אתגר השפתון: האתגר שמעודד את הבנות שלכם לפגוע בעצמן כשהשפתון שלהן נגמר

הטרגדיה שקרתה ביום ראשון, ובה נהרגה מילנה בובקובה לאחר שקפצה מגג בניין גבוה יחד עם חברתה, עוררה גל של שמועות וחששות בקרב הורים ברחבי הארץ. אותם הורים ניסו להבין מה הוביל את הבנות למעשה האובדני. אחד הפוסטים שהופצו בימים האחרונים ברשת טוען שקיים טרנד הקשור לפגיעה עצמית ולעידוד התאבדות: נערות מפרסמות סרטונים של חתכים בידיים ומשתפות חוויות של פגיעה עצמית.

"בעקבות הטרגדיה בראשון לציון, מתברר שדבר דומה קרה גם בקזחסטן, וגם שם היה מדובר בשתי נערות", נטען בפוסט שמופץ ברחבי הרשת. "אנחנו גרים בגני תקווה, הורים לילדה בת 12. אני כותבת את זה כי זה עלול לקרות בכל בית. גם אצלכם. גם אם אתם חושבים שאתם מעורבים, קשובים, רואים הכל".

"לפני כמה שבועות, הבת שלנו – ילדה רגישה, חכמה, אהובה – התחילה לבכות המון, להסתגר, להימנע מארוחות, לקום בלילות מסיוטים. אחרי שיחות והתעניינות היא סיפרה לנו שהיא חותכת את עצמה, מרעיבה את עצמה, שונאת את הגוף שלה ואת עצמה. היא אמרה שזה נובע מדיכאון, ממצוקה עמוקה, משנאה עצמית. נבהלנו. התפרקנו. בכינו. הזדעזענו. התחלנו טיפול פסיכולוגי מיד, ניסינו להבין לעומק. בשלב הזה לקחנו את הטלפון שלה – וגילינו גיהינום" אתגר טיקטוק מסוכן ומוסתר שבו בנות מעודדות זו את זו לפגיעה עצמית, תחת כותרות שקריות של 'תמיכה', 'שיתוף' ו'טיפול'. הטרנד קורא לבנות לחתוך את עצמן, לא לאכול, לא לישון בלילה ולקנות שפתון וכשהוא נגמר – צריך להתאבד.

"הן משתמשות באפליקציה שנראית כמו אפליקציית שיקום שמוסתרת בתיקיות נעולות, אבל בפועל היא מעודדת את הפגיעה: היא סופרת כמה פעמים הן חתכו את עצמן ביום, כמה שעות הצליחו שלא לאכול, עד איזו שעה הן נשארו ערות בלילה. הן כותבות אחת לשנייה בקודים: פ"ע = פגיעה עצמית, ה"א = הפרעת אכילה, ועוד המון ראשי תיבות שנועדו להסוות את הכאב האמיתי מההורים. בבדיקה מהירה ב-ChatGPT גילינו מיד ששם יש מידע על הטרנד, כולל הקודים שראינו.

"הילדה שלנו סיפרה שהתחילה במעשים כדי 'להתקבל לחבורה' ולהתחזק מבחינה חברתית. היא עושה את זה כחודשיים בלבד. אבל החברות שלה – חלקן עושות את זה כבר כמעט שנה שלמה וההורים גילו עליהן צלקות משמעותיות של חתכים. כולן ילדות מבתים טובים, עם הורים אכפתיים ומעורבים וכולנו פשוט בהלם. הן מסתירות את הפגיעות עם קפוצ'ונים בקיץ ('אני סובלת מקור'), וכשיש חתכים נראים לעין – מספרות שזה היה כלב, חתול או סתם מכה.

"מרגע שגילינו – מחקנו את הטיקטוק מהטלפון שלה ולא נאפשר את השימוש באפליקציה הזאת יותר לכל הילדים שלנו. כשהעזנו לשתף חברים – גילינו שגם הבת של חברים שלנו בנתניה עוברת בדיוק את אותו הדבר, רק שהם לא ידעו שזה טרנד. הם חשבו שזו בעיה פרטית. אישית. פה הבנו שאנחנו חייבים לשתף. לא כדי לזעזע – אלא כדי להציל".

בהמשך הפוסט מפורסמים קודים שונים ואפליקציות הקוראות ברמזים שרק מי שנמצא בפנים עמוק בפנים מבין. את כותבת הפוסט המקורי לא ניתן למצוא אבל הטקסט מועתק ומשותף בשעות האחרונות ומעורר בעיקר הרבה פאניקה.

אז האם באמת מדובר בתופעה מסוכנת? האם מדובר בטרנד? רן בראון, מנהל מכון מתבגרים וקהילת "להיות הורה רלוונטי" בפייסבוק פוסק: "אין טרנד פגיעה עצמית בטיקטוק. אין אתגר, אין שמות קוד, אין שפתון מסתורי או רמזים סודיים שמתוזמנים מראש. יש סרטון אחד או שניים עם שפתון והם ישנים וקיבלו חשיפה נמוכה. מה כן יש? פוסט ויראלי אחד, אנונימי, לא מאומת, שרץ עכשיו בכל קבוצות ההורים. וכולנו, בצדק, נבהלים. אבל חשוב להגיד את זה ברור: לא כל סרטון אחד או שניים הם 'טרנד'. ולפעמים דווקא ההפצה ההיסטרית של פוסטים כאלה עלולה להפוך אירועים נקודתיים לטרנד אמיתי".

אבל הפוסט הזה לא הגיע יש מאין.
"פגיעה עצמית קיימת. לא כטרנד, אלא כתסמין למצוקה עמוקה של דיכאון, חרדה, בדידות, צורך בשליטה. נוער משתף ברשתות. לפעמים דרך קודים, לפעמים בגלוי. יש קהילות שמעודדות פגיעה אבל לרוב זה נעשה באופן פרטי או סגור, לא כאתגר פומבי", הוא אומר.

מה אמא שקוראת את הפוסט הזה צריכה לעשות?
"חשוב לדבר. דרמה לא תעזור, אבל שיחה כן. תשאלו. תתעניינו. תקשיבו בלי לשפוט. במקום לשאול אם הילד חשוף לטרנד, תשאלו: האם הוא יודע שאפשר לבוא אליי עם כל דבר? וכמו כן, תפסיקו לשתף פוסטים מבהילים אם אתם לא בטוחים שהכתוב בהם הוא אמת".

בכל זאת, אולי טוב להפיץ את זה, כדי לעורר את השיח?
"הפוסט מעורר הרבה פחד, ובצדק. אבל עד כה לא נמצאה אינדיקציה אמיתית או מוכחת ל'טרנד' כזה", הוא פוסק. "מה שהיה אולי פינה אפלה של כמה מתמודדים מקבל עכשיו הד תקשורתי אדיר ופרשנות של 'מגפה'. כן, יש בני נוער שפוגעים בעצמם. כן, זה תמרור אזהרה. לא כי זה ויראלי אלא כי זו מצוקה. אז במקום לחפש אפליקציות נסתרות דברו עם הילדים שלכם, תשאלו, תקשיבו ותוודאו שאתם הכתובת לילדים גם בשעת מצוקה. כי היסטריה לא תציל. תקשורת כן".