ילד אלרגי? המענה שיקבל תלוי בעיר שבה הוא גר

מחקר חדש של מרכז טאוב, שערכו ד"ר שרית סילברמן ופרופ' נדב דוידוביץ', בחן את מדיניות משרד החינוך בנושא אלרגיה למזון ואת הפערים ביישומה. המחקר התבסס על נתוני הצהרות הבריאות שמילאו הורים לתלמידים בכיתות א'–י"ב בשנים 2021–2025.

המדיניות בנושא התפתחה על רקע העלייה בשכיחות האלרגיה למזון, לצד צמצום נוכחותן של אחיות בבתי הספר מאז שנות התשעים. לכך מצטרפת העובדה שבבתי הספר בישראל אין בדרך כלל חדרי אוכל או אזורי אכילה ייעודיים, ולכן התלמידים אוכלים בכיתות. מצב זה מאפשר חשיפה למזונות אלרגניים גם בסביבת הלמידה עצמה.

בניגוד למדינות שאימצו הגבלות ממוקדות, למשל אזורים נקיים מבוטנים, בישראל חל איסור גורף על הכנסת האלרגן שעליו הצהירו ההורים למתחם בית הספר. עם זאת, גם למדיניות הזאת יש חסרונות. גופים מקצועיים בישראל ובעולם ממליצים להימנע מאיסורים גורפים, משום שלא נמצאו עדויות מתועדות לכך שהם מפחיתים תגובות אנפילקטיות. נוסף על כך, קשה לאכוף אותם, והם עלולים ליצור תחושת ביטחון כוזבת, להגביל את התזונה של יתר התלמידים ולעורר קונפליקטים ואף בריונות כלפי ילדים עם אלרגיה. הם גם עלולים להקשות על ילדים עם אלרגיה לפתח מיומנויות לניהול עצמאי של מצבם.

יותר תלמידים מדווחים על רגישויות

מנתוני המחקר עולה כי בין שנות הלימודים 2021/22 ל-2024/25 גדל ביותר מפי שניים שיעור הצהרות הרגישות: מ-1.22% ל-2.52%. במספרים מוחלטים מדובר בעלייה מ-23,294 ל-50,571 תלמידים. שיעור הדיווח על נשיאת מזרק אפיפן עלה גם הוא, מ-0.37% בשנת הלימודים 2022/23 ל-0.53% בשנת 2024/25. העלייה מהירה יותר מקצב הגידול במספר התלמידים, ולכן היא מרחיבה את הדרישות ממערכת החינוך. עם זאת, חשוב להדגיש כי מדובר בדיווחי הורים ולא באבחנות רפואיות מאומתות. כ-86% מהרגישויות שעליהן דווח קשורות למזון.

הנתונים מצביעים גם על קשר בין גיל התלמידים לבין שיעור הדיווח על נשיאת אפיפן. בכיתות א'–ב', שבהן קיימת זכאות לסייעת רפואית, נמצא השיעור הגבוה ביותר: 0.64%. החוקרים מציינים כי ייתכן שהזכאות לסייעת מעודדת משפחות לתעד באופן רשמי את הצורך במזרק אפיפן. עם זאת, ברשויות המקומיות המשתייכות לאשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים כמעט שלא נמצא הבדל בשיעורי הדיווח בין שלבי החינוך. ממצא זה מעלה חשש שהתמריץ לתיעוד אינו פועל באותה מידה בכל האוכלוסיות.

הסיבה לכך עשויה להיות קשורה לתנאי הזכאות לסייעת. קבלת סייעת רפואית מחייבת הצגת מכתב מרופא מומחה לאלרגיה, אך המחסור במומחים והנגישות המוגבלת לשירותי האבחון והטיפול הציבוריים עלולים להשאיר משפחות שאינן יכולות לממן אבחון פרטי ללא גישה מתאימה לאבחון ולטיפול.

הפערים בין הרשויות בולטים במיוחד בנתוני המחקר לשנים 2024–2025. שיעור הצהרות הרגישות ברשויות המשתייכות לאשכולות החברתיים-כלכליים הגבוהים ביותר עמד על 5.06%, לעומת 0.65% בלבד ברשויות מהאשכולות הנמוכים ביותר. גם בדיווחים על נשיאת אפיפן נמצאו פערים משמעותיים. בכיתות א'–ב', שבהן קיימת זכאות לסייעת, שיעור הדיווח ברשויות החזקות ביותר הגיע ל-1.27%, לעומת 0.16% ברשויות החלשות ביותר – פער של כמעט פי שמונה.

הבדלים נמצאו גם בין קבוצות שונות במערכת החינוך. שיעור הדיווח על נשיאת אפיפן בחינוך הממלכתי העברי עמד על 0.84%, ובחינוך הממלכתי-דתי על 0.57%. לעומת זאת, בחינוך החרדי, הערבי, הבדואי והדרוזי השיעור היה נמוך מ-0.2%.

הסיוע מסתיים בכיתה ב', דווקא כשהסיכון עולה

אחת הבעיות שמצביעים עליהן החוקרים היא שהזכאות לסייעת רפואית מסתיימת בכיתה ב'. זאת אף שהספרות המקצועית מראה כי מתבגרים הם הקבוצה שנמצאת בסיכון הגבוה ביותר לתמותה מאנפילקסיס. במקביל, גם אמצעי בטיחות בסיסיים אינם זמינים באופן עקבי במוסדות החינוך. בביקורות שערך משרד הבריאות נמצא כי ב-27% מבתי הספר שנבדקו לא היה מזרק אפיפן זמין, או שהוא היה זמין באופן חלקי בלבד.

החוקרים מציעים שלוש חלופות מדיניות להתמודדות עם אלרגיות במערכת החינוך:

החזרת מודל אחיות בתי הספר: נוכחות של אחות בכל בית ספר תאפשר להעניק מענה רפואי מקצועי לכלל התלמידים. לצד הטיפול באלרגיות, האחיות יוכלו לעודד היענות לחיסונים, לבצע מעקב בריאותי ולספק תמיכה נפשית. לפי אומדן של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, העסקת אחות בכל בתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים תעלה כ-462–488 מיליון שקלים בשנה. זאת לעומת 523 מיליון שקלים שהוקצו לסייעות לתלמידים עם אלרגיה למזון בשנת תשפ"ה. יישום החלופה יחייב הכשרה וגיוס של אחיות נוספות, במיוחד באזורי הפריפריה.

מדיניות המותאמת לגיל התלמידים: החוקרים סבורים כי המדיניות צריכה להתחשב בשלב ההתפתחותי של הילדים ולאפשר להם לרכוש בהדרגה מיומנויות לניהול עצמאי של האלרגיה. בגני הילדים, שבהם הילדים עדיין צעירים מכדי לנהל את מצבם בעצמם, הצבת אחות בכל גן אינה מעשית. לכן מציעים החוקרים חלופה אחרת: ארוחת עשר מסובסדת, שאינה מכילה את האלרגן שעליו דווח, לכל הילדים בגן שבו לומד ילד עם אלרגיה למזון. פתרון כזה עשוי להחליף את הצורך בסייעת רפואית צמודה.

נגישות שוויונית לאמצעי בטיחות בסיסיים: יש להבטיח שבכל בתי הספר יהיה מזרק אפיפן בתוקף. נוסף על כך, לנוכח הפערים בהצבת סייעות בין יישובים מבוססים לחלשים, יש לדאוג להיערכות מקצועית לטיפול במצבי חירום בכל מוסד חינוכי. כך ההגנה על התלמידים לא תהיה תלויה ביכולתה של משפחה להגיע לאבחון רפואי ולממש זכאות אישית לסיוע.

"בישראל נהוגים איסור גורף על הכנסת מזונות אלרגניים לבתי הספר וסיוע אישי לילדים עם 'אלרגיה מסכנת חיים' עד כיתה ב' – שני מודלים שאינם קיימים במדינות אחרות", אומר פרופ' נדב דוידוביץ', חוקר ראשי וראש תוכנית מדיניות הבריאות במרכז טאוב. "חשוב להדגיש כי על פי המידע המדעי העדכני ביותר לא נמצא שאיסורים גורפים מפחיתים תגובות אנפילקטיות, ולמודל הסייעות אין בסיס מחקרי שמאפשר להעריך את יעילותו. בעבר, כאשר הייתה אחות בכל בית ספר, הדבר אפשר התמודדות עם נושאי בריאות מגוונים, כולל אלרגיות, ואני מברך על הפיילוט שעתיד להתחיל ושיבחן במחקר את החזרת מודל האחיות. מעבר לכך, האיסורים עלולים להקשות על תלמידים לפתח מיומנויות לניהול עצמי של האלרגיה. הממצאים בדוח שלנו, כולל הפערים על רקע מעמד חברתי-כלכלי, מחייבים לבחון מחדש את המדיניות ולספק לתלמידים מענה שיגן עליהם ויכין אותם להתמודדות בטוחה בחיים העצמאיים".

"הזכאות לסייעת אחידה על הנייר, אבל כדי לממש אותה צריך אבחון אצל מומחה לאלרגיות, והגישה לאבחון אינה שווה בכל הארץ", אומרת ד"ר שרית סילברמן, חוקרת בכירה בתחום החינוך במרכז טאוב. "בגלל הפער הזה משפחות לא מתחילות מאותה נקודה, וילדים עלולים לקבל מענה שונה לפי מקום מגוריהם ולפי היכולת של הוריהם לממן אבחון פרטי. מסיבה זו ומסיבות נוספות אנחנו מציעים לשנות את המדיניות, ובראש ובראשונה להחזיר את האחיות לכל בתי הספר. אחות בית הספר תהווה כתובת מקצועית עבור כלל התלמידים ותוכל להדריך את הצוות ולסייע בהיערכות למצבי חירום. כך המענה יהפוך לחלק מתשתית בית הספר, ולא יהיה תלוי ביכולת של כל משפחה לממש זכאות אישית".

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה.