mako
פרסומת

הגן נסגר והילדים שלי שוב לא מבינים את העולם

הילדים שלנו אומצו אחרי התחלה לא פשוטה בחיים. הם צריכים שגרה כדי לגדול, אבל אחרי שבועיים וחצי בבית, עם אזעקות ובומים, אנחנו רואות את ההשפעה כמעט מיד

כרמל מילנר-סער
mako
פורסם: | עודכן:
אנשים מתמגנים בתחנות הרכבת הקלה
אילוסטרציה | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
הקישור הועתק

מלחמות ממושכות לא משפיעות רק על המרחב הביטחוני והחברתי של המדינה, הן חודרות עמוק גם אל תוך חיי היום-יום של משפחות וילדים. ילדים בגיל הרך רגישים במיוחד לשינויים בסביבה, לשיבוש בשגרה ולתחושת אי-ודאות. כאשר מציאות חייהם מתחלפת משגרה יציבה של גן, חברים, משחקים ופעילויות למציאות של שהייה ממושכת בבית, אזעקות, קולות של בומים וריצה למקלט או לממ"ד, ההשפעות עלולות להיות רחבות.

המחקר הפסיכולוגי וההתפתחותי מצביע על כך שילדים צעירים נשענים בעיקר על שגרה קבועה. סדר יום צפוי מעניק להם תחושת ביטחון ושליטה בעולם שסביבם. מסגרות חינוכיות כגון גנים ומעונות לא מספקות רק למידה, הן יוצרות מרחב חברתי ורגשי שבו ילדים מתנסים במשחק משותף, לומדים ויסות רגשי ומפתחים מיומנויות חברתיות בסיסיות. כאשר המסגרות הללו נסגרות למשך שבועות, הילדים מאבדים מקור משמעותי ליציבות וללמידה.

בישראל, תקופות של לחימה ממושכת כבר הראו כי ילדים שנחשפים לאורך זמן לאזעקות, לפיצוצים ולשיבוש שגרה עלולים לפתח תגובות רגשיות שונות: חרדה, קשיי שינה, היצמדות להורים, ולעיתים גם נסיגה התפתחותית. מחקרים שנערכו לאחר סבבי לחימה קודמים מצאו כי ילדים צעירים שנחשפו למצבי איום ממושכים הפגינו עלייה בסימני לחץ וחרדה, ולעיתים גם ירידה ביכולת הריכוז והלמידה כאשר שבו למסגרות.

ההשפעה לא רק רגשית אלא גם חברתית והתפתחותית. בגיל הרך, האינטראקציה עם ילדים אחרים היא מרכיב מרכזי בהתפתחות. משחק משותף, פתרון קונפליקטים קטנים ושיתוף פעולה הם חלק מתהליך הלמידה החברתית. כאשר ילדים לא נמצאים במסגרות עם חבריהם למשך תקופה ארוכה, הם עלולים לחוות תחושת בדידות ולפספס הזדמנויות חשובות להתפתחות חברתית.

גם המרחב המשפחתי מושפע. לא מעט הורים נאלצים לשלב בין עבודה מהבית, דאגה לפרנסה והתמודדות עם מצב ביטחוני מתוח תוך כדי טיפול בילדים שנמצאים בבית במשך זמן ארוך ללא מסגרת. מצב כזה יוצר עומס רגשי גם על ההורים וגם על הילדים, ולעיתים מתפתחת תחושת מתח כללית או חוסר מנוחה בבית.

פרסומת

נתונים שנאספו בישראל מצביעים על כך שבתקופות של לחימה ממושכת יש עלייה בפניות לשירותי בריאות הנפש לילדים, לצד דיווחים של הורים על קשיים רגשיים והתנהגותיים. אנשי מקצוע בתחום החינוך והפסיכולוגיה מדגישים כי ככל שהשגרה מתערערת לאורך זמן, כך עולה החשיבות של יצירת מסגרת יציבה חלופית בבית: שעות קבועות לארוחות, פעילות יומית משותפת, זמן משחק ותיווך רגשי של המצב.

המציאות האישית שלנו

בתוך כל המידע המקצועי הזה יש גם את המציאות האישית שלנו כהורים. אני כותבת את הטור הזה קודם כל כאמא לשני ילדים בני פחות משש, כשהבכורה אמורה לעלות לכיתה א' בספטמבר הקרוב, ואין ספק שסגירת המסגרות הנוכחית עשויה להקשות עליה עוד יותר במעבר המשמעותי מהגן לבית הספר היסודי.

הילדים נמצאים בבית כבר מעל שבועיים וחצי וצפויים, ככל הנראה, שלא לחזור למסגרות עד אחרי חג הפסח. הם אומנם חווים איתנו גם רגעי משחק וכיף ושבירת שגרת אזעקות, אך אי אפשר להמעיט בהשפעת התקופה הזו עליהם.

ילדים שמלכתחילה הגיעו לחיינו עם טראומה, חוסר יציבות וקשיים חווים קושי כפול ומכופל. הילדים שלנו אומצו על ידי זוגתי ועל ידי לאחר התחלה לא פשוטה בחיים. כיום הם נמצאים בגנים מצוינים של חינוך מיוחד, מסגרות מקצועיות ורגישות המותאמות לילדים עם עיכוב התפתחותי, עם צוות מופלא שיש לנו רק תשבוחות לגביו, ועירייה שמקפידה על חינוכם ועתידם של ילדינו (כפר סבא). עם זאת, המצב הנתון מאתגר עבורנו ועבורם, לא פחות מזה שהיה כשהגיעו לראשונה אל ביתנו.

פרסומת

אפשר לראות את השינויים התכופים במצב רוחם, קושי להתמיד במשחק או בציור, רצון גדול בקרבה ובחיבוק התמידי של שתינו, ולא רק בזמן ישיבה בממ"ד. לא פשוט כשאחת מאיתנו כבר אמורה היתה לחזור לעבוד מהמשרד.

עבור ילדים כאלה, השגרה לא רק נוחות, היא תנאי להתפתחות. סדר יום ברור, צוות מקצועי ומנוסה, סביבה טיפולית עם ילדים נוספים ותחושת יציבות הם מרכיבים חשובים עבורם. כמובן שיש זומים מדי יום או יומיים, ויש בהם הרבה יותר משלום ומה נשמע, אך עם זאת זה רחוק וקשה עבורם מבחינת ריכוז ורצון להשתתף, ולא מהווה תחליף לשהייה שלהם במסגרת האהובה שמרגיעה ומאזנת.

כאשר המציאות מתחלפת בימים ארוכים בבית, אזעקות, בומים וריצה לממ"ד, אנחנו רואות את ההשפעה כמעט מיד. ילדים שחוו כבר בעבר חוסר יציבות מגיבים במהירות לשינוי קיצוני כזה. מופיעות רגרסיות התנהגותיות, עלייה בחרדה, קשיי ויסות וחוסר איזון רגשי.

הדבר ממחיש עד כמה שגרה יציבה ומסגרת חינוכית מקצועית הן לא רק עניין של נוחות להורים, אלא מרכיב מרכזי בבריאותם הנפשית ובהתפתחותם התקינה של ילדים, במיוחד ילדים רגישים יותר או עם קשיים גדולים יותר מלכתחילה.

דווקא בתקופות של מלחמה ממושכת כמו זו שאנחנו חווים כאן כבר למעלה משנתיים וחצי, חשוב לזכור ולהזכיר לעצמנו, אך בעיקר לשר החינוך יואב קיש ולכל מקבלי ההחלטות, כי מאחורי הנתונים והכותרות נמצאים ילדים קטנים שמנסים להבין עולם שנעשה פתאום, שוב, פחות בטוח ופחות צפוי. עבורם, כל רגע של יציבות, קשר אנושי ומשחק משותף הוא עוגן חיוני בתוך מציאות מורכבת.

הכותבת היא עצמאית בעלת משרד יח"צ ואמא לשניים