ולדימיר בן ה-14 קפץ למותו: "לעגו לו על השם ועל המבטא"
דודתו של הנער שהתאבד בנוף הגליל חושפת: הוא סבל מחרם, לא רצה להגיע ללימודים ואמו פנתה למחנך. משפחת הנער חושפת שגם בלוויה צילמו תלמידים והעלו לטיקטוק. משרד החינוך: "לא נמצא ממצא המעיד על קשר בין המקרה לחרם בבית הספר"
בלילה שבין 18 ל-19 באוקטובר השנה, ולדימיר בן ה-14 קפץ למותו מחלון דירת משפחתו בקומה השביעית בנוף הגליל. תלמיד כיתה ח' נירדם באותו ערב מחובק עם אחיו הקטן בסלון, והוא שם קץ לחייו לאחר שקיבל הודעה לטלפון הנייד. אחיו התעורר מקול ההודעה, ראה את ולדימיר מסתכל בטלפון, הולך לכיוון חדר ההורים וחוזר לסלון. אביו גילה את דבר היעדרו כשקם בלילה ובדק את ילדיו כהרגלו.
"אחי לא ראה את ולדימיר לא בחדרו ולא בסלון. הוא העיר את אשתו, היא ראתה שהחלון פתוח, הסתכלו למטה והבינו מה קרה", מספרת אלבינה מוסרי, דודתו של ולדימיר.
משפחתו של ולדימיר עלתה לארץ מרוסיה לפני כשלוש שנים. לאחר תקופת קליטה במרכז הארץ עברו לנוף הגליל, שם רוב האוכלוסייה דוברת רוסית. בכיתה ו' הסתגל ולדימיר היטב, אך עם המעבר לחטיבת הביניים החלו הבעיות.
"בהתחלה כמה בנות לעגו על השם שלו ועל המבטא, אחר כך זה התרחב לילדים אחרים", מספרת אלבינה. "זה מדהים שדווקא בסביבה שכמעט כולם רוסים, שמות המשפחה דומים, השפה והתרבות משותפות, עדיין לעגו לו".
הסימנים שהתעלמו מהם
החרם בא לידי ביטוי במספר דרכים. לוולדימיר היה חבר אחד בלבד, שלדברי המשפחה שלט בו והכתיב לו מה לעשות. שאר התלמידים לעגו לו כשהביא אוכל מהבית במקום לקנות בקפטריה. הוא סירב להגיע לבית הספר בימי שני וחמישי, ובחודש האחרון סירב להגיע כלל.
"הוא נצמד להורים אבל הם לא הבינו עד כמה המצב חמור", אומרת אלבינה. "הוא ביקש כסף לקנות אוכל בקפטריה כמו כולם, רצה לקנות בגדים יפים. הם עולים חדשים ולא הצליחו למצוא עם מי לדבר".
האם פנתה למחנך וביקשה שידבר עם המנהלת על המצוקה של בנה. לדברי המשפחה, הפנייה לא הובילה לתוצאות. "המנהלת אמרה בשבעה שבכלל לא ידעה על המקרה", מספרת אלבינה.
המשטרה סגרה את התיק לאחר שמצאה את הטלפון של ולדימיר נקי מהודעות. לא ברור האם הוא מחק אותן או שלא היו כאלה. חלק מהתלמידים טענו שוולדימיר השתתף באתגר בטיקטוק שכלל התאבדות, אך המשפחה דוחה גרסה זו. "האמא הייתה בתשומת לב למה הוא משחק בטלפון", אומרת אלבינה.
לדבריה, גם בלוויה המשיך הרדיפה. "אחת הילדות סיפרה לאמא של ולדימיר שיש סרטון מהלוויה שמעבירים בבית הספר וצוחקים על זה. אפילו אחרי מותו ממשיכים להחרים אותו".
ילד שקט ומצטיין
ולדימיר תואר כילד שקט, מצטיין בלימודים, שעזר בבית ומעולם לא נקלע לריבים. הוא אהב משחקי מחשב והיה מחונך. הוא השאיר אחריו הורים ושני אחים קטנים בני 12 ו-6.
"ההורים מנסים לחיות את החיים, יש להם עוד ילדים לטפל בהם", אומרת אלבינה. "האחים רק עכשיו מתחילים לעכל מה קרה. הם מסתובבים בהלם ומאד עצובים. כולם זקוקים לטיפול נפשי. הם שבורים לגמרי".
אלבינה פונה להורים ולמערכת החינוך: "אנחנו רוצים למנוע את המקרה הבא. לפנות לדור של היום – אל תלעגו, קבלו את השונה, כל אדם באשר הוא. גם אנחנו ההורים לשים לב לילדים שלנו, לדבר, לתקשר, לבדוק את הטלפונים. לפנות עשר דקות כל לילה לשיח כדי להבין מה עובר על הילד שלנו בבית ספר".
היא מוסיפה: "הכל מתחיל בבית וממשיך במערכת החינוך. למה לא מדברים יותר על חרמות? למה לא מדברים על קבלת האחר? למה כל מה שמעניין זה ציונים? בואו נלמד להיות בני אדם, לא רובוטים".
ממשרד החינוך נמסר: "מדובר במקרה קשה וכואב, וכל התייחסות אליו נעשית בזהירות רבה. עם היוודע האירוע נפתחה בדיקה יסודית של נסיבותיו, ועד כה לא נמצא ממצא המעיד על קשר בין המקרה לבין חרם בבית הספר. הנושא מצוי בחקירת משטרה והמשרד פועל בתיאום מולם.
"גורמי המקצוע ממשיכים ללוות את התלמידים, את ההורים ואת הקהילה הבית ספרית. המשרד מבקש להזכיר כי העיסוק הציבורי באובדנות בני נוער מחייב משנה זהירות כדי למנוע מעגלי השפעה שעלולים להתפתח סביב פרסומים מסוג זה. המשרד יעדכן בכל התפתחות ובהתאם למגבלות צנעת הפרט ולהתקדמות החקירה. המשרד שב ומביע את תנחומיו למשפחה על האובדן הכבד".
אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו – דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו.
נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים:
ער"ן – בטלפון 1201
סה"ר – https://sahar.org.il
לפניות בוואטסאפ: 052-8451201