעותית את מרחק העצירה שלכם. הסוד הוא ללחוץ על הדוושה בכל הכוח ובבת אחת. בכל מטר שבו הרגל שלכם לא לוחצת עד הסוף כי 'פמפמתם', הרכב ממשיך להתקדם במהירות. "במרוצים, כמו בכביש, הדיוק בבלימה הוא מה שמציל חיים."

כמו כן, סמואל מציע להורים לאמץ גישה של "מיקרו-למידה": לא צריך לצאת למגרשי החלקה. מספיקות 5-6 דקות של תרגול ממוקד בכל נסיעה רגילה למסעדה או לסופר, אז גם תוכלו לתרגל את תרגיל "המבט הרחוק" (צפיית עתיד): בדרך לסופר, נסו להסתכל לא על המכונית שממש לפניכם, אלא שתי מכוניות קדימה. למה זה חשוב? זה נותן למוח זמן לראות את האירועים לפני שהם הופכים לחירום. אם תראו אורות בלם במרחק של 50-60 מטר לפניכם, תוכלו להוריד רגל מהגז בנחת במקום לבלום בבהלה ברגע האחרון.

תרגיל נוסף הוא תרגיל "הנהיגה החלקה: "נסו לנהוג נסיעה שלמה עם כמה שפחות פעמים שבהן אתם זקוקים ללחיצה על הבלמים, פחות ברקסים = תכנון מדויק של הנסיעה ופחות הפתעות בדרך = יותר בטיחות. אם כוס הקפה בתושבת לא נשפכת, אתם בדרך הנכונה.

משחק "זיהוי נתיב המילוט": בזמן המתנה ברמזור או נסיעה איטית בפקק, שאלו את עצמכם (או את הילד שיושב לידכם): אם עכשיו הרכב שמלפנים עוצר פתאום או שיש מכשול על הכביש, לאן אני בורח? למה זה חשוב? זה מרגיל את המוח לחפש תמיד את ה"שטח הפנוי".

סידור הישיבה (הבסיס לכל תנועה): בכל פעם שנכנסים לאוטו, בדקו שהידיים שלכם בפוזיציית "9 ו-3" (כמו שעון) והמרפקים כפופים מעט. למה זה חשוב? זו התנוחה היחידה שמאפשרת תגובה מהירה ומדויקת בחירום. נהיגה עם יד אחת על ההגה היא כמו לצאת לריצה עם יד אחת קשורה מאחורי הגב.

להוכיח ש"כן, זה אפשרי"

בזמן שהוא מכשיר את דור העתיד, סמואל עצמו לא עוצר. בגיל 61, הוא יוצא בימים אלו בקמפיין "הדסטארט" במטרה לחזור למסלול המרוצים בצרפת ביולי הקרוב, למרוץ הראלי רוארג', מהנחשבים באירופה. עבור סמואל, שהיה הסוכרתי הראשון בעולם שהתחרה וזכה באליפויות מוטוריות, המרוץ הזה הוא הרבה יותר מאדרנלין. זו הוכחה לכך שגם אחרי פציעות קשות לאחר תאונת מירוצים שעבר, והתמודדות עם מחלה כרונית, הרוח יכולה לנצח הכל.

"הניצחון האמיתי הוא מול עצמך," אומר סמואל, "אני רוצה שכל מי שייחשף לאתגר הזה ייקח את המשפט 'כן – זה אפשרי!' לחיים שלו, יסתכל על החלומות שלו ויעז לעשות את הצעד הראשון". הקמפיין מציע תשורות כמו ספרו האוטוביוגרפי "החופש לנצח", קורסי נהיגה מתקדמים והזדמנות להצטרף לצוות ה-VIP שלו במרוץ בצרפת. "המסר שלי הו אכזה: הכנה נכונה, קור רוח ודיוק – הם אלו שיבטיחו שנחזור הביתה בשלום".