המורים בורחים ומערכת החינוך קורסת

כל ההורים והתלמידים מרגישים ומכירים את התופעה ההולכת ומתרחבת של המורות והגננות החסרות. ואכן, הנתונים מדברים על ירידה דרמטית במספר המורים החדשים שנכנסו למערכת החינוך. השנה, כבכל שנה, פרסם הלמ"ס את הנתונים לגבי עובדי הוראה במערכת החינוך, והם משקפים באופן לא מפתיע את משבר חוסרי המורים בישראל: ירידה של 22% בהצטרפות מורים חדשים.

אך בזמן שקובעי המדיניות בחינוך עוסקים בשאלה איך מגדילים את מספר המורים החדשים, אני מבקשת להפנות מבט לנתון שמדבר על העלייה בנשירת המורים ממערכת החינוך. מדובר על גידול של 12.2% בנשירת מורים בחינוך העברי.

המחשבה שאפשר לנתק את הקשר בין הירידה בהגעת החדשים לבין החוויה הקשה של המורים העובדים כיום במערכת החינוך, היא מופרכת. המורים שלנו, שכורעים תחת הנטל וחווים ניכור וניתוק מהמערכת שבמסגרתה הם פועלים, הם השגרירים החשובים והמשפיעים ביותר על מעמדו של מקצוע ההוראה.

כל זמן שהמורים במערכת ירגישו שזו מערכת קורסת, שצריך רק למצוא את הדרך לברוח ממנה, אין שום סיכוי להצליח למשוך מורים חדשים. זה לא מתנהל בוואקום והמסרים הללו עוברים מהמורים הוותיקים הלאה ומחלחלים לכל מקום.

למה זקוקים המורים שנמצאים במערכת כדי למנוע את השחיקה? הם זקוקים לתחושת משמעות, גיבוי, נראות והכרה. לא מעט מהמורים והמורות שמלמדים את הילדים שלנו הגיעו לתחום החינוך כדי לחנך, להשפיע על עיצוב הדור הבא של מדינת ישראל. במציאות של ימינו הם לא לא עושים זאת. הם יודעים שלו ידברו על נושאים רגישים, שנויים במחלוקת, גם אם לא ינקטו בעמדה, סביר להניח שלא יזכו לגיבוי של ההנהלה, של ההורים או של המערכת. לכן, חלק גדול מהם עוסקים בהוראה בלבד ובהתמודדות עם המשברים הקשים והיומיומיים שמערכת החינוך מתמודדת איתם.

ובאיזה אופן ניתן לעשות זאת? אני מציעה ארבעה מהלכים מרכזיים.

הראשון: שיפור התרבות ארגונית של מערכת החינוך. ממערכת היררכית ומפקחת, למערכת המבוססת על אמון והרחבת הגמישות והאוטונומיה בעבודתם של המורים. מערכת החינוך חייבת להיות מערכת רואת אדם ופחות בירוקרטית.

השני: יש להכניס תפקיד חדש למערכת החינוך - אשת HR בכל בית ספר. כדי לאפשר שינוי אמיתי בתרבות הארגונית הבית ספרית, צריך שתהיה לצד מנהלת בית הספר, כפי שקיים בכל ארגון, דמות שרואה את המורות, מלווה אותם במסלול ההתפתחות האישית שלהן, נותנת מענה לשאלות בנושאים הקשורים לשכר ומקדמת את ה-well-being שלהן כפרטים וכצוות.

השלישי: שינוי מבנה שבוע העבודה של המורה – הפחתת שעות הוראה והרחבת הזמן של המורים לחשיבה, פיתוח ולמידה. מספר שעות ההוראה בישראל הוא מהגבוהים ב-OECD וזה לא הביא אותנו לתוצאות מרשימות במיוחד. דווקא בשם החדשנות הפדגוגית, אפשר לשנות את מבנה ואופי הלמידה ולפנות זמן למורים לנשימה ולהתפתחות.

הרביעי: זה אנחנו, הציבור הרחב וההורים של התלמידים. עלינו לתת למורות ולמורים של הילדים שלנו רוח גבית ואמון. ככל שנמשיך להתלונן, לזלזל ולפעמים אפילו לאיים על המורים, לא נצליח להחזיר את הכבוד והמעמד למקצוע הכי קשה והכי חשוב שיש לנו במדינת ישראל.