"אמא, את צריכה לעצור ולהגן עלי": הסרטון שהגיע עד איראן

מירב מלחי בן הרוש, אמא לארבעה ילדים, נסעה עם בנה עומר בן החמש בדרך הביתה לשומרון כשנשמעה אזעקה. מסביב רק יער, בלי מקלט, בלי מבנה, בלי תחנה. היא עצרה בשולי הכביש, חיפשה רק להתרחק מהרכב, שכבה על בנה והגנה עליו בגופה. מעליהם נשמעו בומים ויירוטים, ועומר לא הפסיק לבכות.

"עומר היה זה שאמר לי 'אמא, את צריכה לעצור ולהגן עלי'", היא מספרת. "כנראה שזה מה שלימדו אותו בגן". מירב, מפיקת סרטים ואירועים, הוציאה את הטלפון וצילמה. "רציתי לראות את הפנים שלו, לראות מה קורה איתו", היא אומרת. "אם נצא מזה בשלום, נצליח להראות לעולם את החוויה".

בסרטון רואים אותה מחבקת את עומר, מנסה לחפון אותו בתוך גופה. "זה רק בומים, זה אנחנו מפוצצים אותם", היא אמרה לו. "אני שומרת עליך, לא יקרה לך כלום".

הסרטון הפך ויראלי תוך שעות, לא רק בישראל. הוא הגיע לאנגליה, לארצות הברית, ובמפתיע גם לאיראן. משם הגיעו תגובות שהפתיעו את מירב. "אני כל כך מצטער, ילד אמיץ", כתב גולש איראני. "אני מצטער שאנחנו כל כך אכזריים". גולש איראני אחר כתב: "יש לנו במקום העבודה יהודים, אתם יותר טובים מכולם. תמיד הסתרתי את ההערכה שלי אליכם, אבל מאז שהתחילה המלחמה אנחנו מדברים על ההערכה שלנו בלי פחד. יש לכם 90 מיליון מעריצים פה. אתם לא לבד".

"אין לי מושג איך זה הגיע לשם", אומרת מירב. "הפתיעו אותי מאוד".

"למה לצלם?"

מירב מודעת לביקורת. חלק מהתגובות היו פחות מפרגנות: "את מדברת יותר מדי", "הגעת לשפל חדש", "למה לצלם, מה המטרה חוץ מלייקים". היא לא מתרגשת. "לקחתי בחשבון שיהיו הרבה תגובות", היא אומרת. "היה לי חשוב שגם אני, גם בעלי וגם עומר נהיה שלמים עם זה".

מירב מסבירה שהילדים שלה מכירים את המצלמה, נהנים ממנה, ושותפים מלאים לתהליך. "כשהם לא רוצים שסרטון יעלה, הם אומרים לי", היא מדגישה. "בשבילי זאת ההסברה הכי נכונה. לא מילים גדולות של פוליטיקאים, אלא ממש מה שאנחנו עוברים".

אחת התגובות שעצבנה אותה הגיעה ממישהי שכתבה שהיא הייתה צריכה לדבר עם עומר על כדורגל כדי להסיח את דעתו. "אני אקח את זה בחשבון בפעם הבאה", היא עונה בציניות קלה. "יש לנו כהורים את הבחירה מה לעשות עם הילדים שלנו ואיך לחשוף אותם. זאת הייתה הבחירה שלי, ולא עשיתי אותה בקלות ראש".

ועומר? דווקא הפתיע. מירב חששה שהטראומה תלווה אותו זמן רב, אבל כשחזרו הביתה הוא ביקש לישון בממ"ד, ובהתרעה הבאה אמר: "איזה כיף, אפשר ללכת לאט לתוך הממ"ד ולהיות מוגנים".

"סיפרתי לו שהוא קיבל חיבוק אמיץ מכל העולם", אומרת מירב. "הוא ממש התרגש, עף על זה".