לצאת מהבית: איך לעודד את הילדים לצאת מהמסכים

"תראו אותי!", היא קריאה מוכרת בכל גן משחקים, מגרש כדורגל או אולם ספורט. הילדים רוצים שנעצור לרגע, נסתכל ונראה מה הם מסוגלים לעשות. אבל גם כשהם עסוקים במשחק, הם מסתכלים עלינו: איך אנחנו מבלים את הזמן הפנוי שלנו, איך אנחנו מתייחסים לגוף שלנו ומה אנחנו אומרים על פעילות גופנית.

לא מעט הורים משקיעים מאמצים כדי שילדיהם יהיו פעילים. בוחרים חוגים, קונים ציוד ומסיעים לאימונים. כל אלה חשובים, אבל יש לנו דרך נוספת להשפיע: הדוגמה האישית. ילדים לומדים לא רק ממה שאנחנו אומרים להם, אלא גם ממה שהם רואים אותנו עושים. כשהם רואים אותנו יוצאים להליכה, משחקים בכדור או רוקדים בסלון, הם לומדים שתנועה יכולה להיות חלק מהחיים ולא רק מטלה שצריך לסמן עליה וי.

זה לא מחייב אותנו לרוץ מרתון או להפוך למשפחה ספורטיבית במיוחד. גם כמה דקות של תנועה משותפת יכולות להיות התחלה טובה. המפתח הוא למצוא פעילויות שמתאימות למשפחה, לאפשר לילדים ליהנות מהן ולהעביר מסר שהגוף שלנו נועד גם לנוע, לחוות ולשחק, ולא רק להיראות בצורה מסוימת.

חמש דרכים לעודד את הילדים לזוז:

בחרו הרגל קטן ועשו אותו יחד: לא צריך לשנות את כל סדר היום. התחילו בפעילות קצרה שתוכלו לעשות יחד עם הילדים: צאו להליכה בשכונה אחרי ארוחת הערב, בקרו בגינה בסוף השבוע או שימו מוזיקה ורקדו כמה דקות בסלון. כשמשלבים את התנועה בשגרה המשפחתית, קל יותר להתמיד בה. עדיף להתחיל בפעילות קטנה ומהנה שאפשר לחזור עליה בקביעות, מאשר להציב יעד שאף אחד לא מצליח לעמוד בו.

הצטרפו למשחק: במקום להסתפק בקריאה לילדים מהספסל, הציעו לילדים לשחק אתכם בתופסת, למסור כדור או לרקוד יחד. אפשר גם לבקש מהם ללמד אתכם משחק שהם אוהבים. לא כל משחק צריך להיות תחרותי, ולא כל רגע הוא הזדמנות לתקן את הטכניקה שלהם. לפעמים כדאי פשוט להשתתף, לצחוק וליהנות יחד.

תנו לילדים לבחור: כדי לעודד ילדים להיות פעילים, שתפו אותם בבחירת הפעילות המשפחתית. הציעו כמה אפשרויות שמתאימות לגילם וליכולת שלהם, כמו רכיבה על אופניים, משחק בכדור או יציאה לגינה, ותנו להם לבחור מה מתחשק להם. כשילדים מרגישים שיש להם השפעה על הפעילות, קל יותר להפוך אותה לחוויה שהם רוצים לחזור עליה. אם הפעילות לא מוצאת חן בעיניהם, אל תמהרו לוותר על התנועה עצמה. נסו להבין מה פחות התאים להם ולמצוא יחד אפשרות אחרת.

דברו על ההרגשה, לא רק על התוצאה: אחרי פעילות, אפשר לשאול את הילדים מה היה להם כיף, ומה היו רוצים לנסות שוב. שתפו גם אתם: "נהניתי מההליכה שלנו" או "היה לי קשה לצאת היום, אבל אני שמח שעשיתי את זה". כך הילדים לומדים להקשיב לגוף שלהם ולזהות את התחושות הנעימות שמביאה איתה התנועה. כדאי גם להימנע מהצגת אימון כדרך לשרוף את מה שאכלנו או לפצות על אוכל.

עודדו את הניסיון, לא רק את ההצלחה: שימו לב למאמץ ולהתקדמות, גם כשהתוצאה אינה מושלמת. במקום להתמקד רק בשאלה אם הילד הצליח לתפוס את הכדור, אפשר לומר: "ראיתי שניסית שוב גם כשלא הצליח לך". כך אנחנו מלמדים שההתנסות עצמה חשובה. חשוב לזכור, שגם אם יום אחד לא יצאנו לפעילות, אין צורך להפוך את זה לכישלון. אפשר פשוט לנסות שוב למחרת.

לסיכום, בפעם הבאה שהילדים יקראו "אמא, תראי אותי!" או "אבא, תראה!", כדאי לזכור שגם הם מסתכלים עלינו. הם לא צריכים הורים מושלמים או ספורטאים מצטיינים, אלא מבוגרים שמראים להם שאפשר לפנות מקום לתנועה גם בתוך שגרה עמוסה. לפעמים כל מה שצריך כדי להתחיל הוא משחק קצר, הליכה משותפת או כמה דקות של ריקוד בסלון.

הכותב הוא סגן ראש תוכנית התואר השני בפסיכולוגיה של הספורט, הקריה האקדמית אונו.