הורים: פחות טלפונים למורים, יותר אמון בילדים

אחת מהתופעות שכל מחנך מכיר, היא של הורי ההליקופטר: למי שלא נתקל בביטוי, הורות הליקופטר לפי הצ'אט היא סגנון הורות המתאפיין במעורבות יתר, השגחה צמודה והגנת יתר על הילדים, המדמה הליקופטר המרחף מעל ילדו בכל רגע. הורים אלו מנהלים באופן אינטנסיבי את חיי ילדיהם (לימודים, חברה), מונעים מהם להתמודד עם קשיים או כישלונות, ונוטים לפתור עבורם בעיות. מטרתם המרכזית היא להבטיח את הצלחת הילד, אך הגישה עלולה לפגוע בפיתוח העצמאות, הביטחון העצמי והחוסן הנפשי שלו.

איך זה בא לידי ביטוי? אני זוכר שלפני כמה שנים חינכתי בישיבה תיכונית כיתה ז' ואחד מהתלמידים קיבל ציון ממש נמוך. ציפיתי שכתלמיד בכיתה ז' שעבר כבר בר-מצווה, אחרי שכתבתי לו במיוחד במבחן: "גש אליי", הוא באמת ייגש אליי מתוך בגרות וידבר איתי על המבחן ועל החומר ועל הציון.

ובכן, שום דבר מזה לא קרה. במקום זה קיבלתי בערב שיחת טלפון מאמא שלו שהסבירה לי מדוע הבן שלה לא הספיק ללמוד למבחן, מדוע הוא נכשל ומדוע היא ממש מצפה ממני להתחשב בו. שום ניסיון מצידי להסביר לה שזה שהיא לוקחת את המושכות במקומו ובעצם מקצצת לו את הכנפיים לא באמת עזר. וכך לאורך כל השנה, האמא הזו החליפה את הילד שלה שאף שהיה בכיתה ז', המשיך לגלות ילדותיות ראויה לציון ולא להבין באמת איפה הוא נמצא.

לכן, הורים יקרים, קבלו עצה פרקטית ומעשית מאוד בכל מה שקשור לציונים של הילדים שלכם: גם אם נראה לכם שהילדים שלכם קיבלו ציונים נמוכים יותר ממה שמגיע להם, שנעשה להם עוול וכו'. אם מדובר בתלמידים בכיתה א', ב' ג' - אחלה. תהיו שם בשבילם. אבל אם אנחנו מדברים על חטיבה בוגרת ביסודי, כלומר כיתות ד' ומעלה. או בכלל בחטיבת ביניים, תנו לילדים שלכם להתמודד בכוחות עצמם. תנו להם את התחושה שאתם סומכים עליהם ושהם יכולים לפנות לבד למורים שלהם, לנהל איתם משא ומתן ולעמוד על שלהם. אם אתם תאמינו בהם, גם הם יאמינו בעצמם.

תאמינו לי שלא פחות חשוב מהציונים בעצמם, זו תחושת המסוגלות, הידיעה שיש להם כנפיים וההטמעה בחוסן המנטלי שיגרום להם להאמין בעצמם. תנו להם להרים את השמיים. זה לגמרי אצלכם.

אז הנה ארבעה נקודות שיוכלו לעזור לכם להחזיר את השליטה לילדים שלכם ועל הדרך להצמיח להם כנפיים:

הילדים קיבלו את המבחן עם ציון שהם לא מרוצים ממנו? תנו להם לבצע תחקיר אירוע לפני הפנייה למחנך: לא מעט פעמים תלמידים פונים יישר למחנך מבלי לחשוב עד כמה ואיך הם אחראים לציון. הנה כמה שאלות שכדאי לכם לעודד אותם לשאול:

• האם יש לכם אסטרטגיית לימוד קבועה ויעילה שאתם נוהגים על פיה ללמוד למבחן?
• האם אתם יודעים איך לנצל את הזמן באופן המיטבי?
• האם ישנם דפוסי התנהגות שגויים שאתם חוזרים עליהם שוב ושוב ושוב אף שאתם לא מצליחים במבחן?
• במי אתם נעזרים כאשר אתם מגלים שאתם לא שולטים טוב בחומר?

עד כמה הילדים שלכם מרגישים שהציון מגדיר את הדימוי העצמי שלהם: ציון לא טוב הוא קודם כל הזדמנות נהדרת לעבוד על הדימוי העצמי ולברר באמצעות הילדים שלכם, מדוע ולמה הם חושבים שציון זה או אחר מגדיר אותם? האם ציון נמוך אומר שהם לא שווים ואילו ציון גבוה, יהפוך אותם לשווים יותר? האם הם מודעים לכך שהאנשים המצליחים ביותר בעולם, הצליחו בגלל שלפני כן הם נכשלו שוב ושוב ושוב? ואם אתם ממש רוצים לעוף על העניין, יותר ממומלץ לכם לצפות איתם בסרטון הבא:

תנו לילדים להחליט איך ומתי הם רוצים לגשת למחנך שלהם: תנו לילדיכם את התחושה שהם אלו שייקבעו מתי כמה למה ואיך הם יפנו למחנך שלהם. יש תלמידים שיותר קל להם לפנות באמצעות מכתב, יש כאלו שהפנייה הישירה יותר מתאימה להם ואילו אחרים אוהבים את השיחה בטלפון. בשורה תחתונה, תשחרר ותנו להם לנהל את העניין. אל תשכחו להחמיא להם כמובן בסוף התהליך ולהדגיש בפניהם שאולי הציון שהם קיבלו נמוך בעיניהם משמעותית ממה שהם היו צריכים לקבל, אבל אין ספק שהם הרוויחו במקום זה את הבגרות והאחריות שלהם וזה לכשעצמו, כבר לגמרי שווה את הכל.

שקפו למחנך את התהליך שעשיתם עם ילדיכם ועודדו אותו להחמיא לו: גם אם המחנך או המורה המקצועי נתן כבר ציון נמוך לילדיכם, הוא עדיין יכול להחמיא לו ולהתרשם מהתהליך שילדיכם עשה. זה שהוא ניגש אליו לבד לאחר שהוא ערך בעצמו תחקיר מקיף לסיבת הכישלון, היא לכשעצמה אמורה להיות בשורה אופטימית ומעודדת ביותר. ברגע שאתם תסתכלו על הציון השלילי כאל הזדמנות נהדרת לצמיחה והתחדשות, ממילא כל החוויה תהיה אחרת לגמרי עבור ילדיכם.