רוב בשורות החינוך המהפכניות בעשורים האחרונים מגיעות מהצד הצפוני של אירופה, מהעמים הנורדיים, שנוטים להתייחס לדברים כמו מגדר ומיניות, מהנושאים החמים ביותר בעולם, באיזה שוויון נפש וטבעיות שדי זרים למדינות שהדתות עוד שולטות בסדר יומן. תוכנית לבני 11-13 הולכת צעד גדול קדימה ומעודדת את הנוער הצעיר לשאול שאלות על הגוף, כשהגוף חשוף בפניהם במלוא הדרו ובגודל מלא.
הגוף שמוצג בתוכנית בפני הילדים שייך לבני אדם אמיתיים, לא לדוגמנים, ולאנשים בשלל גילים וצורות, והמטרה היא להפריך את המיתוס של הגוף המושלם, כפי שהוא מוצג בתקשורת. התוכנית ״אולטרה מתפשטים״ (אולטרה הוא שם ערוץ הטלוויזיה לילדים).
״הדנים, ברובם, מאמינים שאין מה לחסוך מילדיהם את האמת בחיים, ונותנים להם הרבה חופש לחקור ולגלות את העולם ללא השגחה,״ מסבירה מומחית ההורות הדנית סופי מונסטר. "הורים דניים מעדיפים לחשוף את ילדיהם למציאות ולא מגוננים עליהם מפניה.״ בשנת 2014 עלו הדנים לכותרות כשהציגו בפני ילדים בגן החיות של קופנהגן כיצד מרדימים ג׳ירפה ומאכילים אותה לאריות. בעוד העולם הזדעזע מהמקרה, הדנים משכו בכתפיים, והורי הילדים אמרו: הילדים שאלו שאלות מצוינות. כך אנו מחנכים את ילדינו. מראים להם את החיים עצמם".
גם אלפי גלברד, פסיכולוג ומחנך למיניות בריאה חושב גם הוא שיש חשיבות להבדלי התרבות, אבל בכל זאת אפשר ללמוד משהו מהפורמט. "התוכנית מפגישה בין שני דברים טבעיים – עירום אנושי וסקרנות של מתבגרים/ות. היא מעוררת אצלנו התנגדות אוטומטית גם כי התרבות הישראלית שמרנית יותר מהדנית, וגם כי החיבור בין נוער ומיניות בוגרת הוא חיבור שרוב המבוגרים מעדיפים להימנע מלחשוב עליו. אבל בעולם בו ילדים נחשפים לדמויות דיסני בגיל 6 ולשחקני פורנו בגיל 8 - התוכנית הזאת מציבה אלטרנטיבה חיובית וריאליסטית לתפישות של דימוי גוף והתפתחות פיזית.
"אחרי שמתגברים לרגע על הזעזוע של החיבור בין עירום, נוער ופריים-טיים, מבינים שזאת בעצם הגרסא הדנית של 'סליחה על השאלה'. גרסה יותר ישירה ויותר כנה שמתאימה לתרבות הדנית. אולי אין לנו באמת צורך בסדרה מתמשכת כזאת, פרק או שניים היו מספיקים, אבל העקרון הוא נכון. אם מסננים את המשתתפים/ות, יוצרים סביבה בטוחה לנוער ומעניקים לו תשובות איכותיות, אז אפשר להגיד שהתוכנית עושה שירות טוב למתבגרים/ות, ולהורים שחוששים לעשות את השיחות האלו בעצמם".
לדברי גלברד, היחס של אנשים לעירום הוא תלוי תרבות. תחושות של מבוכה או מחשבות על מה חשוף ומה צנוע משתנות בהתאם לגיל ובהתאם למדינה. "במדינות כמו דנמרק ונרווגיה מקובל שבני משפחה וחברים הולכים לסאונה בעירום מלא, מגיל צעיר ועד מבוגר. ביפן, הליכה לרחצה באונסן היא מסורת. אצלנו בישראל, התפישה של עירום, איפה ועם מי חולקים אותו, באיזה סיטואציות וגיל הוא מקובל ובאיזה לא, הרבה יותר שמרנית".
"אם מסננים את המשתתפים/ות, יוצרים סביבה בטוחה לנוער ומעניקים לו תשובות איכותיות, אז אפשר להגיד שהתוכנית עושה שירות טוב למתבגרים/ות, ולהורים שחוששים לעשות את השיחות האלו בעצמם"
השמרנות לא נעדרת גם מדנמרק. התכנית זוכה גם לביקורת מבית, מהצד הימני של המפה, ובראשה עומד הפוליטיקאי פיטר סקארופ, קולני במיוחד, המאמין כי זו דרך וולגרית במיוחד ללמד ילדים.
המנחה של התוכנית, יאניק שואו, שהוא גם מיוצרי הסדרה, אמר השבוע לניו יורק טיימס, שהקדישו כתבה לתופעה: "אולי חלק מהאנשים מזדעזעים וחושבים, אלוהים, הם מערבבים בין עירום לבין ילדים, אבל אין פה שום דבר מיני. העניין הוא לראות את הגוף האנושי כדבר טבעי, וכך הילדים רואים אותו בין כה וכה.
ילדים משתתפים שהתראיינו על התוכנית ענו בכנות. ״אני לא רגילה לראות אנשים ערומים ולשאול אותם שאלות,״ אומרת אידה אנגלהרט גונדרסן בת ה-13. ״אבל למדנו על הגוף ועל איך אנשים אחרים מרגישים לגבי הגוף שלהם.״
התוכנית עומדת בכל הנחיות בטיחות הילדים הנהוגות בדנמרק, ונמצאת עכשיו בעונה השניה. הילדים המשתתפים בה נמצאים שם באישור הוריהם, כמובן. בתחילת התוכנית חמישה מבוגרים עומדים על במת הסטודיו בקופנהגן בחלוקי רחצה, ואז הם מסירים אותם בבת אחת ונותרים עירומים, עם הידיים מאחורי הגב. הילדים שואלים שאלות בכל פעם בנושא אחר. השבוע, לדוגמה, דנו שם בנושא עור ושיער. 'באיזה גיל צמח לך שיער שם למטה?' שאלו הילדים את אחד המשתתפים. 'חשבת פעם להוריד את הקעקועים?' שאלו אחד אחר. וגם: 'האם אתה אוהב את החלקים הפרטיים שלך?'
התשובות מגוונות כמו האנשים העירומים אליהם הן מופנות. אחד מהם, מרטין, אמר שמעולם לא היו לו מחשבות שליליות כלפי האיזורים האינטימיים שלו, ואחר סיפר שכשהיה צעיר היה מודאג מהגודל שלו. ״אבל מערכת היחסים שלי עם עצמי השתנתה עם הזמן,״ סיפר.