שלוש מיומנויות שילדכם חייבים לרכוש, ובית הספר לא מלמד אותן

שלוש מיומנויות-על חוזרות בכל המחקרים הגדולים כבסיס לחברות אמיתית, תחושת שייכות ויכולת ליצור קשרים יציבים וטובים: אמפתיה, ויסות רגשי ותקשורת חברתית.

אמפתיה: היכולת לראות את העולם בעיני האחר

"כשמישהו באמת שומע אותך, בלי לשפוט אותך, בלי לנסות לקחת אחריות במקומך ובלי לנסות לעצב אותך, זה מרגיש פשוט טוב עד כדי כאב." (קרל רוג'רס)

מחקרי ענק של ננסי אייזנברג, חוקרים מאוניברסיטת אמורי ורבים אחרים מוכיחים פעם אחר פעם: אמפתיה היא המנבא החזק ביותר ליחסים חברתיים איכותיים, למניעת תוקפנות ולהפחתת בדידות.

ילדים אמפתיים יוצרים חברויות יציבות יותר, משתלבים טוב יותר בקבוצות וחווים פחות חרדה חברתית.

אמפתיה היא לא "נחמדות". היא יכולת קוגניטיבית ורגשית: לשים לב לדקויות בטון הדיבור ובשפת הגוף, להבחין באי-נוחות של חבר ולהגיב באופן מתאים.

והבשורה הכי טובה להורים: זו מיומנות נלמדת לגמרי. היא מושפעת מהמודל שהילד רואה בבית, מהדרך שבה ההורים מגיבים למצוקה שלו ושל אחרים, מחשיפה משותפת לספרים, סרטים והצגות רגשיות ומשיחות פתוחות על רגשות.

ויסות רגשי: היכולת להישאר בתוך אינטראקציה חברתית גם כשהרגשות מציפים

המחקרים של ג'יימס גרוס וברברה פרדריקסון מראים שקשיי ויסות רגשי הם מהגורמים המרכזיים לחרדה חברתית, ביישנות קיצונית ונסיגה מקשרים.

ילד שלא יודע להרגיע את הגוף, לזהות שהוא מוצף או לדחות תגובה אימפולסיבית, יתקשה לנהל שיחה או משחק, גם אם הוא מבין בדיוק מה צריך להגיד.

כשהוויסות משתפר, הביטחון החברתי עולה כי הילד סומך על עצמו שיוכל להתמודד ולא "להתפוצץ" כשיהיה תסכול.

תקשורת חברתית: לדעת להתחיל שיחה, להצטרף, להגיב בזמן הנכון ובצורה מותאמת

מחקרים של Gresham & Elliott ושל קן רובין מראים שהבסיס להשתלבות חברתית מוצלחת הוא שילוב של יוזמה (לגשת, לשאול, לפתוח) ותגובה נכונה (להקשיב, לענות בהתאם, לשמור על רצף הגיוני ורגשי).

זו לא מיומנות ששמורה רק לילדים מוחצנים. כל ילד יכול ללמוד אותה כשהוא מקבל הזדמנות לתרגל, לטעות ולהצליח.

אז למה יש ילדים דומיננטיים, לפעמים אפילו פוגעניים, שנראים "מקובלים" מאוד?

זו אחת השאלות שהכי הרבה הורים שואלים אותי, והמחקר נותן תשובה מפתיעה אך ברורה:

מקובלות ≠ קשרים איכותיים. ילדים "חזקים" ולא אמפתיים מקבלים לעיתים סטטוס וכוח קבוצתי, אבל לאו דווקא חברים קרובים ותומכים (Rodkin & Farmer).

חלקם מפתחים "אינטליגנציה חברתית ללא מוסר": הם קוראים היטב סיטואציות חברתיות, מזהים חולשות ומנצלים אותן. בטווח הקצר זה נראה כמו הצלחה, בטווח הארוך זה מוביל ליותר קונפליקטים, פחות חברות אמת ולסיכון גבוה יותר לחרדה ודיכאון.

לעיתים אנחנו (ההורים והמורים) רואים רק את התמונה החיצונית: כמה הילד יוצא, כמה הזמנות הוא מקבל, ולא תמיד יודעים מה באמת קורה בתוך הקשרים שלו.

הילדים שהופכים למבוגרים עם מערכות יחסים יציבות ומספקות הם אלה שפיתחו את היכולת לראות את האחר, ולא רק להיראות.

איך אנחנו ההורים יכולים לחזק את שלושת הכישורים האלה?

אמפתיה

קריאה משותפת של ספרים וצפייה משותפת בסרטים והצגות רגשיות, משחקים חברתיים ובעיקר המודל שאנחנו נותנים בבית: כשאנחנו באמת מקשיבים לילד במצוקה, מבטאים במילים מה אנחנו חושבים שהוא מרגיש, ומגיבים באמפתיה גם לאנשים אחרים סביבנו, הילד לומד הכי טוב.

ויסות רגשי

ללמד לשיים רגשות, לתרגל נשימות וכלים להורדת עוררות, לעזור לילד להפריד בין הרגש החזק לבין ההתנהגות שהוא בוחר בסוף. ושוב, המודל שלנו: כשהילדים רואים הורים שכועסים בלי להתפרץ, מבטאים צרכים בבירור ומצליחים להקשיב גם כשהם לחוצים, הם לומדים את זה הכי מהר.

תקשורת חברתית

משחקי תפקידים בבית, תרגול פתיחת שיחה, קלפים טיפוליים, משחקים חברתיים, ושוב, המודל שלנו: ילדים שרואים הורים שמעזים לפנות לאחרים, מנהלים שיחות נעימות ויודעים מתי לדבר ומתי להקשיב, סופגים את זה כמו ספוג.

גם אם אנחנו בעצמנו לא הכי חברותיים, תמיד אפשר לעודד את הילד להיחשף למודלים אחרים (דודים, מורים, מדריכים, טיפול קבוצתי).

ולמה חשוב שגם בית הספר ילמד את זה?

כי מחקרים מראים חד-משמעית: מיומנויות חברתיות-רגשיות מנבאות את ההצלחה בחיים הבוגרים, את הבריאות הנפשית ואת היכולת להשתלב בעבודה, הרבה יותר מציונים.

ככל שייכנסו יותר שיעורים שמלמדים אמפתיה, ויסות ותקשורת, כולנו נרוויח.