mako
פרסומת

הילד עולה לכיתה א' - זה לא הולך להיות לו קל

ילדי כיתה א' של השנה אינם מגיעים לבית הספר מנקודת פתיחה רגילה: הם גדלו בין קורונה, מלחמה ואזעקות, וחוו חוסר יציבות מתמשך שהשפיע על הביטחון הרגשי, הכישורים החברתיים והמוכנות ללמידה. חלק גדול מהם מתמודדים עם חרדה, קשיי ויסות ועומס רגשי שמקשים עליהם להסתגל למסגרת החדשה. דווקא עכשיו תפקיד ההורים הוא ליצור עבור הילדים יציבות, שגרה וביטחון

ד"ר שרית טגנסקי
mako
פורסם:
שלום כיתה א
אילוטסטרציה | צילום: shutterstock
הקישור הועתק

הילדים שיעלו בשנת הלימודים הקרובה לכיתה א' אינם "עוד שנתון". הם ילדים שנולדו וגדלו אל תוך עידן של חוסר יציבות כרוני. עוד כשהיו תינוקות, עולמם הצטמצם בשל מגפת הקורונה, וכעת, בשנות הגן הקריטיות לעיצוב אישיותם, הם חווים את אזעקות המלחמה, הטילים והטלטלה של ה-7.10. מדובר בשלוש שנים של קשיים רגשיים, פחדים קיומיים וניקור חברתי שנכפה עליהם.

מאז אותה שבת שחורה, המציאות בבית ובמדינה השתנתה. שוב נאלצו הילדים להתמודד עם מערכת חינוך לא מתפקדת וכאוטית גנים שנסגרו, ממחסור במיגון שאילץ פיצול ימים וצוותים חינוכיים שעבדו תחת עומס רגשי בלתי נתפס.

הורים תמיד היו חרדים לפני הכניסה לכיתה א' ושאלו את עצמם האם הילד ישתלב? האם יעמוד בקצב? איך תהיה השנה? הדאגה היא חסרת תקדים. הגן, שבימים כתיקונם מהווה את "החממה" האוגן לבשלות רגשית, לא הצליח השנה לספק את המענה המלא.

במפגשים שלי עם בני השש, אני נוכחת לדעת שהקושי אינו מסתכם רק בכתיבת אותיות ומספרים. אנו עדים לנסיגה התפתחותית הבאים לידי ביטוי לדוגמא בציור צורות גאומטריות ובפעולות שיום ובשיוך (נתינת שם לחפץ ושיוכו לקבוצה מתאימה) – משימות המאפיינות שלבים מוקדמים יותר. אך חמור מכך הוא המחסור בפניות רגשית ללמידה. ילד שנמצא במצב של "דריכות" בשל קולות המלחמה או חרדת נטישה מהוריו, או אבא שנימצא כבר שלוש שנים במילואים אינו פנוי לקלוט קריאה וכתיבה. המוח שלו עסוק בחיפוש אחר ביטחון, לא אחר למידה.

השנים האחרונות יצרו השפעה על יכולת הוויסות ההתנהגותי. המעברים החדים בין שגרה לחירום יצרו אצל ילדים סף תסכול נמוך, התפרצויות זעם או לחלופין הסתגרות. הילדים הללו לא חוו רצף חברתי תקין, ולכן היכולת שלהם לפתור קונפליקטים בהפסקה או לדחות סיפוקים בכיתה תובענית הושפעה.

גם המערכת הציבורית אינה עומדת בעומס: קופות החולים קורסות תחת הדרישה לאבחונים ולטיפולים, והתורים לאנשי מקצוע, בפרט לקלינאית תקשורת ומרפאים בעיסוק אורכים חודשים ארוכים. לא מדובר רק בילדים עם לקויות למידה מוגדרות או ילדים עם צרכים מיוחדים אלא ב"דור המלחמה" – דור שחווה חסך בתפקודי למידה, כשורי חיים וכשורים חברתיים.

מה אנחנו כהורים יכולים לעשות כבר עכשיו?

אם בעבר המלצתי להתחיל הכנה לכיתה א' בשבועיים האחרונים של החופש הגדול, הרי שבמצב הנוכחי מומלץ להתחיל בכך מיד.

זמינות רגשית לפני דפי עבודה: יש הסכמה גורפת שאף ילד לא ילמד לקרוא אם הוא לא מרגיש בטוח ופנוי רגשית. לפני שאתם מתרגלים אותיות ומספרים, תנו מקום לפחדים. דברו על המעבר. המעבר היום קשה ומפחיד יותר, הילד מגיע מגן קטן מ"חממה" לבית ספר גדול עם המון ילדים. זהו יחד את מוקדי הקושי והנחו את הילד בקצב שלו.

פרסומת

המשחק ככלי לאבחון וריפוי: אל תושיבו את הילד לבדו מול מחשב. שחקו איתו במשחקים משותפים שדורשים עמידה בכללים, המתנה לתור וכו'. המשחק המשותף מאפשר משמעת שיתוף והקשבה לאחר כאן ניתן לזהות היכן נמצאים הקשיים. האם זה קושי במוטוריקה עדינה כישורים חברתיים , מוסחות יש משחקים מוטוריים וגם שם יהיה אפשר לזהות במידה ויש סרבול מוטורי תנועתי או ויסות חושי ורגישות חושית לרעש ואור – רגישות שהתגברה מאוד אצל ילדים שנחשפו לאזעקות ולריצה למקלטים.

גיוס מוטיבציה לפי מודל AAF: בטיפול שאני מעניקה לחיזוק מיומנויות תפקודיות, אנו משתמשים במיומנות שהילד שולט בה כדי לקדם את אלו שדורשות תגבור. כהורים, עליכם לשדר אמון ביכולותיהם. אל תעשו במקומם, אל תבקרו ואל תאיצו.

החזרת השליטה דרך הרגלים: המלחמה גזלה מהילדים את תחושת השליטה. סדר יום קבוע הוא ה"עוגן" הרגשי שלהם. התחילו כבר עכשיו להקנות הרגלי שינה ותזונה מסודרים, לשתף אותם ברכישת הציוד ולהכיר להם פיזית את הדרך לבית הספר.

לסיכום, החל מה-1 לספטמבר יצופה מילדיכם להתעורר מוקדם, להתארגן ליציאה מהבית ולהתמודד עם שעות לימודים ארוכות וסדר יום קבוע. מומלץ להתחיל בהקניית הרגלים אלה כבר מהיום ולא לחכות. אף אחד לא יעשה זאת עבורכם. יש להקפיד ככל האפשר על שעות שינה מסודרות וארוחות מזינות, ללמד את הילד לסדר תיק ולבחור בגדים לפני השינה. השנה נדרש מכם ההורים הרבה מעבר לרכישת ילקוט וציוד. עלינו להיות הגשר שמחבר את עולם החרדה של המלחמה לעולם הלמידה של בית הספר. תפקידנו המרכזי הוא להיות קשובים, לחזק את הביטחון העצמי שלהם ולהזכיר להם – ולנו – שלמרות הכל, הם מסוגלים.

פרסומת

אני ממליצה ללכת לבקר בבית הספר, להכיר את המתחם ואף להיכנס לכיתות, להכיר לו את מסלול ההליכה לבית הספר, מהם כללי חציית כביש ואם אפשר אף להכיר גם את חבריו לכיתה וצוות המורים. חשוב לזכור, הילדים יכולים להיות רגועים בכיתה אך כשיגיעו הביתה יתפרצו התנהגויות אחרות. תנו מקום לשיח, הקשיבו לילד, שוחחו איתו לפחות 15 דקות ביום. זכרו, החלק שלכם ההורים בהכנה ובעידוד הילד הוא המשמעותי ביותר ותפקידכם המרכזי הוא להיות קשובים לקשיי הילד ולחזק את ביטחונו לקראת שנת הלימודים.